סמ"ג לאו רפא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · סמ"ג · לאו · רפא · >>


מצות לאו רפא - לא להרביע בהמה כלאיים

"בהמתך לא תרביע כלאים(ויקרא יט, יט), הרי זה אזהרה שלא ירביע בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טמאה עם טמאה, וטהורה עם טהורה, וטהורה עם טמאה, טמאה עם טהורה, אסורין בהרבעה זה עם זה.

ותניא בתורת כהנים (קדושים פ"ד) אין לי אלא בהמתך; על בהמתך בהמתך, על בהמת אחרים בהמת אחרים, על בהמתך בהמת אחרים. על בהמת אחרים – מניין? תלמוד לומר "את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים". ומניין שחיה ועוף כיוצא בהן? דתנן בבבא קמא (דף נד:) אחד השור ואחד כל הבהמה לכלאים וכן חיה ועוף וכיוצא בהן. ומפרש בגמרא [שם] אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן. וגבי שבת מנלן? דתניא ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונות נאמר "עבדך ואמתך ובהמתך" ובדברות אחרונות נאמר "שורך וחמורך וכל בהמתך" והלא שור וחמור בכלל בהמה היו ולמה יצאו? לומר לך מה שור האמורים כאן חיה וחמור ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן. [בת"כ דלעיל] ותניא אין לי אלא שני מיני חיות, שני מיני עופות, בהמה על חיה וחיה על בהמה, טמאה על טהורה, טהורה על טמאה. חיה או בהמה על עוף, מניין? ת"ל "את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע" פיר' שממנו למד גזרה שוה משבת כאשר בארנו.

ולוקה על לאו זה בכל מקום, בין בארץ בין בח"ל (קידושין לט.). ואומר בבבא קמא (דף נה.) שאפילו הרביע על מיני חיה שבים, לוקה מהתורה. ואמר שמואל בפרק הפועלי' [דף צ"א] אינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת, אבל אם העלם זה על זה בלבד, מכין אותו מכת מרדות. ואמר רב יהודה אמר רב [שם] מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום הירהור פריצות אין בו, שטרוד במלאכתו. עוד שם אמר רב פפא מותר להכניס שני מינין בדירה אחת ואם ראה אותן שרבעו אין זקוק להפרישן.

שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה, אע"פ שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה, הואיל והן שני מינין הרי הן כלאים כדאיתא בכלאים ואסור להרכיבן כגון הזאב והכלב, והצבאים עם העזים, והסוס עם הפרד, והפרד עם החמור, והחמור עם הערוד הוא חמור הבר, הרי הן כלאים זה בזה. שור ישוב עם שור הבר מין אחד הן כרבנן דרבי יוסי בכלאי' ודלא כר' יוסי שאמר שהוא מין חיה אבל אווז עם אווז הבר כלאי' זה בזה שהאווז בייתי ביציו מבפני' והאווז הבט ביציו מבחוץ מכלל דשני מינין הן כדאמר שמואל בבכורות [דף ח'] הנה בארנו במצות אותו ואת בנו [לעיל ל"ת קמ"ט] עניני איסור פרדות לקשור בקרון וממנו תלמד להרכבה ואין להאריך כאן בדבר הזה.

שנינו בכלאים: כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה; כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה; כלאי בגדים מותרין לכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש; כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינם אסורין אלא מלהרביע.