סמ"ג לאו רפ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · רפ · >>


מצות לאו רפ - לא לזרוע כלאיים בכרם

כתוב בפרשת תצא "לא תזרע כרמך כלאים" וק"ל כרבי יאשיה דאמ' [בקדושין דף ל"ט ובתוספו' שם] אינו לוקה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כדאמר רב נחמן בפ' ראשית הגז [דף קנ"ו] דמשמע לא תזרע כרמך עם כלאים. ובירושלמי [דכלאים] מפרש שלוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים.

פירש הר"ר משה וכן הרב רבי אלעזר ממיץ דכי בעי רבי שיאיה שלשה מינין זהו לחייב את הזורע מלקו' אבל הכרם והמלאה נאסרין בלא זה דמסתמ' לא פליג רבי יאשיה על כמה משניות, [אינה משנה בשום מקום אך תוספתא בכלאם] אהא דתנן מחיצת הכרם שנפרצ' קדש וחייב באחריותו, ואהא דתנן [בפ"ז דכלאי'] המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קדש, ואהא דתניא במנחות [דף ט"ו] מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ואסרו את הזרעים ועוד אהא דתנן [בכלאי] המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסורין. ודריש ליה רבא בחולין [דף קט"ז] מדכתיב המלאה דמשמע מילואו. ותוספתו וכתיב הזרע דמשמ' כשנזרעו ונשרשו נאסר מיד הא כיצד זרוע מעיקרו בכרם בהשרשה, זרוע ובא בהיתר הוסיף אין לא הוסיף לא ובשם ר"י פירשו [בתו' דקדושין דלעיל] שכל אלה דלא כרבי יאשיה, וצ"ע [בבכורות דף נ"ד] דמשמע שם דרבי יאשיה אין אוסר בכלאים כלל אף בכלאי זרעים אלא בג' מינין שאומר שם לרבי יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה ע"י דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה משמע דדגן ודגן שהם חטה ושעורה אינן כלאי' אלא ע"י דבר אחר לרבי יאשי' אומר רבינו יצחק [בתו' שם] דהאי דבר אחר לא קאי אדגן ודגן אלא אתירוש ודגן אבל דגן ודגן הוו כלאים בלא דבר אחר.

אומר במנחות [דף ט"ו] קנבוס ולוף אסרה תורה ושאר זרעים אסורים מדרבנן פי' לא למעט חמשת המינין בא אלא כך הפי' קנבוס ולוף וכיוצא בהן כגון התבואה שנגמרה עם שאר גמר תבואות הכרם וגם יש להם אשכולות ושורש מתקיים בימות החמה ובימות הגשמים בכרם כך פי' רבינו שלמה שם. כלאי הכרם אסורים בח"ל מד"ס כדאיתא בקידושין [דף ל"ט] מפני שאסורין בארץ איסור הנאה מה שאין כן בכלאי זרעים [שם] ואין אסור בח"ל כלל אלא לזרוע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ואם אמר לתינוק גוי לזרוע לו בחוצ' לארץ מותר אבל לא יאמר לעכו"ם גדול שלא יתחלף בישראל כדאיתא בשבת [דף קל"ט] ואע"פ שמותר לזרוע ירק בצד הכרם בחוצה לארץ הרי אותו ירק הזרוע שם אסור באכילה ואפילו בח"ל והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר [בסוף מסכת ערלה עיין שם בפי' ר"ש בהלכות קטנות הלכות כלאי' מבואר יותר], [תוספת' ספ"ב דכלאי' ומביאה בע"ז דף ס"ג] אין עודרין עם העכו"ם בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התפלה.

אחד הנוטע ואחד המקיים כגון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחן הר"ז קדש כדתנן [בכלאים] הרואה ירק בכרם ואמר לכשאגיע שם אלקטנו מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור מפני שדומה שמתייאש, [שם] והמקיים קוצים בכרם רבי אלעזר אומר קדש וחכמים אומרי' הר"ז לא קדש עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימין רוב העם באותו מקום כיצד המקיים קוצים בכרם בארץ מערב שרוצים בקוצים לגמלים הר"ז קדש, כיצד משערין שיעור תוספת מאתים רואין אם נחתוך יקר זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש הגע עצמך, שייבש עד שלא תשאר בו לחה במאה שעה אם נשתהא בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף במאתי' לאיסור ואם נשתהא פחות מחצי שעה מותר, ובירושלמי [שם] גרסי' דבי רבי ינאי משערין בהדין ירבתא לוקט אחד ומניח אחד ומה שזה פוחת זה מוסיף פירו' כשילקט ירבת אחד ומניח אחד בכרם ויגדל אותו שהניח עד שהראשון פוחת אחד ממאתים שבו.

שנינו בכלאים [דף ל"א] המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הר"ז קדש וחייב באחריותו רבי יוסי ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו פי' דכתיב כרמך, אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבא ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו והלכה כרבי יוסי ורבי שמעון כדפסק שמואל ביבמות [דף פ"ג] עוד שנינו שם הרוח שעלעלה הגפנים על גבי תבואה יגדור מיד ואם ארעו אונס מותר, התבואה שהיא נוטה תחת הגפן וכן בירק מחזיר פי' לצד אחד ואינו מקד' [שם] מאימתי תבוא' מתקדשת משתשליש [היינו כר' יוחנן דתני הכי בירושלמי שם עי' בפי' ר"ש] וענבי' משיעשו כפול הלבן, תבוא' שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אינן מתקדשות, פי' תבוא' שיבשה כל צרכה ובא ונטע גפן בתוכה וכן ענבים שבשלו כל צרכן וזרע תבואה או ירק בצדה אע"פ שזה אסור ומקדשות אחרים כדאיתא בירושלמי [שם מבואר בפי' ר"ש שם] מ"מ אינן מתקדשות, כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הם בוסר וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו הר"ז לא קדש וקונסין אותו ואוסרין אותו הזרע אבל הבוסר מותר כדאיתא במנחות [דף ט"ו] גפן שיבשו העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש הגפן בימי הקור אסור לזרוע בצדה ירק או תבואה ואם זרע לא קדש כדתנן בכלאים [שם] וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם לא קדש, ומכין אותו מ"מ, אבל עציץ נקוב הרי הוא כארץ [תוספתא בכלאים ומביא' בעירובין דף ל"ד] הקנים והוורד והאטדין מיני אילן הם ואינם כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו הר"ז ירק וכל שאינו מוציא עלין מיעקרו הר"ז אילן, ואין אסור משום כלאים אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד אבל שאר מיני זרעים מותר לזורעם בכרם כדתנן בכלאים האירוס והקיסום ושושנת המלך מיני זרעים הם ואינם כלאים בכרם, אמנם מדרבנן אסירי כדאמרי' במנחות שאר זרעי' מדרבנן אסירי.

שנינו בפ"ד דכלאים הנוטע שתי גפני' כנגד שתי' ואח' יוצאת זנב הר"ז כרם, פירו' והבא לזרוע בצדן צריך להרחיק ד' אמות לכל רוח, אבל נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע או שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שנייה אינו כרם פי' דאין לו אלא דין גפן יהודית שהבא לזרוע בצדה אין צריך להרחיק אלא ששה טפחים לכל רוח כדתנן בפ"ג שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב שאמרנו שהם כרם אחד אין הדברים אמורים אלא כשיש בין כל גפן וגפן מארבע אמות ועד שמנה [בתוספתא ריש פר"ג דכלאים] אבל אם היה בין שתי השורות שמנה חוץ ממקום הגפנים עצמן [כירושלמי שם] הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינם כרם אחד ואינו מרחיק אלא ו"ט מכל שורה, וכן אם הייתה ביניהם פחות מארבע אמות הרי אלו כגפן אחת ומרחיקין ו' טפחים לכל רוח היו ג' שורות אע"פ שיש ביניהם פחות מד' אמות על זה שנינו בפ"ה [וטעם שניהם מבואר שם בפי' ר"ש] כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות ר"ש אומר אינו כרם וחכ"א שהוא כרם ורואין את האמצעיות כאלו אינן וכן אם היו ג' שורות ובין כל שורה ושורה שמנה אמות או יותר הר"ז זורע בין השורות, לפיכך הנוטע כרמו מתחילה והרחיק בין כל שורה ושורה שמנה אמות מותר להביא זרע בתוכו וירחיק מכל שורה ושורה ששה טפחים.

ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו [שם דף כ"ה] שצריך שש עשרה אמה שהרי נטעו מתחלה מרוחקין, וכן שנינו בפ"ד [בדף כ"ו] הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמנה אמות לא יביא זרע לשם, היו שלש אם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם, ראב"י אומר משום רבי חנינא בן חכינאי אפי' הרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם שאילו מתחילה נטען היה מותר בשמנה אמות, והלכה כראב"י שמשנתו קב ונקי. ותנן עוד [שם דף כ"ח] ר' מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע כרמו על ח' אמות מותר ובירושלמי דכלאים [שם] פוסק רב כרבי מאיר וכר"ש והלכה כרב באיסורי לגבי שמואל שחולק עליו בפ' הספינה [דף פ"ב] אמנם לעניין מכר פוסק שם רבא [בדף פ"ג] מארבע אמות עד ט"ז וט"ז בכלל לא חשיבי מפוזרין, [בתו' שם] ומה שלעניין כלאים חשיבי מפוזרין בי"ו זה מפני שאמות כלאים שוחקות. שנינו בכלאים אליבא דבית הילל כרם שחרב באמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם ט"ז אמה נותנין לו כדי עבודתו וזורע את המותר פי' מרחיק מעיקרי גפנים ארבע אמות לכל רוח וזורע באמצע הקרחת.

ובמחול הכרם אומרים בית הילל [שם] שתי' עשרה אמה, ואיזהו מחול הכרם מקום שנשאר פנוי בין סוף הכרם ובין הגדר אם יש שם י"ב אמה מרחיק ד' אמות וזורע את המותר היו פחות מי"ב אמה לא יביא זרע לשם, [שם] גדר שהוא גבוה י' טפחים וכן חריץ שהוא עמוק י' טפחים הר"ז מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן, עוד שנינו [שם] מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זו כמחיצה וגדר שנפרץ עד עשר אמות הר"ז כפתח ומותר, יתר מעשר כנגד הפרצה אסור לזרוע עד שירחיק כשיעור, נפרצו בו פרצות הרבה אם היה העומד מרובה על הפרוץ ואפי' עומד כפרוץ מותר כדמוכח בעירובין [דף ט"ו] וכאילו אין שם פרצה היה הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור וכנגד העומד מותר, [תוספתא דכלאים ומביאה בהגוזל קמא דף ק' ובבא בתרא דף ב'] מהיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור חזרה ונפרצה אומרים לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה הר"ז קידש, מוכיח בפ"ה שגפן יחידית שהיתה בתוך נקע פיר' חריץ או מוקפת גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה לא יזרע בכל המחיצה אע"פ שהרחיק ששה עד שירחיק ד' אמות לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר כי גפן יחידית אין לה דין מחול. [כך משמע שם משנה ו']

שביל שבין שני כרמים הר"ז הוא ככרם שחרב באמצעו אם יש ביניהם ששה עשר אמות מרחיק מזה ארבע אמות ומזה ארבע אמות וזורע את המותר ואם היה פחות מכאן לא יביא זרע לשם, שנינו בפרק ה' הנוטע ירק בכרם או המקיים הר"ז מקדש ארבעים וחמשה גפנים אימתי בזמן שהיו נטועות על ד"ד או על ה"ה, היו נטועות על שש שש או על שבעה שבעה הר"ז מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות בד"א בזורע או מקיים בתוך הכרם אבל הזורע חוץ לכרם וסמך לו הר"ז מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכו' לזרע באורך כל הזרע ויתר ד' אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רחב ד"א באורך כל השורה של הכרם ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מתקדש את הזרע אלא ששה טפחים בלבד לכל רוח כדתנן בפ"ד [ד' כ"ז] הנוטע שורות של חמש גפני' ב"ש אומרים כרם וב"ה אומרי' אינו כרם עד שיהא שם שתי שורות לפיכך הזורע ד"א שבכרם ב"ש אומרים קדש שורה אחת וב"ה או' קדש שתי שורות.

שנינו בפ' שני [דף כ"ג] הית' שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך לנוטעה גפנים הופך אותה במחרישה ואח"כ נוטע ולא יטע ואח"כ הופך היתה נטועה ונמלך לזורעה לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש הגפנים אלא משרש ואחר כך זורע או גומם הגפנים עד פחות מטפח וזורע ואה"כ משרש, שנינו בפ"ז המבריך גפן יחידית בארץ אם אין עפר על גבה ג' טפחים לא יביא זרע עליה אבל בצדה מותר כדתניא עלה בפ' לא יחפור [דף י"ט] לפי שאינו משתרש לצדדין ואין נוגע בגפן אע"פ שיונק מן הקרקע בתוך ג' טפחים עם הגפן אין לחוש ובירו' דכלאי' מפרש דעל גבה משום מגע זרעים בגפן נגעו בה שהם כלאי הכרם שנוקב השורש אבל בשא' אילן שהשורש קשה אין לחוש לכלאי' מאח' שאינו נוקב השורש, [במתני' דלעיל] אפי' הכריכה בדלעת ובסילון אסור ומפ' בירושלמי [דלעיל] דווקא בסילון של חרס אבל בסילון של אבר אין צריך עפר ג"ט מלמעלה, ומיירי בדלעת יבשה, הבריכ' בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה, [בירושלמי דלעיל] ואין הדברים אמורים אלא כשאין עיקר הגפן נראה אבל אם היה עיקר הגפן נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח.

מוכיח בפרק ששי דכלאים בירושלמי שהזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הר"ז קדש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות, הירק או התבואה והגפנים המתקדשין שורפין את שתיהן [בתמורה דף ל"ג ודרשה דפן תיקדש בפר' כל הבשר דף קט'"ז] שנא' פן תוקדש המלאה פן תוקד אש, [כך משמע בפר' כל שעה דף כ"ו וכן בתו דכלאים דתני כל הגפן אסורה היא ופירותיה] ואפי' הקש של תבואה והעצים של גפנים אלו אסורין בהנאה ושורפין אותן ולא יסיק בהם את התנור וכירים ולא יבשל בהן בשעת שריפתן, אע"פ שמרחיקין בין הזרע ובין הגפנים כשיעור צריך להזהר שלא תסתכך הגפן על הירק או יסכך הירק על הגפן, [כך משמע בכלאים] זרע ירק או זרע תבואה וצמחה ואה"כ סיכך עליה את הגפן הקשים מותרין והדגן ידלק, [בתוספת דכלאים] היו שרשי הכרם יוצאין לתוך ארבע אמות שבין הכרם והתבואה יעקור היו שרשי התבואה יוצאין לתוך ארבע אמות מותרין כל הרחקות והשיעורין האמורים בכלאים באמה בת ששה טפחים שוחקות ולא יצמצם במדות הכלאים שאין מצמצמין אלא להחמיר כדאיתא בעירובין [דף ג' וד'].