(איכה א יב): "'לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ! הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי, אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ.'"

ירושלים קוראת לתיירים: " כל עוברי דרך! לא יבוא אליכם אסון גדול כמו שבא אליי, כי האסון שלי הוא לא טבעי; הביטו באחרים וראו אותי, האם יש בעולם עוד מכאוב גדול כמו המכאוב שלי, אשר עולל (קרה) לי? אין כזה, כי ה' הוגה (תיכנן להביא עלי יגון) ביום שבו חרה אפו בי על חטאיי, ואין זה אסון טבעי. -"

1. ירושלים מדברת כאן כאישה עניה, הפונה אל כל עוברי הדרך - אנשים העוברים במקרה בדרך לידה - ומבקשת מהם רחמים. ובתחילת דבריה, היא אומרת להם " לוא אליכם! ", כלומר: "לא תבוא אליכם הצרה שבאה אליי". עוברי דרך הרואים אדם בצרה עלולים לחשוש שמא "יידבקו" ממנו, שמא הצרה תבוא גם אליהם. ירושלים רוצה להרגיע את עוברי הדרך, שלא יחששו להתקרב אליה ולשמוע את סיפורה, ולכן אומרת: "אל תדאגו, הצרה הזאת לא תבוא אליכם". ובהמשך הפסוק היא מסבירה מדוע: הביטו ראו איזה מכאוב לא טבעי, שאין בשום מקום אחר, קרה לי; זה בא רק עליי, בגלל חרון אף ה'." (ראשון לציון).

2. ועל-דרך הדרש, עוברי דרך הם הגויים העבריינים, העוברים את דרך ה'. וירושלים מתלוננת, שהצרה שבאה עליה גדולה יותר מכל הצרות שבאו על עמים עבריינים אחרים: " "לא תהא כצרה הזאת עוד לכל עוברי על דת"" ( רש"י ) . וחז"ל למדו מכאן, שמותר לאדם להתלונן על כך שמישהו אחר קיבל עונש קטן יותר ממנו: "מכאן לקובלנא מן התורה" ( רש"י , על-פי בבלי סנהדרין קד: . וראו שם פירושים נוספים על משמעות הקובלנא) . ואכן, הצרות הבאות על עם ישראל גדולות יותר, כי ה' מצפה מאיתנו ליותר, כמו שנאמר ב (עמוס ג ב): "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עונתיכם"( פירוט ) (רמ"ד ואלי) .

אמנם, ירושלים לא מקבלת את הדין, ומתפללת שגם הגויים העבריינים ייענשו כמוה, (איכה א כב): "תָּבֹא כָּל רָעָתָם לְפָנֶיךָ, וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָל פְּשָׁעָי; כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי"(ראו "פלגי מים") .

הביטוי עוברי דרך נזכר בפסוקים נוספים, ונראה שמשמעותו מתאימה יותר לפירוש 1 - אנשים העוברים במקרה בדרך:

• (משלי ט טו): "לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם"( פירוט );
• (איכה ב טו): "סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ ".

אמנם, ישנם פסוקים שבהם אפשר לפרש עוברי דרך = גויים עבריינים:

• (תהלים פ יג): "לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ "( פירוט );
• (תהלים פט מב): "שַׁסֻּהוּ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ , הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו".

כאן ירושלים אומרת לעוברי הדרך: "בואו, תראו בעצמכם ותגידו, אם יש עוד אומה שסבלה מכאובים כמוני?".

עולל - בניין פֻעַל; אשר עולל לי = אשר נעשה לי ( רש"י ) , אשר עוללו לי.

הוגה - מהשורש יגה, כמו יגון ( רש"י ) ; אשר הוגה ה' = אשר ה' הביא עליי יגון. וכן ב (איכה א ה): "כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ"( פירוט ) וב איכה ג לב: "כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חסדו[חֲסָדָיו]".

ויש מפרשים הוגה - כמו הגה, חשב ותכנן, (ישעיהו כז ח): "הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים"; אשר הוגה ה' = אשר ה' תכנן להביא עליי צרה יוצאת דופן (פלגי מים) .

ביום חרון אפו - ירושלים מכירה בכך, שהמכאוב בא עליה רק בגלל שה' כעס עליה; אבל כשתשוב בתשובה ויחלוף חרון אף ה', גם הצרות יסתיימו, כמו שנאמר ב (ישעיהו נד ח): "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'". " "כי כאשר יעבור חרון אפו, הדין נהפך לחסד"" (רמ"ד ואלי) .