איכה א יא: "כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם; נָתְנוּ מחמודיהם[מַחֲמַדֵּיהֶם] בְּאֹכֶל, לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; 'רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה!'"

כל עמה של ירושלים נאנחים מרעב, ומבקשים רק לחם ; הם כבר נתנו ומכרו את כל אוצרותיהם הנחמדים תמורת אוכל , כדי להשיב את נפשם (להחזיר אותם לחיים); וירושלים זועקת אל ה': ' ראה ה' את ההווה והביטה אל העבר - כי בעבר הייתי זוללה ונהניתי משפע של אוכל, ועכשיו אני סובלת מרעב!'.

---

הפסוק מתמקד ברעב בירושלים בעת החורבן.

מחמדיהם הם הכלים הנחמדים והיקרים. בפסוק הקודם נזכרו כלי המקדש, שנשדדו ע"י האויבים; בפסוק שלנו נזכרו הכלים היקרים של האנשים הפרטיים, העשירים שצברו הרבה כלים ורכוש. כל הכלים הללו לא עזרו להם בעת החורבן: הם מסרו את כולם תמורת אוכל.

ירושלים זועקת אל ה' בפעם השלישית (אחרי הזעקות בסוף פסוקים 9, 10), ואומרת: " ראה ה' כמה אנחנו סובלים מרעב, ורחם עלינו!" (ראשון לציון) .

ומה משמעות התוספת " והביטה כי הייתי זוללה "?

1. זוללה מלשון זול, בזוי; כמו ב (ירמיהו טו יט): "אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה"( פירוט ), וכמו ב (איכה א ח): "כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ "( פירוט ). מרוב רעב, בני ישראל מוכרים בזול את כליהם היקרים ביותר. וייתכן שגם כלי המקדש נמכרו בזול תמורת אוכל, ויש בכך זלזול והשפלה נוראה (פלגי מים) .

2. זוללה מלשון זלילה, כמו ב (דברים כא כ): "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא"(ראשון לציון) . בני ישראל נהגו לאכול טוב, ולכן הרעב קשה להם במיוחד, וראוי לרחם עליהם.

3. וייתכן שירושלים כאן מתוודה על אשמתה: "כשהיה לי שפע, הייתי זוללה וסובאת; ולכן בא עליי רעב, מידה כנגד מידה".

פרוש הפסוק

יש אוכל אבל אני זוללה ולא שבעה [כעת לא בעבר]

יש אוכל אבל אתה בורח למקרר לנסות להשיב את נפשך

והעשירים בורחים למסעדות גורמה היקרות לנסות להשיב את נפשם

חגי א ו: "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט***אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה*** שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב"

-- DAIAN SHEM, 2024-08-14 01:16:07