איוב לב
קיצור דרך: t2732
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
לב א וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה
מֵעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב
כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃
ב וַיִּ֤חַר אַ֨ף ׀
אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮
מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם
בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ
עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים׃
ג וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֢ה אַ֫פּ֥וֹ
עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה
וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־אִיּֽוֹב׃
ד וֶאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים
כִּ֤י זְֽקֵנִים־הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים׃
ה וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י־אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה
בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים
וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃
ו וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י
וַיֹּ֫אמַ֥ר
צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים
עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָאִירָ֓א ׀
מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם׃
ז אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ
וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חׇכְמָֽה׃
ח אָ֭כֵן רוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ
וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם׃
ט לֹא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ
וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃
י לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י
אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃
יא הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי ׀ לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם
אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם
עַֽד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין׃
יב וְעָ֥דֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן
וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ
עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם׃
יג פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חׇכְמָ֑ה
אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ׃
יד וְלֹא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין
וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃
טו חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד
הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃
טז וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ
כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃
יז אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י
אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃
יח כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים
הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי׃
יט הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י
כְּיַ֥יִן לֹֽא־יִפָּתֵ֑חַ
כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃
כ אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י
אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶעֱנֶֽה׃
כא אַל־נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־אִ֑ישׁ
וְאֶל־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה׃
כב כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה
כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו
ב ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים
ג ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב
ד ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים
ה וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו
ו ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם ז אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה ח אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם ט לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט י לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני יא הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין יב ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם יג פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש יד ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו טו חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים טז והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד יז אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני יח כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני יט הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע כ אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה כא אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה כב כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני
א וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו.
ב וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים.
ג וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב.
ד וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.
ה וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ.
ו וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם. ז אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה. ח אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. ט לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט. י לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי אֲחַוֶּה דֵּעִי אַף אָנִי. יא הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין. יב וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם. יג פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ. יד וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. טו חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים. טז וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד. יז אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי. יח כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי. יט הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ. כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה. כא אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה. כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי.
(א) וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו.
(ב) וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים.
(ג) וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב.
(ד) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.
(ה) וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ.
(ו) וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם.
(ז) אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה.
(ח) אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.
(ט) לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט.
(י) לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי אֲחַוֶּה דֵּעִי אַף אָנִי.
(יא) הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין.
(יב) וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם.
(יג) פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ.
(יד) וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ.
(טו) חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים.
(טז) וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד.
(יז) אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי.
(יח) כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי.
(יט) הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ.
(כ) אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה.
(כא) אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה.
(כב) כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי.
א
וַיִּשְׁבְּתוּ פסקו שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב, כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו.
{פ}
ב
וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ, עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים. על כך שמחשיב עצו צדיק יותר מאלוהים
ג
וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה למצוקה של איוב, וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב.
ד
וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים, כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.
ה
וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ.
{פ}
ו
וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר:
"
צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים זקנים, עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם. מלחוות את הדעה שלי ביניכם ז אָמַרְתִּי בליבי יָמִים יְדַבֵּרוּ, וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה. ח אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ החכמה לא בהכרח קשורה לגיל אלא היא מגיעה מרוח האלוקים, וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. ט לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ לא הרבה מבוגרים חכמים, וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט וכמו כן, לא תמיד הזקנים הם אלו שיבינו לשקול נכון את הצדדים ולעשות משפט. י לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי, אֲחַוֶּה דֵּעִי אַף אָנִי. יא הֵן הוֹחַלְתִּי ציפיתי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין הקשבתי עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם, עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין עד שתסיימו את המילים שלכם ותגידו את כל מה שיש לכם לומר. יב וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן אני מסתכל בכם וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ, עוֹנֶה כראוי אֲמָרָיו על דבריו מִכֶּם. יג פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אנחנו בטוחים על סיבת הצרות לאיוב, אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ. אך את איוב עצמו אין איש שמסוגל להעמיד על הטעות אלא רק האל יכול לנצחו בדברים יד וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין איוב אמנם לא התווכח איתי, וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אך אם היה עושה כן, לא הייתי עונה לו כמוכם. טו חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הרעים פחדו ולא ענו לדברי איוב, הֶעְתִּיקוּ הסירו מֵהֶם מִלִּים. טז וְהוֹחַלְתִּי חיכיתי וראיתי ש.. כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ, כִּי עָמְדוּ שתקו, עצרו לֹא עָנוּ עוֹד. יז אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי, אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי. יח כִּי מָלֵתִי אני מלא ב.. מִלִּים, הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי. הרגשות וההירהורים מציקים לי ואני כבר לא יכול לשתוק יט הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ הבטן שלי תוססת כמו יין שמשומר בקנקן סגור, כְּאֹבוֹת כמו נאד של יין חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ כאשר מניחים יין בכלי חדש לפעמים מרוב התסיסה הוא שובר את הכלי החדש. כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי, אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה. כא אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ אני לא מתכוון להתחנף למישהו מסוים, וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה. וגם לא אשתמש בגינוני כבוד ובלשון עקיפה כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כי אני לא יודע\לא מתחבר לכנות בגינוני כבוד אלא אני אומר את הדברים כפי שהם, כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי. מי שברא אותי יכול להמית אותי כהרף עין
"
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: