ביאור:יהושע ט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
יהושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד (מהדורות נוספות של יהושע ט)
א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹןעד מול לבנון (צפונה לאורך חוף ים התיכון עד החוף שמול הרי הלבנון), הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ב וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל, פֶּה אֶחָדבהסכמה בין כולם, כאילו דיברו כולם מפה אחד. {פ}
| גת ליצור יין בתל גבעון. ראה ב"עידן התנ"ך" ובוויקיפדיה |
ג וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי. ד וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּהעמידו פנים וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹתשקים מעור יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִיםקשורים כמו צרור במקומות שבהם נפתחו חורים עם הזמן. ה וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם, וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה, נִקֻּדִיםנקודות של עובש. ו וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית". ז (ויאמרו) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְשהרי ה' ציווה אותנו (שמות כג, לב) שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ (אכרות) אֶכְרָת לְךָ בְרִית?". ח וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ", וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ: "מִי אַתֶּם? וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ?". ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. י וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹתשם של מקום (הגיבעונים עשו עצמם כאילו לא שמעו על המלחמה ביריחו ובעי, כיוון שהם כביכול רק עכשיו באו ממקום רחוק). יא וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר: 'קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית'. יב זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם, וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. יג וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ, חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ, וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד". יד וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁיםזקני ישראל (נְשִׂיאֵי הָעֵדָה מהפסוק הבא) מִצֵּידָםאכלו יחד איתם לאות ידידות, וְאֶת פִּי יְהוָה לֹא שָׁאָלוּ. טו וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָםהבטיח שיתן להם לחיות, וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.
טז וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיולישראל וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים. יז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְעָרֵיהֶם: גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים. יח וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים. יט וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה: "אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם. כ זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָםניתן להם לחיות, וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶףכעס של ה' עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם". כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶםוהוסיפו ואמרו אל העדה הַנְּשִׂיאִים: "יִחְיוּ, וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה" כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ(ולא הרגו אותם, כפי שהבטיחו) לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. כב וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: "לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר 'רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד' וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים? כג וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּםיפסיק אף אחד ממכם מלהיות עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָילאוהל מועד. כד וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כה וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ, כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ - עֲשֵׂה". כו וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּןכפי שאמרו הנשיאים, להפוך אותך לעבדים, וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם. כז וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶלהמזבח הנמצא ב:הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה (דברים יב, ה) הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר. {פ}
ביאורי פסוקים
ויעשו גם המה בערמה
נאמר על הגבעונים:
(יהושע ט ד): "ויעשו גם המה בערמה, וילכו ויצטירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים".
המילה גם מציינת את השני בסדרה ; אם הגבעונים הם השניים, מי היו הראשונים?
נלך מהפסוק שלנו אחורה:
1. הראשונים היו יהושע ובני ישראל, שנזכרו בפסוק הקודם (3): "וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי": הם שמעו שיהושע עשה בערמה ביריחו כששלח מרגלים, ועשה בערמה בעי כששם לה מארב, ולכן גם הם עשו בערמה . או: שמעו שיהושע כבש את יריחו בנס, ואת העי בתחבולות, בניגוד לדרך המלחמה המקובלת, ולכן גם הם עשו בניגוד לדרך המלחמה המקובלת - בערמה [מצודת דוד]. וייתכן שהמילה "גם" לא מתייחסת להערמה אלא רק לעשיה - הגבעונים שמעו שיהושע עשה , ולכן גם הם עשו מעשה כדי להתגונן; עשיה כנגד עשיה. כמו במגילת אסתר " "גם" "ושתי המלכה עשתה משתה נשים" ": אחשורוש עשה משתה לכולם, וגם ושתי עשתה משתה, אבל לא משתה זהה אלא משתה נשים; כך גם כאן: יהושע עשה, וגם הגבעונים עשו, אבל לא מעשה זהה אלא מעשה של ערמה [נריה קליין].
2. הראשונים היו מלכי כנען האחרים: אחרי שכל המלכים התקבצו יחדיו להילחם עם ישראל (פסוקים 1-2), החליטו גם הגבעונים לעשות משהו כדי להציל את עצמם - אמנם לא בדרך של מלחמה אלא בדרך אחרת, בערמה [מלבי"ם].
3. חז"ל פירשו, שהראשונים היו גרים שבאו בימי משה והצטרפו לישראל בערמה, כמו שכתוב (דברים כט י) "מחוטב עציך עד שואב מימיך" - גם אז היו גרים, וגם הם הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים.
4. ורש"י כאן פירש: " "כמו שעשו בני יעקב בערמה בחמור אבי שכם שהיה חוי, ויושבי גבעון מן החוי היו" " - כשהגבעונים שמעו שצאצאי יעקב מגיעים, הם נזכרו ששמעון ולוי הערימו על אבות אבותיהם בשכם, והחליטו "להחזיר" ולהשתמש גם הם בערמה .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-08.
