ביאור:במדבר יג
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר יג)
|
פרשת שלח |
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָה' התיר לשלוח מרגלים כרצון העם (דברים א, כב) (לחץ על המילה לפירוט) אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָדלכל שבט איש אחד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ, כֹּל נָשִׂיא בָהֶםכל אחד איש חשוב, נישא מיתר העם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה, כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. ד וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם, לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר. ה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי. ו לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. ז לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף. ח לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. ט לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא. י לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי. יא לְמַטֵּה יוֹסֵףענף נוסף, בנוסף לאפריים לעיל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה, גַּדִּי בֶּן סוּסִי. יב לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי. יג לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל. יד לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי. טו לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי. טז אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ'יה יושיע', וה' כבר קרא לו כך (שמות יז, ט ועוד) (לחץ על המילה לפירוט). יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶהבכיוון זה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִואכפי שיפורט להלן, וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, הֲטוֹבָהמבחינת האקלים הִוא אִם רָעָה, וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, הַבְּמַחֲנִיםבלא חומות מסביב אִם בְּמִבְצָרִיםבתוך חומות. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּםותתאמצו וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץעד כאן דברי משה למרגלים, וְהַיָּמִים, יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. כא וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִןבדרום עַד רְחֹבבצפון לְבֹא חֲמָתבדרך לחמת. כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק, וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִםלהדגיש כמה עתיקה וחשובה חברון, שהיא אפילו יותר עתיקה מעיר המלכים של מצרים. כג וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָהענף גפן וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים. כד לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָאהם קראו נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן, קָדֵשָׁה, וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָםלמשה ולאהרון דָּבָר וְאֶתוגם אל כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. כז וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַתשופעת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ. כח אֶפֶסאבל כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁהכדי שיקשיבו למשה, אך משה בחר לא לדבר, ולכן כלב ניסה לשכנע את העם, וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּלכבוש אותה. לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. לב וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּתדברים מגונים על הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶתהורגת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹתמידות גדולות. לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק, מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶםגם הם הסתכלו עלינו כאילו היינו קטנים כמו חגבים.
ביאורי פסוקים
לפי הפשט: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם
, וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל
. "
אך ראיתי פירוש (לא זוכר איפה קראתי) שמפרש "את העם" כלפי העם שגר בכנען.
המרגלים אמרו שהארץ טובה, והבעיה היא העם שגר בה:
"וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם
חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ.
כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... "
כלב אומר בתגובה שאין לדבר על העם אלא על הארץ:
"וַיַּהַס כָּלֵב
"
כמו שאכן ציווה ה' את משה:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן
ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים
[במדבר יג לג]
הפסוק הוא חלק מדברי המרגלים למשה.
יש כפילות בפסוק, ולדעתי ההסבר הפשוט ביותר לכך הוא, שהפסוק מביא את דבריהם של שתי קבוצות מרגלים בו-זמנית:
-
-
- חלק מהמרגלים אמרו: "ושם ראינו את הנפילים..."
- ושאר המרגלים אמרו: "ושם ראינו בני ענק מן הנפילים..."
-
דוגמאות נוספות לפסוקים שמביאים את דבריהם של כמה אנשים בו זמנית ניתן למצוא ב תפילת הלויים .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

