ביאור:במדבר טז
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו
מהדורות נוספות של במדבר: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת, בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁיםוכן הצטרפו אליהם עוד אנשים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵדהקרואים לעמוד בראש ועד העדה אַנְשֵׁי שֵׁם. ג וַיִּקָּהֲלוּ עַלהתאספו נגד מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶםמספיק התנשאתם עלינו, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּלהשתחווה בתפילה עַל פָּנָיו. ה וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַעבבוקר יודיע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹאת מי בחר לעבוד לו וְאֶת הַקָּדוֹשׁכלומר, את מי הקדיש לעבודה וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. ו זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹתכלים להחזיק גחלים להקטרת קטורת עליהן קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ, רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח, שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. ט הַמְעַט מִכֶּםהלוא מספיק בעיניכם? כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. י וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ, וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּהמשה הבין שכוונת תלונתם היא שהם רק רצו כבוד נוסף לעצמם? יא לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ, הַנֹּעָדִים עַל יְהוָההנכם מורדים בעצם בה', ולא רק במשה ובאהרון, וְאַהֲרֹן מַה הוּאבמה הוא אשם? (הרי ה' בחר בו) כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָיו. יב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה. יג הַמְעַט כִּיהאם לא מספיק ש הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵראלא גם תשתלט עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. יד אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּןוגם לא נתת לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּרהאם אתה רוצה שנהיה עיוורים, שלא נראה את הרע שעשית לנו, לֹא נַעֲלֶה. טו וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה: אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִילקחתי לצורך עצמי (אני לא מתנהג בדרך מלכים ושרים) וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְהוָה, אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר. יז וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. יח וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. יט וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָהאת המוני בני ישראל, ולא רק עדת קורח אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֶל כָּל הָעֵדָה. {ס}
כ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כא הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. כב וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂרשל כל הברואים, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹףתכעס? (וה' הסכים והעניש רק את קורח ועדתו)? {ס}
| "עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי. מהערך קורח בויקיפדיה. |
כג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר, הֵעָלוּהתרחקו מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. כה וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. כו וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם, פֶּן תִּסָּפוּתמותו גם אתם בְּכָל חַטֹּאתָם. כז וַיֵּעָלוּהעם, כמו שציווה משה מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם, מִסָּבִיב, וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִיםעומדים בגאווה במרד שלהם פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. כח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי. כט אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָםוסופם יבוא כמו על כל אדם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי. ל וְאִם בְּרִיאָהדבר חדש ולא טבעי יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָהלעומק האדמה, וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּהכעיסו הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה. לא וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים, שְׁאֹלָה, וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. לד וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, נָסוּהעם נסו כבר קודם בליעת עדת קורח לְקֹלָםצועקים מרוב פחד, כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. לה וְאֵשׁ יָצְאָהכבר קודם שנסו בני ישראל מֵאֵת יְהוָה, וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. {ס}
ביאורי פסוקים
פרשת קורח (במדבר טז-יח) מתארת מרד שהתעורר בעם ישראל נגד משה ואהרן:
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי,
ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן;
ויקמו לפני משה, ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם"
הפסוקים מתוארים שלוש קבוצות שונות שחלקו על משה ואהרן:
-
- בני לוי (שבראשם עומד קורח),
- בני ראובן (דתן, אבירם ואון),
- הנשיאים (בפסוק נזכרים 250 נשיאים; ייתכן שחלק מהם שייכים לאחת הקבוצות הקודמות).
בעיון בפרשה ניתן להבחין בשלוש מחלוקות שונות:
-
- מחלוקת נגד כהונתו של אהרן, כמו שרואים ב"מבחן הקטורת", שתוצאתו היא (יז05): "זיכרון לבני ישראל, למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטורת לפני ה'...".
- מחלוקת נגד מנהיגותו של משה, כמו שרואים בדבריהם של דתן ואבירם (טז 13): "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר?!"
- מחלוקת נגד ייחודו של שבט לוי, כמו שניתן ללמוד מ"מבחן המטות" (יז 16 - 24) שבו נבחר שבט לוי.
נראה לי שיש התאמה בין הקבוצות למחלוקות:
-
- בני לוי וקורח חולקים על כהונתו של אהרן: הם רוצים שיאפשרו לכולם להיות כהנים.
- דתן ואבירם חולקים על מנהיגותו של משה: הם לא רוצים להמשיך ללכת אחריו במדבר.
- הנשיאים חולקים על ייחודו של שבט לוי: הם רוצים שכל השבטים יהיו שווים.
המשותף לכל המחלוקות האלו הוא, שבכולן יש דרישה להגדיל את השוויון בעם ישראל. לכן כל שלוש הקבוצות שיתפו פעולה. אבל אופן שיתוף הפעולה השתנה במהלך הפרשה.
הפרשה מתפרשת על-פני שלושה ימים:
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 7 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-02-13 12:23:30.
במה האשימו דתן ואבירם את משה
בפרשת קורח מתוארות שלוש קבוצות שחלקו על משה ואהרן ; אחת מהן היא קבוצה של בני ראובן, בהנהגתם של דתן ואבירם.
דתן ואבירם האשימו את משה באשמה חמורה: לטענתם, ההנהגה של משה רבנו נגועה באינטרסים אישיים: הוא הרחיק אותם מארץ כנען אל המדבר, לא בגלל שה' ציווה עליו לעשות כך (בעקבות חטא המרגלים - במדבר יג-יד), אלא בגלל שהוא עצמו מרוויח מכך, כי במדבר קל לו יותר להשתרר ולמשול בעם. ואלה דבריהם:
" "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר,
כי תשתרר עלינו גם השתרר?!
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם!
העיני האנשים ההם תנקר?!
לא נעלה" !"
נסביר:
-
-
- ארץ זבת חלב ודבש = ארץ ישראל - בכך מודים גם המתנגדים הגדולים של משה, ראו למשל בדברי המרגלים (במדבר יג כז): "ויספרו לו ויאמרו: 'באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש הוא, וזה פריה'"
- העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר = הרחקת אותנו מארץ ישראל; כזכור, לפני שני פרקים, בעקבות פרשת המרגלים, החליט ה' שבני-ישראל לא ייכנסו לארץ-כנען אלא ימותו במדבר: ביאור:במדבר יד לה : " "אני ה' דברתי, אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי:" "במדבר הזה יתמו ושם ימתו !" " אבל בני-ראובן האשימו את משה שהוא החליט, על דעת עצמו, להמית אותם במדבר, כדי שיוכל לשלוט בהם יותר בקלות (ראב"ע ) -
-
- כי תשתרר עלינו גם השתרר = כדי שתוכל להשתרר , להיות שר ומושל עלינו; יותר קל לשלוט באנשים במדבר, כשכולם נמצאים במחנה אחד והם תלויים במנהיג, מאשר לשלוט בהם בתוך הארץ, כשלכל אחד יש נחלה פרטית.
- אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם = אחרי שהרחקת אותנו מארץ ישראל, לא הבאת אותנו אל ארץ אחרת שאפשר להתיישב בה, כי לא רצית שלכל אחד תהיה נחלה פרטית.
- האנשים ההם = קורח ונשיאי העדה, הקבוצות האחרות שחלקו על משה באותו זמן, שמשה הציע להם (בתחילת הפרק) להתאסף לפני אוהל מועד ל"מבחן" (ראו פרשת קורח - היום הראשון ).
-
- העיני האנשים ההם תנקר = ניקור עיניים הוא משל לשיעבוד והשפלה ; אתה עומד להשפיל ולשעבד את קורח והנשיאים בכך שאתה כופה עליהם לעלות לפני אוהל מועד.
- לא נעלה = אבל אותנו לא תצליח לשעבד, אנחנו לא נעלה.
- המעט... = לא מספיק ש...; מבנה המשפט הוא:"המעט כי העליתנו... העיני האנשים ההם תנקר?!" - "לא מספיק שהרחקת אותנו מארץ ישראל כדי שתוכל להשתרר עלינו, אתה עוד רוצה להשפיל ולשעבד את המתנגדים שלך במבחנים מוזרים?!"
-
כדי לדעת מה היה בהמשך, ראו פרשת קורח - היום הראשון .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-15.
הבדלו מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם כרגע
ביום השני לפרשת קורח:
ביאור:במדבר טז כ : " "וידבר ה' אל משה ואל" "אהרן לאמר: " "הבדלו מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם כרגע!" ""
[[ביאור:]] "ויפלו על פניהם ויאמרו:
"אל, אלהי הרוחת לכל ב" "שר! האיש אחד יחטא וע" "ל כל העדה תקצף?"
"וידבר ה' אל" "משה לאמר:
"דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם!"" "
מדוע רצה ה' להשמיד את כל העדה?
כתב רמב"ן (באדיבות פרוייקט השו"ת):
"יש לשאול: "
-
-
- "אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע ?"
- "ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו - איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ?
- "
-
"1. וכתב רבינו חננאל: הבדלו מתוך העדה הזאת - עדת קרח ולא עדת בני ישראל, ויאמרו אלהי הרוחות לכל בשר וגו' , מיד הודיע הקב"ה למשה, כי לא כל עדת בני ישראל בקש לכלות, אבל עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו, זה שאמרתי הבדלו = העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם הוא שאמרתי לך. הזכיר להם העלו מסביב , אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו. "
-
-
- "אלו דבריו, ואינם נכונים, כי לא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם, שלשה אנשים," " הבדלו מתוך העדה , כי אינם עדה. ואין ישראל בתוכם, ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה בתוכם בבואם.
- "
- "ועוד, כי הבדלו רמז למשה ואהרן בלבד, כמו הרומו (להלן יז 10)."
- "וכן ואכלה אותם כרגע , רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע."
- "וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה!"
-
"2. אבל הטעם, כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה, ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם, ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה (פסוק 19). והנה, נתחייבו כליה, שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו, לפרסם ולהודיע ענשו לרבים;" וזו דרך מבקשי רחמים, שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים "."
3. ו"כלי יקר" כתב, שה' אמר למשה ולאהרן: " "מעולם לא עלה על לבי להעניש כל העדה, כי אדרבה, יודע אני שלא נתפתו לקורח, ומה שאמרתי הבדלו מתוך העדה, על כל ישראל אמרתי כן, שייבדלו מתוך עדת קורח."
וראיה לזה, ממה שנאמר מתחילה וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר : מהו לאמר ? למי יאמרו כן? - אלא שרצה ה' שיאמרו לכל ישראל הבדלו , ומשה לא הבין דברי השם יתברך, כי מילת לאמר הוא מאמר התורה על שם סופו.
אבל למטה נאמר הרומו מתוך העדה וגו', כי שם נאמר ויהי בהקהל העדה על משה וגו', כי שם נקהלו באמת עליהם, על-כן אמר למשה ואהרן הרומו , לשון רוממות השייך למשה ואהרן כפי מדרגתי. וכאן אמר הבדלו , כי לכל ישראל אמר כן, כי אין לשון רוממות שייך בכל העדה, כאמור. ומשה לא הבין זה מחילוק הלשון, כי לא שמע עדיין מאמר הרומו.
וראיה לדברינו, שהרומו אינו לשון הבדלה, שהרי נאמר אחר כך והולך מהרה אל העדה , שמע מינה שלא היה ביניהם, ומהו שאמר הרומו ? אלא שהוא לשון רוממות, כי כולם ירדו שאולה, ולכם תישאר הגדולה והרוממות, כי תהיו לעם עצום, כדי לקיים השבועה.
וקרוב לפירוש זה כתב הרמב"ן בשם ר' חננאל, ומשם תראה מה שהוספתי משלי על דבריו, כי בהם יתורצו הרבה ספיקות. "
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-15.
מדוע נבלעו דתן ואבירם באדמה
ביום השני של מחלוקת קורח , הלך משה אל ביתם של דתן ואבירם וקרא:
ביאור:במדבר טז כח : " "ויאמר משה:"
"בזאת תדעון, כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי:"
"אם כמות כל האדם ימתון אל" "ה, ופקדת כל האדם יפקד עליהם -
לא ה' שלחני.
ואם בריאה יברא ה',
ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם , וירדו חיים שאלה -
וידעתם כי נאצו האנשים האלה" "את ה'." "
מדוע נענשו דתן ואבירם דווקא בבליעה באדמה?
חטאם של דתן ואבירם קשור לפרשת המרגלים - דתן ואבירם האשימו את משה, שהוא הרחיק אותם מארץ כנען על-דעת עצמו , מתוך אינטרסים אישיים שלו.
משה רצה להבהיר לבני ישראל, שהוא פעל אך ורק בשליחות ה' - "כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי!" ה' החליט שבני ישראל לא ייכנסו לארץ כנען, בגלל דברי השקר של המרגלים:
ביאור:במדבר יג לב : "ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל, לאמר:
הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה הוא ,
וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות" "" ;
לכן, העונש המתאים ביותר כדי להוכיח את טעותם של בני ראובן היה, שהשקר של המרגלים יהפוך למציאות - הארץ באמת תפתח את פיה ותאכל אותם!
גם לשונו של משה רומזת לחטא המרגלים: הוא אמר על דתן ואבירם (טז 30) "כי נאצו האנשים האלה את ה'" , כמו שאמר ה' בפרשת המרגלים (יד 11) "עד אנה ינאצוני העם הזה..." .
ואם העונש הזה כל-כך מתאים לדברי-המרגלים, אז למה המרגלים עצמם לא נענשו בו? אולי הסיבה היא, שה' רצה להעניש את המרגלים מיד באותו יום, ובנ"י עדיין היו אז על גבול ארץ-כנען, ואם הם היו נבלעים באדמה – בנ"י היו חושבים שארץ-כנען היא באמת "ארץ אוכלת יושביה" – עובדה שהארץ אכלה את המרגלים! אבל הפרשה של דתן-ואבירם קרתה יותר מאוחר, ובנ"י כבר לא היו אז ליד ארץ-כנען אלא בתוך המדבר, ולכן לא היה חשש כזה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-15.
