ביאור:במדבר כא
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר כא)
א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִיםבדרך שהלכו בה המרגלים, התרים את הארץ, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, וְהַחֲרַמְתִּיאז אקדיש לה' אֶת עָרֵיהֶם". ג וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵםהשמידו אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם "חָרְמָה". {פ}
| משה מרפא חולים באמצעות נחש הנחושת. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו |
ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹבלהקיף אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁלא היתה להם סבלנות הָעָם בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁהכלפי ה' שממנו באה הגזירה לנדוד במדבר, וכלפי משה שלא התפלל בשבילם: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָהמאסה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵלקל וגרוע". ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִיםסוג נחש ארסי שנשיכתו שורפת וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ: "חָטָאנוּ, כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְוגם נגדך דיברנו דברים רעים. הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ", וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָףדמות נחש שרף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵסעל מוט גבוה, כדי שכולם יראו אותו, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי". ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי.
י וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָבבמדבר מואב, בצידו המזרחי מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁבצד שזורחת השמש. יב מִשָּׁם נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹןהמשיכו צפונה ועברו את נחל ארנון אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּלמקצה איזור הָאֱמֹרִי, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָבארנון היה בשטחי מואב, אך האמורי כבש אותו (ראה פירוט בהערות למטה) בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. יד עַל כֵּן יֵאָמַרנכתב בְּסֵפֶר 'מִלְחֲמֹת יְהוָה'ספר שירים שהיה ידוע בזמנו:
| נחל ארנון |
-
-
- "אֶת וָהֵב בְּסוּפָהאת העיר והב הנמצאת ליד העיר סופה, כבש האמורי וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹןוכן כבש את נחל ארנון
- טו וְאֶשֶׁדואת שפך הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָהנשפך לכיוון לְשֶׁבֶת עָרמקום מושבה של העיר עָר, וְנִשְׁעַןובזרימתו נסמך לִגְבוּל מוֹאָב".
-
טז וּמִשָּׁם בְּאֵרָה, הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַרנס שלא הוזכר במקום אחר בתורה יְהוָה לְמֹשֶׁה: "אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם". {ס}
יז אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
-
-
- "עֲלִי בְאֵר עֱנוּשירו לָהּ:
- יח בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִיםמשה ואהרון
- כָּרוּהָ נְדִיבֵישרי הָעָם
- בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָםבמטה שלהם שהם נשענים עליו, בהנהגתם (המטה משמש כמשל לתאר הנהגה)"
-
וּמִמִּדְבָּרממדבר מואב הלכו אל מַתָּנָה. יט וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. כ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵהבארץ מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. {פ}
כא וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִיםשליחים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: כב "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר, בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". כג וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָהאל מקום הנקרא 'יהץ', וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כד וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶבבצד החד של החרב (כביכול הפה של החרב אשר אוכלת את האויבים), וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּקנחל יבוק בצפון, עַד בְּנֵי עַמּוֹןהאיזור של עמון במזרח, כִּי עַזקשה למעבר גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. כה וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָהערים הקטנות מסביב לה. כו כִּי חֶשְׁבּוֹן, עִיר סִיחֹןעירו של סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא, וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן. כז עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִיםהמשוררים המושלים משלים:
-
-
- "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹןלעיר חשבון כדי לבנות אותה, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
- כח כִּי אֵשׁ יָצְאָהמשל למלחמה מֵחֶשְׁבּוֹן
- לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן
- אָכְלָה עָר מוֹאָבאת העיר ער של מואב
- בַּעֲלֵי בָּמוֹתוכן אכלה את במותיה, מקומות הפולחן אַרְנֹןשל הגרים ליד נחל ארנון, המואבים.
- כט אוֹי לְךָ מוֹאָב
- אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁאליל של מואב
- נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִםלברוח כפליטים וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִיתליפול בשבי לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
- ל וַנִּירָםהמלכות שלהם (ראה "ניר" במלכים א יא לו) אָבַד חֶשְׁבּוֹןאבדה מהעיר חשבון עַד דִּיבֹןוכן מהעיר דיבון
- וַנַּשִּׁיםועשינו מארצם שממה עַד נֹפַח, אֲשֶׁר עַד מֵידְבָאליד העיר מידבא"
-
לא וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָולאחר שחזרו המרגלים, ישראל תקפו וכבשו את יעזר והערים שמסביבה, (ויירש) וַיּוֹרֶשׁוגירש אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם. לג וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִיבעיר בשם אדרעי. לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". לה וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד, וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ.
ביאורי פסוקים
למה נכנסנו לכנען ממזרח
לאחר 40 שנה של נדודים במדבר, הגיעו בני ישראל אל העיר קדש (במדבר כ יד-יז): "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום... 'נעברה נא בארצך... עד אשר נעבור גבולך'. ויאמר אליו אדום: 'לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך..." ולכן נאלצו בני ישראל לעשות סיבוב ארוך (במדבר כא ד): "ויסעו... דרך ים סוף, לסבוב את ארץ אדום; ותקצר נפש העם בדרך... ויסעו בני ישראל, ויחנו באובות. ויסעו מאובות, ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על פני מואב, ממזרח השמש" (ראו על משמעות הביטוי דרך ים סוף ).
אבל - מדוע בני ישראל כל-כך התעקשו להגיע לצד המזרחי של ארץ אדום? הרי הם היו כבר קרובים לארץ ישראל מצד דרום, כמו שרואים בהמשך (במדבר כא א-ג): "וישמע הכנעני מלך ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים; ויילחם בישראל, וישב ממנו שבי. ויידר ישראל נדר לה', ויאמר: 'אם נתון תיתן את העם הזה בידי - והחרמתי את עריהם. וישמע ה' בקול ישראל, וייתן את הכנעני, ויחרם אתהם ואת עריהם; ויקרא שם המקום חורמה":עוד לפני שבני ישראל התחילו להקיף את ארץ אדום - כבר בא הכנעני מלך ערד יושב הנגב ונלחם בישראל, והם ניצחו אותו והחרימו את עריו. אז למה לא המשיכו בני-ישראל ללכת צפונה, להיכנס לארץ מצידה הדרומי ולכבוש אותה מדרום צפונה? למה הם התעקשו להקיף את ארץ אדום, להגיע לצד המזרחי שלה, להגיע ל "מדבר אשר על פני מואב" , ואז להיכנס לארץ מצידה המזרחי (דרך נהר הירדן)?
1. בשאלה הנחנו שבני-ישראל ביקשו ממלך אדום לעבור בארצו ממערב למזרח. אבל אנחנו לא יודעים איך בדיוק נראתה ממלכת אדום באותו זמן: ייתכן שהיא שלטה גם באזור הדרומי של ארץ כנען, ובני-ישראל ביקשו ממנו לעבור בארצו מדרום לצפון, כדי להיכנס לארץ מדרום (ראו דברים ט-י ) . כאשר מלך אדום סירב, בני ישראל נאלצו להקיף את כל ארץ אדום ולהגיע ממזרח.
2. ייתכן שבני-ישראל הזקנים פחדו להיכנס לארץ מצד דרום, כי עדיין היתה להם טראומה מדברי המרגלים ששמעו כשהיו ילדים קטנים (המרגלים נכנסו לארץ מדרום וראו שם ענקים); ראו גם בני ענקים וערים בצורות . כדי למנוע מהזקנים את רגשות הפחד, החליטו בני ישראל להיכנס ממקום אחר, חדש, ולכן רצו להגיע דווקא למזרח.
3. ע"פ תשובת הרב יובל שרלו , הכניסה ממזרח היא דווקא קשה ומסובכת יותר, והיא נועדה לתקן את חטאיו של הדור קודם - חטא הפחד וחטא הפזיזות.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-10-23.
שרף, נס, חי
בני ישראל הוכו על-ידי נחשים, וכדי לרפא אותם:
(במדבר כא ח): "ויאמר ה' אל משה: עשה לך שרף, ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך - וראה אתו וחי".
רמז
בפסוק הזה נרמזו שלוש הברכות שמברכים על נר ראשון של חנוכה:
-
-
- עשה לך שרף - שריפה - " להדליק נר של חנוכה";
- ושמת אותו על נס - "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
- וראה אותו וחי - " שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-09-01.
וממדבר מתנה
בספר במדבר ישנו שיר ששרו בני ישראל על הבאר שנפתחה לפניהם במדבר:
(במדבר כא יח): "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק במשענתם, וממדבר מתנה. וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה, ונשקפה על פני הישימן."
רמז
רבא, בנו של ר' יוסף בר חמא, פירש את הפסוק הזה על הדרך שאדם צריך לעבור כשהוא לומד תורה:
" "כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל [ושהכל דשין בו] - תורה ניתנה לו במתנה ... וכיון שניתנה לו במתנה - נחלו אל ... וכיון שנחלו אל - עולה לגדולה (כמו במות ) ... ואם הגביה עצמו (התגאה) - הקדוש ברוך הוא משפילו (כמו גיא )... ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע ( ונשקפה על פני הישימון )..." " (ראו תלמוד בבלי, עירובין נד., נדרים נה.) .
רעיון דומה נמצא בדרשת חז"ל על הפסוק והחכמה מאין תימצא.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
הערות
- "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף..." (פסוק ח) - עד היום משמש הנחש לסמל הרפואה, למשל תג מפקדת קצין רפואה ראשי, להרחבה עיין בערך "נחש הנחושת" בוויקיפדיה.
- "וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹישראל כבשו את ארץ האמורי מֵאַרְנֹןנחל ארנון בדרום עַד יַבֹּקנחל יבוק בצפון עַד בְּנֵי עַמּוֹןהאיזור של עמון במזרח" (פסוק כד) - שטח זה (דרום הגלעד, ממלכת סיחון האמורי) היה שייך לפני יציאת מצרים, חלקו למואב [בדרום מערב, גלילות הארנון] (פסוק כו), וחלקו לעמון [בצפון מזרח, גלילות היבוק] (יהושע יג, כח).
- כיון שעמון מואב היו אחים (סוף בראשית יט) הם פעלו בדרך כלל בשיתוף פעולה (שופטים ג, יב וכן בדברי הימים ב כ, א).
- בספר שופטים (יא, יג) באים עמון בתלונה ליפתח שישראל גזלו להם את אדמתם. יפתח משיב שישראל עקפו את אדום ומואב, ולאחר שהאמורי תקף אותם הם כבשו את הגלעד. אמנם שטח זה היה פעם של עמון, אבל כשישראל הגיעו, האמורי שלט שם. מלבד זאת, מאז עבר הרבה זמן ואף אחד לא עירער על שליטת ישראל בגילעד.
- חז"ל מסבירים שלמרות שנאמר "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" וכן "וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם" (דברים ב), "עמון ומואב טוהרו בסיחון" (גיטין לח, א), כלומר: ארץ עמון ומואב שנכבשה בידי סיחון האמורי לא נאסרה לבני ישראל.
- לכן מובא הציטוט מספר 'מִלְחֲמֹת יְהוָה' (יד-טו) המתאר את כיבושי סיחון, כדי להדגיש שאזורים אלו נכבשו על ידי האמורי ורק לאחר מכן ישראל כבשו אותם.
