קטגוריה:שמות טו א

<< | ספר שמות • פרק ט"ו • פסוק א' | >>

נוסח המקרא

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

המהדורה המוטעמת:

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

המהדורה הדקדוקית:

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּ/בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַ/שִּׁירָ֤ה הַ/זֹּאת֙ לַֽ/יהוָ֔ה וַ/יֹּאמְר֖וּ לֵ/אמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽ/יהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְ/רֹכְב֖/וֹ רָמָ֥ה בַ/יָּֽם׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	בְּכֵן שַׁבַּח מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ וַאֲמַרוּ לְמֵימַר נְשַׁבַּח וְנוֹדֵי קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגְּאִי עַל גֵּיוְתָנַיָּא וְגֵיאוּתָא דִּילֵיהּ הִיא סוּסְיָא וְרָכְבֵיהּ רְמָא בְיַמָּא׃
ירושלמי (יונתן):	הָא בְּכֵן שַׁבַּח משֶׁה וּבְנֵי יִשְרָאֵל יַת שְׁבַח שִׁירָתָא הָדָא קֳדָם יְיָ וְאָמְרִין לְמֵימָר נוֹדֶה וּנְשַׁבְּחָא קֳדָם יְיָ רְמָא דְמִתְגָּאֵי עַל גֵּיוְותָנַיָא וּמִתְנַטֵּל עַל מְנַטְלַיָא כָּל מַאן דְּמִתְגָּאֵי קֳדָמוֹי הוּא בְּמֵימְרֵיהּ פָּרַע מִנֵּיהּ עַל דִּי אָזִיד פַּרְעה רַשִׁיעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְנַטַּל בִּלְבָבֵיהּ וּרְדַף בָּתַר עַמָּא בְּנֵי יִשְרָאֵל סוּסְוָון וְרוֹכְבֵיהוֹן רָמָא וּטְמַע יַתְהוֹן בְּיַמָא דְסוּף:
ירושלמי (קטעים):	בְּכֵן שַׁבַּח משֶׁה וּבְנֵי יִשְרָאֵל יַת שְׁבַח שִׁירָתָא הָדָא קֳדָם יְיָ וְאָמְרִין לְמֵימָר נוֹדֵי וּנְשַׁבַּח קֳדָם יְיָ דְּהוּא רָם עַל רָמַיָא וּמִתְגָּאֵי עַל ^גֵּיוְתָנַיָא וְכָל מַן דְּמִתְגָּאֶה קֳדָמוֹהִי הוּא בְּמֵימְרֵיהּ מִתְפְּרַע מִנֵּיהּ סוּסְוָון וְרִכְבֵיהוֹן עַל דְּאִיתְגָאוּ וּרְדָפוּ בָּתַר עַמָּא דְּבֵית יִשְרָאֵל רְמָא וּטְבַע יַתְהוֹן בְּיַמָא דְסוּף:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"אז ישיר משה" - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן (יהושע י) אז ידבר יהושע וכן (מלכים א ז) ובית יעשה לבת פרעה חשב בלבו שיעשה לה אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן עשה ויאמרו לאמר אשירה לה' וכן ביהושוע כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה ויאמר לעיני כל ישראל וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל פירש אחריו עלי באר ענו לה (שם יא) אז יבנה שלמה במה פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה למדנו שהיו"ד ע"ש המחשבה נאמרה זהו ליישב פשוטו אבל מדרשו ארז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה וכן בכולן חוץ משל שלמה שפירשוהו בקש לבנות ולא בנה ואין לו' וליישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בל' עתיד והן מיד כגון (איוב א) ככה יעשה איוב (במדבר ט) על פי ה' יחנו ויש אשר ישכון הענן לפי שהן דבר ההוה תמיד ונופל בו בין ל' עתיד בין ל' עבר אבל זה שלא היה אלא לשעה אינו יכול ליישבו בל' הזה:

"כי גאה גאה" - כתרגומו (ד"א בא הכפל לומר שעשה דבר שא"א לבשר ודם לעשות כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו מפילו מן הסוס וכאן סוס ורוכבו רמה בים וכל שאי אפשר לעשות ע"י זולתו נופל בו לשון גאות כמו כי גאות עשה וכן כל השירה תמצא כפולה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ה' איש מלחמה ה' שמו וכן כולם ברש"י ישן) ד"א כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספת ולא כמדת מלך ב"ו שמקלסין אותו ואין בו:

"סוס ורכבו" - שניהם קשורין זה בזה והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין:

"רמה" - השליך וכן (דניאל ג) ורמו לגו אתון נורא ומ"א כתוב אחד או' רמה וכתוב אחד אומר ירה מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום כמו (איוב לח) מי ירה אבן פנתה מלמעלה למטה:

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[א] אז כשראה הנס וכו'. רצה לתקן היו"ד של "ישיר" שהוא לשון עתיד, ותירץ דפירושו כשראה הנס - עלה בלבו שישיר, והוי שפיר לשון עתיד. וקשיא אם כן למה כתב זה שעלה בלבו שישיר, והרי מבואר בכתוב שהיה שר, והוי למכתב 'אז שר משה', ולמה לי להאריך ולומר 'עלה בלבו שישיר - וכן עשה', ויש לומר מפני שהפעל של השירה היא בלב, כי כאשר יגיע השמחה בלב הצדיקים עולה בלבם השירה, ואין לך ספק כי בכל לב היו משוררין ושמחים. ולכך כתיב "אז ישיר" שהיה עולה בלבם לומר שירה, כלומר שהגיע בלבם השמחה מן הנס, ולא שהיו מכריחים עצמם אל השירה על ידי שכלם כאדם שהוא מכריח עצמו לדבר, שאם כן לא היה שירה בשמחה, אבל השירה שהיא בשמחה - מתחלה מתחדש לו שמחה גדולה בלב, ומזה עלה בלבו שישיר, ולפיכך דרך לדבר בענין השירה בלשון עתיד:

[ב] אבל מדרשו אמרו רז"ל וכו'. נראה לי כי חכמי האמת מפרשים שכל מקום נאמר לשון עתיד - אף על העבר - כאשר יש במעשה התחלה לעשות המעשה ויש בו עתיד לעשות גם כן, כמו "ככה יעשה איוב" (איוב א', ה'), שהיה בעבר עושה כך וכך יעשה בעתיד. וכן "יעשו עגל בחורב" (תהלים ק"ו, י"ט) שיש במעשה ההוא התחלה לעשות ויהיה המעשה נמשך, ויש בו עתיד, שהרי כל מעשה נמשך מן התחלה עד הסוף, ועל זה יאמר לשון עתיד, ואף כי אין המעשה רגיל להיות, לא כמו שרצה רש"י. ובשביל זה יאמר לשון עתיד, לפי שבמעשה עצמו כאשר התחיל לעשות יש בו עתיד לעשות, ושייך בזה לשון עתיד. ואין קשיא כולם, חוץ כאשר כתיב אצלו לשון "אז" זה הלשון משמש על עת בלי משך זמן כלל, ולפיכך אי אפשר לפרש מלת "אז" רק על עתיד לגמרי, ואז פירושו שתהיה לעתיד, או לעבר לגמרי, ואז פירושו בעת שעבר. אבל אי אפשר לומר מלת "אז" על דבר כזה שיש לו המשך זמן, אלא אם היה פרושו כמו שפרשו רז"ל (שבת דף נו:) "אז יבנה שלמה" (מלכים א י"א, ז') שבקש לבנות ולא בנה, כי זה נאמר גם כן על ההתחלה שבקש לבנות ולא בנה, כי הבקשה לבנות הוא התחלת הדבר, וכאשר נאמר אצל זה מלת "אז" צריך לפרש אותו על התחלה בלבד מבלי גמר מעשה. ולפיכך כאן אצל "אז ישיר" שהיה התחלה עם גמר מעשה, אי אפשר לפרש רק "אז ישיר" לעתיד לבא לעולם הבא. ואם נאמר כמו שפירש רש"י כי היו"ד מורה על המחשבה - הוא גם כן נכון, אכן לא בא על המחשבה בלבד רק על המחשבה עם גמר מעשה, ומפני שהעתיד הוא גמר המעשה יבא בלשון עתיד, אבל אצל מלת "אז" לא יתכן, מפני שמלת "אז" מורה עת בלתי המשך זמן, ולפיכך צריך לפרש אותו לשון עתיד לגמרי. ו"אז יבנה שלמה" (מלכים א י"א, ז') בא על המחשבה בלבד, ואין כאן גמר מעשה, ופירוש זה נכון מאד:

[ג] נופל בו בין לשון עתיד וכו'. מפני שכל דבר ההוה תמיד בכל עת - הוא בהוה ויהיה בעתיד עוד, לכך הוא בא לשון עתיד, כמו "ככה יעשה איוב" (איוב א', ה'), אף על גב שהיה כן בהוה כתב לשון עתיד, שהרי בעתיד יהיה גם כן כך. והקשה הרמב"ן דהרי תמצא גם כן לשון עתיד על שאינו הוה תמיד, כמו "יעשו עגל בחורב" (תהלים ק"ו, י"ט), וכל המזמור ההוא הוא לשון עתיד, ויראה לומר דגם שם כל המזמור נאמר על המחשבה, כלומר שהיו במזיד מחשבים לעשות העגל ובדעת, כי כאשר אמר לשון עבר 'עשו את העגל' הרי הוא במעשה בין שוגגין בין מזידין, וכאשר יאמר לשון עתיד הוא נאמר על המחשבה, כי המעשה היה מסודר על המחשבה שלהם מתחלה, לא היו שוגגין בזה. וכן יש לפרש כל לשון עתיד - שהוא במקום עבר - כאשר יאמר כי בדעת ובכוונה עשה זה, ומתחלה קודם המעשה היה מכוין, לכך יאמר לשון כזה:

[ד] שניהם קשורים זה בזה. דאם לא כן הוי למכתב 'ורכב רמה בים', מאי "סוס ורכבו" דקאמר, אלא כאשר היה רוכבו עליו, ולא היה נפרד מאתו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה – אָז, כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס, עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר שִׁירָה. וְכֵן "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י,יב), וְכֵן "וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה" (מל"א ז,ח), חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ; אַף כָּאן – יָשִׁיר, אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר. וְכֵן עָשָׂה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה'. וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיְּדַבֵּר; וְכֵן עָשָׂה, "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (יהושע י,יב). וְכֵן שִׁירַת הַבְּאֵר שֶׁפָּתַח בָּהּ: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" (במדבר כא,יז), פֵּרֵשׁ אַחֲרָיו: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (שם). "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מל"א יא,ז), פֵּרְשׁוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (סנהדרין צ"א ע"ב) שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָּנָה; לָמַדְנוּ שֶׁהַיּוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה. זֶהוּ לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צ"א ע"ב), מִכָּאן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן בְּכֻלָּן; חוּץ מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ בִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָּנָה. וְאֵין לוֹמַר וּלְיַשֵּׁב לָשׁוֹן הַזֶּה כִּשְׁאָר דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְהֵן בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, כְּגוֹן "כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב" (איוב א,ה), "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט,כ), "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן" (שם); לְפִי שֶׁהֵן דָּבָר הַהֹוֶה תָּמִיד, וְנוֹפֵל בּוֹ בֵּין לְשׁוֹן עָתִיד בֵּין לְשׁוֹן עָבָר. אֲבָל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא לְשָׁעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְיַשְּׁבוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.
כִּי גָאֹה גָּאָה – [שֶׁנִּתְגָּאָה עַל כָּל גֵּאֶה], כְּתַרְגּוּמוֹ^[2]. [דָּבָר אַחֵר: בָּא הַכֶּפֶל לוֹמַר שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת, כְּשֶׁהוּא נִלְחָם בַּחֲבֵרוֹ וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו מַפִּילוֹ מִן הַסּוּס, וְכָאן סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. וְכָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זוּלָתוֹ נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן גֵּאוּת, כְּמוֹ "כִּי גֵּאוּת עָשָׂה" (ישעיהו יב,ה). וְכֵן כָּל הַשִּׁירָה תִּמְצָא כְּפוּלָה, "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (פסוק הבא), "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" (פס' ג), וְכֵן כֻּלָּם.] דָּבָר אַחֵר: כִּי גָאֹה גָּאָה, עַל כָּל הַשִּׁירוֹת וְכֹל מַה שֶּׁאֲקַלֵּס בּוֹ עוֹד יֵשׁ תּוֹסֶפֶת, וְלֹא כְּמִדַּת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ.
סוּס וְרֹכְבוֹ – שְׁנֵיהֶם קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה, וְהַמַּיִם מַעֲלִין אוֹתָם וְיוֹרְדִין לָעֹמֶק וְאֵינָן נִפְרָדִין.
רָמָה – הִשְׁלִיךְ; וְכֵן "וּרְמִיו לְגוֹ אַתּוּן נוּרָא" (דניאל ג,כא). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר רָמָה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "יָרָה" (פס' ד), מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹלִין לָרוֹם וְיוֹרְדִין לַתְּהוֹם, כְּמוֹ "מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ" (איוב לח,ו), מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

גאה גאה: נצחון מלחמה קורא גאות בכמה מקומות, השב גמול על גאים, בית גאים יסח ה', הגוזלים והחומסים, בגאות רשע ידלק עני:

רמה בים: תרגום של השליך, וכן רומי קשת:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"אז ישיר משה" - לשון רבינו שלמה כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן עשה ויאמרו לאמר וגו' וכן אז ידבר יהושע (יהושע י יב) כשראה הנס אמר לו לבו לדבר וכן עשה ויאמר לעיני ישראל וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל (במדבר כא יז) פירש אחריו עלי באר ענו לה וכן ובית יעשה לבת פרעה (מלכים א ז ח) חשב בלבו לעשות לה הבית אז יבנה שלמה (שם יא ז) פירשוהו חכמי ישראל (סנהדרין צא) שבקש לבנות ולא בנה זהו לישב פשוטו ומה יאמר הרב בפסוק יעשו עגל בחורב (תהלים קו יט) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (שם עח מ) וכל המזמור כן יהרג בברד גפנם (שם מז) ישלח בהם ערוב (שם מה) וכן ומאין יבאו אליך (מלכים ב כ יד) מן המכים אשר יכוהו ארמים (שם ח כט ט טו) וכן ומשה יקח את האהל (להלן לג ז) כי איננו לשון הוה שלא לקחו אלא פעם אחת אבל דרך הלשון הוא לומר עתיד במקום עבר וכן יאמרו במקומות רבים ההפך והטעם כי מנהג הלשון שהמספר ענין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ וירמוז למעשה ממנו פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו בענין הווה ועומד עליו בתחלתו ויאמר "ישיר ישראל" כאלו משוררים לפניו וכן כלם ופעם יאחר עצמו ויאמר זה נעשה כבר והכל לאמת ענין ולכן רוב שיבא זה יהיה בענין הנבואות כי גאה גאה על השירות ועל כל מה שאקלס בו עוד יש בו נוספות לשון רש"י עשאו לשון רוממות וגודל ואולי כן הוא וכמוהו ופה ישית בגאון גליך (איוב לח יא) כי גאו המים (יחזקאל מז ה) ויגאה כשחל תצודני (איוב י טז) לשון גדל ורבוי והנכון דעת אונקלוס לשון גאות ממש כי נתגאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב בו כי את שניהם רמה בים וכן וברוב גאונך (פסוק ז) וכן כלם לשון גאות כי המתגאה ירומם עצמו במעלה

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

אז ישיר משה ובני ישראל. לשון הוה הוא, ואמרו רז"ל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחית המתים מן התורה.

ובמדרש אז ישיר משה יש אז לשעבר ויש אז לעתיד, לשעבר (בראשית ד) אז הוחל, (שמות ד) אז אמרה, אז ישיר משה, (במדבר כא) אז ישיר ישראל. (יהושע י) אז ידבר יהושע, (דברי הימים א טו) אז אמר דוד, (מלכים א ח) אז אמר שלמה. ויש לעתיד (ישעיה ס) אז תראי ונהרת, (שם נח) אז יבקע כשחר אורך, (שם לה) אז ידלג כאיל, (ירמיה לא) אז תשמח בתולה, (תהלים קכו) אז ימלא שחוק פינו, אז יאמרו בגוים, הרי אלו עתידין. אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, בלשון שסרחתי אני מקלסו, נקלס ליחיד שהוא למעלה משבעה רקיעים. אמרו ישראל כשנפרע הקב"ה מדורו של אנוש שעלו עליו מי אוקינוס והציף שלישו של עולם, שנאמר (בראשית ד) אז הוחל לקרא ואנו שעשה לנו דרך במים ונפרע מן המצריים באז אנו מקלסים אותו, ומה שהזכיר משה ובני ישראל לאמר ללמד כי משה ובני ישראל זכו לומר אותו קלוס בעצמו ואותה שירה שמשבחת המדה הנקראת זאת לה' והיא הכלה שמשבחת את המלך ואומרת שיר השירים אשר לשלמה והבן זה, ובשירת הבאר ארמוז מזה בעז"ה יתברך. ויאמרו לאמר. כפל האמירה על שם שכפלו לשון השירה כי כל פסוקי השירה וכל עניניה הם כפולים וכן תמצא בהלל מן (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה עד זה היום עשה ה', כל הלשון כפול. והקלוס הכפול רמז לכח לפנים מכח, ועל כן באה השירה בלשון כפול כי הוא קלוס למדת רחמים ולשכינה, אשירה לה' ואח"כ עזי וזמרת יה, ה' שמו ואח"כ ימינך שהוא מדת הדין, מי כמכה באלים ה' ואחר כך מי כמוכה נאדר בקדש שהוא אדיר במעון קדשו בשמים שאין בכל העליונים דומה לכבודו שהוא אדיר במעון קדשו, מכון לשבתך פעלת ה' ואחר כך מקדש ה' אל"ף דל"ת והבן זה. או יאמר ויאמרו לאמר בחתוך שפתים וכן (שמות יז) ויצעק משה אל ה' לאמר, שצריך המתפלל לחתוך בשפתיו. ומצאתי סיוע לזה ממה שאמרו במדרש ויאמרו לאמר ר' נחמיה אומר רוח הקודש שרתה על ישראל והיו אומרים שירה כבני אדם הקורין את שמע. וע"ד המדרש ויאמרו התינוקות היונקים לאמור העוברים שבמעי אמן, והוא שדרשו כיצד אמרו ישראל שירה עולל מוטל על כרס אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו שכינה עולל הגביה את צוארו ותינוק שמט הדד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים וגו', ואפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר (שם סח) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. כי גאה גאה. לפי שאין בכל הבהמות מתגאה כסוס והרוכב מתגאה עליו באר הכתוב כי הקב"ה מתגאה על שניהם. ובמדרש כי גאה גאה ארבעה גאים הם אריה בחיות שור בבהמות נשר בעופות ואדם על כלן שנאמר (בראשית א) ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו', מה עשה הקב"ה נתן דמות כל הגאים הללו בכסא הכבוד שלו, שנאמר (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם, אמר הקב"ה הואיל והם מתגאים אני מתגאה עליהם שנאמר כי גאה גאה הרי הוא מתגאה על כל הגאים, ע"כ. וזהו שכתוב (תהלים קיג) רם על כל גוים ה' קרי ביה גאים וזהו המתגאה על חיות הקודש. ועוד אמרו במדרש ד"א כי גאה גאה נתגאה על כל המתגאים שכל המתגאים לפניו במה שהם מתגאים נפרע מהם. מצרים ופרעה נתגאו במים ולקו במים. דור המבול נתגאו במים אמרו אין אנו צריכים לטפה של גשמים אלא ואד יעלה מן הארץ נפרע מהם במי המבול שנאמר (בראשית ז) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה תהום עליון ותהום תחתון. אנשי סדום נתגאו בעשרם ברבוי כסף וזהב ובקשו לכלות מהם רגלי עוברי דרכים שלא יצטרכו לתת להם, והקב"ה כלה אותם מן העולם, זש"ה הכתוב (איוב כח) פרץ נחל מעם גר, הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, וכתיב (שם יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, וכתיב (שם) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, וכתיב (יחזקאל טז) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. פרעה נתגאה במרכבות שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור נפרע ממנו במרכבות שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו'. סיסרא נתגאה ברכבו שנאמר (שופטים ד) ויזעק סיסרא את כל רכבו נפרע ממנו ברכבו שנאמר (שם ה) הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. שמשון במה שנתגאה בו נפרע ממנו נתגאה בעיניו שנאמר (שם יד) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, נפרע ממנו בעיניו שנאמר (שם טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. וכשם שחטא בעזה שנאמר (שם) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה, כן נפרע ממנו בעזה, שנאמר (שם) ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתים, אבשלום נשתבח בשערו לקה בשערו. שנאמר (שמואל ב יח) ויחזק ראשו באלה. סנחריב נתגאה ברכבו שנאמר (ישעיה לז) ברוב רוכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, מה כתיב (מלכים ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, נבוכדנצר נתגאה ואמר (ישעיה יד) אעלה על במתי עב וגו', מה כתוב (שם) אך אל שאול תורד וגו' אמר לו הקב"ה אתה הפרשת עצמך מבני אדם לעשות עצמך אלוה אני אפריש אותך מבני אדם להיות מדורך עם הבהמות הוא שכתוב (דניאל ד) ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדורך, לכך כתיב גאה גאה. סוס ורוכבו רמה בים. שהיו כלם לפניו כסוס אחד ורכב אחד וכה"א (דברים כ) כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב, כלן לפניו כסוס אחד ורכב אחד.

סוס ורוכבו. הסוס קשור ברוכב והרוכב קשור בסוס ועולים למרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה, לכך נאמר רמה בים כנגד מה שעולים למרום ולכך נאמר ירה בים כנגד מה שיורדים לתהום. ודרשו רז"ל סוס ורוכבו רמה בים היה הרוכב אומר לסוס אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית בא אחרי ועכשו אתה מושכני לים, והיה הסוס משיבו רמה בים ראה מה בים רומו של עולם אני רואה בים.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"אז ישיר" הסכים שישיר:

" כי גאה גאה" לו לבדו הגאות ליחס אליו על הטוב הנמצא, ולא לפרעה התנין הגדול אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני:

" סוס ורוכבו רמה בים" סוס פרעה ורוכבו, כאמרו ונער פרעה וחילו בים סוף:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. קודם שנפרש דברי השירה הזאת ראוי לבאר (אמר המגיה נראה לי חסר ענין מיני השירים למען נדע אם נוסדו דבריה בשמירת יחס מין אחד מהם או בהרכבת מינים מתחלפים ע"כ) ואומר שיש אתנו עם בני ישראל שלשה מינים מהשירים. המין האחד הוא מהמאמרים הנעשים במדה במשקל ובמשורה אף ע"פ שיהיו נקראים מבלי ניגון לפי שענין השיר בהם אינו אלא בהסכמת הדבורי' והדמותם והשתוות' בסוף המאמרים רוצה לומר בקצוות בתי השירים שנדמו זה לזה בשלש אותיות אחרונות או בשתים כפי נקודם ואופן קריאתם עם שמירת משקלי המלכים והתנועות עם צחות הלשון ונפילתו על לשון פסוק מכתבי הקדש ונקראו השירים ההם חרוזים לפי שהם שבילים מסודרים מלשון צוארך בחרוזים שהם אבנים טובות ומרגליות נקודות מחוברות ומסודרות בסדר ותבנית ישר. וכן בדברי חז"ל (ב"מ יח) מחרוזות של דגים שהם שורות של דגים מחוברים זה לזה בסדור קשורים בחוטמיהם בגמי ומפני הדמוי הזה נקראו השירים מזה המון חרוזים להיותם שורות שוות ומתיחסות כי היו הדברים בזה המין מהשיר שקולים בענין המלכים והעבדים אשר בנקודות. והמלאכה הזאת בזה המין מהשירים שקולים היא מלאכה משובחת והם מתוקים מדבש ונופת צופים ונעשו בלשוננו הקדוש העברי בשלימות גדול מה שלא נמצא כמוהו בלשון אחר. הן אמת שמזה המין מהשירים לא מצאנו דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא כי היתה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שהיו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה ויעשו גם המה בחכמה בלשוננו המקודש ויתר שאת ויתר עז ממה שעשו הישמעאלים בלשונם וגם בין חכמי לשון הלאטי"ן ובלשון עם לועז עם ועם כלשונו נמצאו ג"כ מאלו השירים השקולים אבל לא באותו שלמות מופלג שנעשו בלשון העברי ואח"כ נעתקה המלאכה היקרה הזאת אל חכמי עמנו שהיו בארץ פרובינצייא וקאטילונייא וגם במלכות אראגון ומלכות קאשטילייא וידברו באלהים ובכל חכמה ודעת כפלים לתושיה מה מתוק מדבש ומה עז מארי. ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:

אמנם המין הב' מהשיר הוא מהדברים שינגנו אותם בני אדם אע"פ שלא יהיו דבורים שקולים ולא ימצא להם חרוז לפי שאלה מפאת הזמר והנגון בלבד נקראו שירים וכבר אמרו מהחכמים שהשירים אשר כאלו יתחלפו משאר ספורי הכתובים בשני דברים בעצם ובהנחה ור"ל בעצם שהם עניני האלהיים שכליים מורים על רוממות ושבחים ותהלות המושגים מפעולות השי"ת מלומדים ושגורים בכיות הצדיקים והמשכילים אמר (תהלי' קי"ח ט') קול רנה וישועה באהלי צדיקים. רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה רוממות אל בגרונם וכאלה רבים וכדי שיהיו מלומדים בפיהם להתעורר תמיד אל ההשגות האלהות השכליות יזמרו בהם תמיד בניגונים וקולות ערבים או בכלי זמר ערב והקולות והנגונים ההם נערכים בחכמה ובסדר נאה כדי לעורר הלבבות השומעים שיתנו לב להבין פנימותיה' ולזה אחז"ל כל השירים קודש. ור"ל בהנחה הוא הנחת מערכת המחייב' סדר קריאת' וערכי נגינתם והוא מה שאמרו ז"ל לבנה על גבי אריח אריח על גבי לבנה אריח על גבי אריח לבנה על גבי לבנה וביאור זה שהנה מיסדי השירים הקדמונים הצריכו להעריך מנין האותיות כפי ערך הנגון אשר יסדו לשורר עמהם ולעשות סדר הנחתם במשקל סדר הברות' ובסדר זה המשקל שמו מגמת' אל ערכי הנגון. כי יש נגון ערוך שיענה הראשונה עם הג' ויענה הב' עם הד' שוים באורך משיכ' הנגון או בקצורו אשר סדר הנגון הנמשך באורך קראוהו לבנה. והנמשך בקצור קראוהו אריח שהוא חצי לבנה בשיעור גופה וזה המשקל הערוך אשר יענה הראשון עם השלישי והב' עם הד' קראוהו אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה וכן נתיסד' שירת האזינו ומעניות איוב ומשלי ארוך על גבי ארוך וקצר על גבי קצר כפי ערך ענין השירה נערך לקריאתה בזאת הצורה יערוף כמטר לקחי א' תזל כטל אמרתי ב' כשעירים עלי דשא ג' וכרביבים עלי עשב ד' והנה נבחרו השירים האלה על הספורים והדבורים הפשוטים לפי שהספורי' הפשוטים רוב בני אדם שוכחים אותם ואפי' שיהגו בהם יומם ולילה אך כשהם על מערכת הנגונים לשורר ולנגן אותם יהיו נזכרים תמיד באמצעו' נגוניהם וכמו שאמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וע"ז אחז"ל כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' ר"ל שיצא מן הדעת זכרונם. והנה השירים שהם אריח על גבי לבנה וההפך הם רבים ומתחלפים במיניהם כמו שירת דבורה (תהלים י"ח א') וידבר דוד לה' את השירה הזאת ובכלל כל ספר תהלים ובקצת ספרים מדויקים תמצא גם כן הרבה ממעניות איוב ודברי ספר משלי שלמה מזה המין וכל מיסדי השירים האלה שמו מגמתם כל אחד מהם לשקול האותיות שיענו כאחד בערך הנגון שלהם וכפי התחלף מערכות הנגונים יתחלפו משקלי אותיותיהם. ואין ספק שהיו להם נגונים ידועים ונשתכחו מרוב הזמנים אשר חלפו למו ובאורך הגליות והכל היה אצלם כפי תנועות הכלים המתחלפים ומנין חוטיהם נימיהם ונקביהם כנור ועוגב ותוף וחליל ומינים ומצלתים ונגינות וגתית ושמינית ועשור ונבל ומחול ודומיהם. וכפי זה השתנו גם כן ערכי הנגונים ההם הידועי' בשמותיהם כמו מנצח מזמור משכיל מכתם שיר ודומיהם ונשתנו משקלי אותיות השירים ההם כפי שנוי נגוניהם כי הנה יוכללו בחכמה הזאת ענינים נפלאים בהשגות האלהיות וזהו המין השני מהשירים:

והמין הג' מהשירים הוא מהדברים הנאמרים ע"ד הגוזמא וההפלגה וההמשל והערך לשבח ענין מה או לגנותו אם לשמחה ואם לקינה והספד שכלם נקראים בזאת הבחינה שיר וענינו לעורר הלבבות ולהפך המדות והתכונות ולחזק הענין הנרצה ולאמתו ברוב דברים וספורים ותוארים רבים והמשלים ודמויים לא שיהיה לפשוטי הדברים ההם ממש במציאות והמין הזה הוא הנקרא שיר בעצם וממנו עשה אריסטו ספר להשיר בתוך ספרי ההגיון וכתב שמה שמסגולות השיר ותוארו הוא שיהיה בשבח דבר וגנותו וכו' עד שמפני זה כל אשר יפליג האדם למשול משלים בהפלגות וגוזמות ונמנעות יהיה שירו יותר משובח ועל זה כתב החכם מיטב השיר הוא כזבו ר"ל כזב פשוטי הדברים השיריים ולא יתעסק בו שום חכם אלא לרפואות חוליי הלבבות וחלושי הדעות ולהפוך המדות הרעות ולשמח הנעצבים ולהקיץ הנרדמים ולמשכם כי הטבע נמשך אחר השיר המופלג ומתפעל מזרותו והוא כמו הסמים החדי' שממיתים לבריאים ומבריאים את החולי' מהחולאים הנושכים. ומזה המין מהשיר הוא מה שכתוב בתורה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. כי בידוע שלא חפרו השרים את הבאר בקולמוסי הסופרים אבל נאמר זה ע"ד השיר וספר שיר השירים הוא גם כן מזה המין שהדוד החושק הוא משל להקב"ה והכלה לנשמה השכלית ולזה אחז"ל (שיר השירי' רבה פ"א) כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ונאמר על שלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף כי השיר הוא מין מהמשלים שזכר וכן בדברי ישעיהו הנביא (ישעיה ה' א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו שהיתה השירה אותו משל שהמשיל כנסת ישראל לכרם. וכן נאמר ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו שהמשיל ההשגחה האלהית בעיר ומגדל עוז:

ואחרי שידענו מיני השירים האלה ראוי לבאר עתה שירת הים שעשה משה רבינו מאיזה מין ממיני השירים האלה היתה ואם יש בה דברים ממינים מתחלפים או לא. וידוע שאינה מהמין הא' מהשירים השקולים אבל היא מהמין הב' ומהמין הג' גם כן מהם אם מהמין הב' כי היא מיוחסת ושקולה על שמונה מערכות הנגון אשר השנים מהם קצרים מאד ושנים אחרים ארוכים מאד והד' בינוניים והנה הראשון עונה לתשיעי ולשמיני מהקצרים והב' עונה לעשירי. וכן השלישי לאחד עשר וארבעתם בינוניים וכן הרביעי עונה עם השנים עשרה והחמישי עונה עם הי"ג ארבעתם ארוכים. ועוד הו' עונה עם הי"ד גם הז' עונה אל הט' וזו היא צורתה. א' רמה בים. ב' עזי וזמרת יה. ג' ויהי לי לישועה. ד' זה אלי ואנוהו. ה' אלהי אבי וארוממנהו. ו' ה' איש מלחמה. ז' ה' שמו. ח' מרכבות פרעה. ט' וחילו. י' ירה בים. י"א ומבחר שלישיו. י"ב טובעו בים סוף. י"ג תהומות יכסיומו. י"ד ירדו במצולות כמו אבן. ט"ו ימינך ה' נאדר בכח. ט"ז ימינך. ועל זה הערך והמשקל חוזר חלילה כפי הניגון הנערך לו אך כל שירה יסדו לה מערכות ניגונים ידועים ולזה תמצא בשירה הזאת כי בעבור המשקל נדחקו האותיות והוצרך בהרבה מקומות להאריך ולהוסיף ?אותיות כדי להצדיק המשקל והנגון ובמקומות הוצרך לחסר אות או אותיות גם כן מפני זה. והנה האותיות שנתוספו בשירה הזאת הם שני יודי"ן ווא"ו מן יכסיומו שהיו מספי' לומ' כסם יו"ד נאדרי ווא"ו תאכלמו ווא"ו תורישמו ווא"ו כסמו ווא"ו תבלעמו ווא"ו יאחזמו. תי"ו אימתה. ווא"ו תביאמו. ווא"ו תטעמו. ואמנם החסרים הם יו"ד וזמרתי יה. וכן תמלאמו במקום תמלא מהם ווא"ו נהלת בעזך שהיה לו לומר נהלתו. וכן מלת לבב בפסוק נמוגו כל יושבי כנען. התחשוב שטעה אדון הנביאים בדקדוק האותיות וסדר כתיבתם אלא שענין השיר וצורך הנגון והזמר הצריכו לכך הנה התבאר מזה שהיתה השירה הזאת מהמין הב' מהשירה שזכרתי. ואמנם שהיה גם כן מהמין הג' ההמשליי הוא גם כן מבואר כי ה' איש מלחמה הוא דבור המשליי כי לא איש אל ואינו בעל מלחמה וכן ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב כי אין לאל ימין ולא שמאל וכן וברוח אפך נשפת ברוחך נטית ימינך מכון לשבתך כוננו ידיך הם כלם בשי"ת דבורים שיריים על צד ההמשל והדמוי לא כפי האמות המוחלט וכמו שיתבאר בביאור פסוקי השירה אחר זה וכבר ישאל שואל ויאמר אם היו הדברים הנאמרים בדרך המשל ומליצה שירה יתחייב שכל מראות הנביאים שהיו במשלים וחידות יהיו שירה. והנה ישעיהו תקן משלים הרבה על ישראל ועל האומות כמו שאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור שהיה משל לפרעה ולסנחריב וכן המשיל חזקיהו במי השילוח ההולכים לאט והמשיל מלך אשור במי הנהרים העצומים ומלך המשיח המשיל בחוטר מגזע ישי ונצר משרשיו וכאלה רבים עמו בדבריו וגם כן בדברי שאר הנביאים ולא נקראו מפני זה המאמרים ההמשליים ההמה שירות. אבל אני אשיב לזה כפי דרכי הרב המורה שיש הבדל רב בין הנבואה המגעת לנביאים מהשי"ת בין רוח הקודש שהיו מדברים בו שלומי אמוני ישראל כי הנה הנבואה היא שפע שופע על שכל הנביאים וכחו המדמה והנביא מעת נבואתו כחותיו נרדמים ומתבטלים החושים ונפשו מתעסקת בהשגחה והוא יגיד לבני אדם מה שראה או שמע מבלי שיהיה לרצונו ובחירתו מבוא במה שיראה וינבא וכמאמר ישעיהו אשר שמעתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם ועמוס (עמוס ח׳:א׳) אמר פעמים כה הראני ה'. אמנם רוח הקודש אינו כן כי אין בו ראיות צורות ומשלים ואין בהגעתו תרדמה וביטול החושי' אבל הנביא רוצה ובוחר לדבר מה שירצה בחכמות או בתושבחות ודברי הזהרה ויתר הענינים ומפני שילוה לו רוח ועזר אלהי לדבר דברו נקראה מדרגתו רוח הקודש והוא הכנה לנבואה הגמורה וכבר כתב הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב כשספר מדרגות הנבואה שכבר תבוא הנבואה במדרגה אחת ממדרגותיה ופעם אחרת תבואהו הנבואה במדרגה אחרת למטה ממנו כי כמו שהנביא לא ינבא כל ימיו בהדבקות אבל ינבא עת ותפרד הנבואה ממנו עתים כן ינבא עת אחת בצורת מדרגה העליונה מהנבואה וינבא עת אחרת במדרגה למטה ממנה או ברוח הקודש בלבד. ומזה תדע ותשכיל שכל שירה שתמצא בדבר הנביאים הוא דבר שהם מעצמם היו מסדרים אותה ברוח הקודש לא שראו אותה בנבואה לא כן בשאר המראות כי המראות כלם הם נבואות גמורות ואינם ממדרגת רוח הקודש כפי דרך הרב המורה. אבל השירה אי זו שתהיה היא ברוח הקדש מפועל הנביא רצונו ובחירתו שסדר אותה כי אינו מהבטל כמו שזכרתי שהנביאים עם היותם פעמים משיגים מראות נבואיות אמתיות בעת יקיצתם בהיותם בלתי מנבאים ידברו דברים ברוח הקדש ביופי המליצה וצחות הלשון הלא תראה שמואל הנביא שכתב ספרו וספר שופטים בנבואתו ולכן הושמו ספריו מכלל ספרי הנביאים ועם כל זה לא נמנע מלכתוב מגילת רות ברוח הקודש מבלי נבואה. ולכך הושמה מכלל הכתובים. וכן ירמיהו כתב בנבואה ספרו וספר מלכים וכתב ברוח הקדש מגילת קינות ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים. והיתה מגילת קינות מכלל ספרי הכתובים ולהיות ענין השירה מפועל הנביא וסדורו כפי רוח הקדש אשר בו ואינה מראה נראת לו בנבואה לכן ייחסה הכתוב תמיד לנביא אשר עשאה כמו שאמר בשירת הבאר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל ותשר דבורה וברק בן אבינועם שיר השירים אשר לשלמה וישעיהו אמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שיחס השירה אליו להיותו מסדר אותה וכן בשירת הים נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ויאמרו לאמר אשירה לה' שהם מעצמם סדרוה ושוררו אותה ולכן בסופה התפללו על הצלחתם תפול עליהם אימתה וגו' תביאמו ותטעמו וגו' ואל יקשה עליך שירת האזינו שהש"י נתנה אל משה ואל יהושע כי הנה הוא ית' צוה למשה שיאמר אותה כאלו הוא מעצמו סדרה ושמפיו היו הדברי' לא מפי השם. והוא אמרו ועתה כתבו לכם את השירה וסגנון הדברים מורה עליו (דברים ל"א י"ט) האזינו השמים ואדברה כי שם ה' אקרא וגומר ושאר הדברים שהם כלם בלשון משה רבינו המדבר ובסוף אמר שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום כי לא דבר רק הוא מכם שכל זה מורה שמשה דבר השיר' ההיא כאלו סדרה מעצמו. והנה אם כן המשלים שבאו בנבואתו הגמורה לא נקראו שירה לפי שלא היו מפועל הנביא ורצונו לא ברוח הקדש אלא שראום כן בנבואה גמורה. אבל המשלים שהיו עושים הנביאים ומסדרים מעצמם ויכתבו אותם ברוח הקדש אלה נקראו שירה וכך היתה שירת הים שסדרה משה רבינו לשבח ולהלל לאל העונה אותו בעת צרתו ולכך מרים אחותו גם היא עשתה שירה בתופים ובמחולות כמו שיתבאר. האמנם נכתבו השירות ההמה בתורה ובדברי הנביאים לפי שהשם קבלם ורצה בהם וצוה שיכתבו שמה. הנה אם כן סדור השירה הזאת היה ממשה רבינו וכתיבתה בתורה היתה מפי הגבורה. ואחרי שביארתי ענין השירה הזאת באיכותה אפרש הפסוקים אשר בה:

אז ישיר משה וגומר עד ויסע משה את ישראל. ספר הכתוב שבשעה ההיא שנטבעו המצריים בים סוף וראו ישראל את היד הגדולה ההיא אז נתן משה רבינו שבח והלול גדול לאלהים ושר שירה חדשה לפניו. ואמר ישיר לפי שמלת אז שלפני היו"ד של ישיר משיבו לשעבר כמו אז ישיר ישראל אז ידבר (יהושע י' י"ב) ובמכילתא אמרו יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבוא. (בראשית ד' כ"ו) אז הוחל לקרוא בשם ה'. אז אמרה חתן דמים למולות. (שמות ד' כ"ו) אז ישיר ישראל אז ישיר משה אז ידבר יהושע אז אמר דוד (מלכים ח' ב') אז אמר שלמה הרי אלו לשעבר. ויש אז לעתיד לבוא אז חיראי ונהרת אז יבקע כשחר אורך אז ידלג כאיל פסח אז תפקחנה עיני עורים. אז תשמח בתולה אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הרי אלה לעתיד. הנה א"כ אז ישיר משה הוא לשעבר. ואין הכוונה באמרו אז ישיר משה ובני ישראל שכלם סדרו את השירה כי הנה משה לבדו סדר אותה אבל מפני שבני ישראל היו מסייעים בשיר והזמר ההוא לכן אמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שכלם שוררו אותה אבל לא היה הוא והם משוררים בשוה כי הנה משה היה מדבר פסוק אחד הוא בלבד. והם היו משיבים עליו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים וע"ז אמר ויאמרו לומר אשיר' וגו' ר"ל שאמרו והסכימו כלם שבהיו' משה לבדו משור' כל פסוק ופסו' מהשירה יענו כל העם אחריו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היה אומר העם בשירה לא זולת זה עד שגם מרים הנביאה עשתה כן לנשים שנאמר ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היו משוררים בני ישר' אנשים ונשים לא זולת זה וכן דרש רבי עקיבא (סוטה ד' כ"ו) ויאמרו לאמר מה תלמוד לומר לאמר שהיו עונים אחרי משה שירה על כל דבור ודבור כקורא את ההלל והנה יורה היות דברי השירה ממשה אמרו עד יעבור עמך ה' וגו' וכוונת זה הפסוק הראשון אשירה לה' בדרך שיר וזמר ובדרך שיר המשליי לנו להודות לפניו. והנה אסדר תושבחות בדרך שיר והמשל לפי שגאה גאה כלומר מעלתו על כל השירות והתושבחות והוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולהיותו נורא תהילות לא אוכל לדבר בו כפי מדרגת מעלתו אלא בדרך שירה והמשל. והרמב"ן פירשו כפי' אונקלוס שהקב"ה גאה גאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל רוכבו והוא מלשון גאות ממש. ואמר סוס ורוכבו רמה בים להגיד שתי פלאות שנעשו בזה הא' אמר הלא ראיתם ענין פרעה וכל מצרים שנכנסו בים בסוס ורכב מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לבוא להלחם בים עם סוסים ומרכבות כי הנה אניות וספינות וצי אדיר היה ראוי להביא להלחם בים לא סוס ורוכבו אין זה אלא שצורם מכרם וה' הסגירם וסוס ורוכבו רמה בים כאלו השליכם שמה בקלות גדול. והפליאה הב' הלא שמעתם שהסוס בטבעו הוא מסוגל לשוט ?ולישח על פני המים יותר מכל הב"ח ולכן אנשים רבים כי יעברו במים ירכבו על סוסים והמה יוציאום אל היבשה ואם כן איפה איך היה שכל סוס פרעה והרוכבים עליהם כלם נפלו ונטבעו בים אין זה אלא שהוא ית' רמה אותם בים ולכן לא יוכלו קום ובמכילתא אמרו כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה היאך יתקיימו שני הכתובים הללו אלא רמה אותם שהיו עולים למעלה וירה אותם שהיו יורדים למטה. ומפני זה עזי וזמרת יה ר"ל עזי במלחמו' וזמרתי בשירה הזאת היא ביה צור עולמים כי להיות פלא קריעת ים סוף מורה על הבריאה הראשונה הכוללת יחסה לשם יה צור עולמים ובורא אותם. ואמר שלא היתה זמרתו ושמחתו בבחינת טביעת המצריים כי לא יחפוץ במות המת אלא לפי שהיה לי לישועה ולכן אשבח וארומם שמו וראוי הוא מלבד החסד הזה שאזמר לו לפי שהוא אלי ומנהיג אותי ולוחם את מלחמותי במצרים ולכן אנוהו בשירות ותשבחות או אעשה לו נוה ובית המקדש להללו שמה וכן דרשוהו במכילתא וגם כן מצד שהוא אלהי אבי שהשיגו אבותי והוא הטיב עמהם כמה מהטובות ארוממנהו בקהל עם. וכבר נודע ממלאכת השיר שנכפלים בו העונים במלות שונות פעמים שלש. ואמנם אמרו ה' איש מלחמה ה' שמו תרגם בו אונקלוס ה' מארי נצחן קרבייא ולענין הזה נמשכו כל המפרשים ולהיות מאמר מגונה בעיני לתאר את הש"י בשם איש נראה לי לפרש הפסוק הזה באחד משני פנים אחרים. הא' שהוא נאמר בתמיה כאומר האם ה' איש מלחמה באמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר אבל בהפך כי ה' שמו טוב ומטיב ומלא רחמי' ואינו איש מלחמה אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים הם סבבו ועשו אותה לעצמם והוא אמרו מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומלת ירה אינו חוזר אל הקב"ה אלא לפרעה עצמו שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה וכן מבחר שלישיו הם בעצמם טובעו בים סוף וכאשר טובעו שמה תהומות יכסיומו וירדו במצולות כמו אבן כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סבת רעתם כי אין רעה יורד מלמעלה. זה הוא האופן הא' מהפירוש הזה. והב' הוא שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' אמר משה כאן כמהתל ממנו ה' איש מלחמה ה' שמו ואיש מלחמה הוא תואר לפרעה אומר כנגדו אתה איש מלחמה וחפץ ברע שבאת לרדוף אחר בני ישראל להלחם בם זהו ה' אשר לא ידעת ה' שמו. עתה תדעהו מפאת פעולותיו ויהיה הפסוק מקושר עם מה שאחריו איש מלחמה פרעה ה' אותו השם אשר בזית הוא מרכבות פרעה וחילו ירה בקלות כחץ בים כאלו השליך ה' משמים אל תוך הים כל רכב מצרים עד שמבחר השלישים שרי הצבא שהיו ממונים על חיל פרעה כלם טובעו בים סוף בתוך הטיט שהיה בקרקע הים. ואז תהומות שהם גלי הים הרבים והעצומים יכסיומו ר"ל כסו אותם כאלו לא היה בהם איש יודע לשוט ולא סוס שישוט על פני המים וזה ה' זהו שמו ולכן כפל זכרון השם לגדל ענינו ע"ד נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו ורבים ככה בשיר. ובעבור שנתחברו בפליאה הזאת שתי פעולו' הצלת ישראל וטביעת המצריים אמר ימינך ה' נאדרי בכח ר"ל ימין זה השם הנכבד בערך ישראל שהצילם מהים היה בערכם ימין נאדרי בכח גדול הפועל משנה הטבע וממה שעשית למצריים ימינך ה' תרעץ אויב כי אתה ברוב גאונך ורוממתך השגחת בשפלותינו ולחץ המצריים אותנו ויען היה פרעה בזדונו קמך שקם על עבדיך אתה הרסת אותו תשלח חרונך בו עד שאכל חרונך אותו כקש ויאכלהו האש במהרה וקלות. וביאר איך נעשו שתי הפעולות האלה אם הא' מקריעת הים ועברת ישראל ביבשה אמר וברוח אפיך נערמו מים ורשם בזה ג' נסים הא' שהביא רוח קדים עזה בים ומפניו נפוצו המים מפה ומפה ונשארה פנימיות הים חרבה ונעשתה שם נתיבה והוא כמשל האדם הנופח ברוח פיו בחוזק במים אשר בסף שברחו המים מרוח פיו ויערמו והוא מלשון ערמות חטים שנקראי' ערמות לפי שהם מקובצים בחכמה ובבינה מלשון כל ערום יעשה בדעת. והנס הב' שאף אותם המים שנערמו מפאת חוזק הרוח היה ראוי לכבדותם שמיד ישובו ולא יעמדו כנד ולא היה כן כי הנה נצבו כמו נד אותם המים שהיו בטבעם נוזלים. והנס הג' שאף קרקע הים מפני המים שהיו עליו תמיד היה ראוי שישאר רך מאד כטיט הלח ויטבעו בו בני ישראל בעברם עליו ולא היה כן כי הנה קפאו תהומות בלב ים וקרקעיתו והיה נקפא אותו הטיט וקשה באופן שהלכו ישראל עליו כאלו הלכו ביבשה. ואמר בלב ים על אמצע הים שהיה בין הערמו' במשל לב האדם שהוא באמצע הגוף ולכן כל דבר שבאמצע יקרא לב כמו לב האלה. הנה בזה ביאר התשועה שיעשה ה' לישראל שכלל בימינך ה' נאדרי בכח. אחר זה ביאר הפעולה השנית והיא ימינך ה' תרעץ אויב וע"ז זכר אמר אויב כלומר אל תחשוב שעשה הקדוש ברוך הוא המכה העצומה הזאת בפרעה ובמצרי' מבלי סבה אחרי שכבר שלחו את בני ישראל מארצם במצות ה' כי הנה בצדק ומשפט ומישרים נעשתה לפי שאמר אויב שהוא פרעה ועבדיו כשרדפו אחרי בני ישראל ארדוף אשיג רוצה לומר שהוא לא היה רודף אחריהם להחזירם למצרים לעבדו אבל היתה כוונתו לרדוף ולהשיגם כדי לשלול שללם ועם היות לישראל דברים מושאלים מאנשי מצרים לא היתה כוונתו להשיבם לבעליהם אבל היה אומר כבר נתיאשו מהם הבעלים ולכן הוא כשישיג את ישראל יקח כל אשר להם ויחלקו עם עבדיו ההולכים אתו למלחמה וזהו אחלק שלל. ואמנם לישראל לא ישיבם למצרים אבל יהרגם בחרבו כלם כאחד וימלא נפשו מהם ומדמם להנקם מהם כרצונו ושבזה הדרך יורישם מהעולם בכבודו לא כמו שיצאו ממצרים על אפו ועל חמתו והוא אמרו תורישמו ידי רוצה לומר כחי ועוצם ידי. ובעבור שכיון האויב הזה לכלות את כל זרע יעקב לכן ימינך ה' תרעץ אויב שאתה אלהינו נשפת ברוחך כסמו ים והוא הרוח אשר נשף באשמורת הבקר שאז נשפת והסכמת עליהם באותו רוח באופן ששבו המים מאליהם וכסמו ים עד שצללו במים אדירים כעופרת כבד שיורד למטה ולא יציף ולא יעלה למעלה וע"ז ראוי לשבח ולומר מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר מי בכל החזקים והגבורים שידמה לך ויעשה כמעשיך וכגבורותיך לא גלגל ולא שכל נבדל כי כל שרי מעלה יקראו אלים שנאמר (תהלים כ"ט א') הבו לה' בני אלים וה' ית' נקרא אל עליון ואלהי האלהים וכאלו אמר לא ידמה אחד מהם אליך לא בקדושה ובפרישות וזהו שפירש מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר שקדושתך ופרישתך הוא תכלית ההידור והשלמות וגם לא ידמה אחד מהם אליך בהיותו נורא כמוך וזהו נורא תהלות רוצה לומר שאתה נורא בתהלותך והם אם כן שתי שלמיות קדושה ומורא וע"ז אמר המשורר (שם צ"ט ב') יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. עוד זכר שלמות אחר שלא ידמה לו בו נמצא אחר והוא אומרו עושה פלא ר"ל שאתה משנה הטבעים ברצונך מה שלא יעשה שום נמצא אחר שכל פעולתיהם מסודרות מוגבלו' ולא על צד הפלא. הנה אם כן אמרו מי כמוך באלים ה' הוא כלל ופרט אותו שאין כמוהו לא בקדושה ולא בהיות נורא כמאמר המשורר (תהלים פ"ט) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו ולא בהיותו עושה פלא כי הוא עושה נפלאות גדולות לבדו והמפרשים פירשו נורא תהלות שירא האדם מלהגיד תהלותיו פן ימעטו כי מי ישמיע כל תהלתו וגם נכון הוא. ואחרי ששבח והגדיל נס הים ספר התועלות שנמשכו ממנו לישראל. הא' נטית ימינך תבלעמו ארץ ר"ל הראית גודלך ויכולתך החזקה כי במה שנטית ימינך בלעה הארץ את המצריים במכות שהכית אותם. ואפשר שאמר זה לפי שהים השליך הפגרים המתים אל היבשה ופתחה הארץ את פיה ובלעם ונתנו לקבורה ואמר נטית ימינך בדרך המשל כגבור הנלחם עם חגבים ויתושים שבנטות ימינו יאבדם מן העולם. והתועל' הב' הוא שיצאו בני ישראל מגלוחם וע"ז אמר נחית בחסדך עם זו גאלת. ונחית אינו עבר במקום עתיד אבל הוא עבר כפשוטו והוא מלשון לך נחה את העם כלומר הבאת ונחית בעמוד הענן יומם ובעמוד האש לילה העם הישראלי אשר גאלת. והתועלת הג' הוא שע"ז תקרבם להר סיני ותתן להם תורה ומצות וע"ז אמר נהלת בעזך אל נוה קדשך שהוא הר סיני כמו שפירש הראב"ע. והנה זכר משה בשירתו ענין תורה לפי שכבר ייעד עליו. עוד זכר תועלת ד' שנמשך מזה הפלא והוא ששמעו עמים מקריעת ים סוף וטביעת המצריים בו וירגזון מהלחם בישראל כי יאמרו גואלם חזק וזכר יושבי פלשת שאם יעברו בארצם יפחדו מהלחם בם ולא ימנעום מעבור בארצם אז נבהלו כששמעו זה אלופי אדום ואילי מואב והם שמות לשרים אשר ביניהם כי באדום היו אלופים ובמואב אילים שרוצה לומר חזקים ושרים והראב"ע כתב שקרא כאן לשרי אדום אלופי מלשון אלופינו מסובלי' וקרא לשרי מואב אילים שהוא לשון כבשים וכל זה להגיד גנותם שכ"כ פחדו ורגזו מזה שלא נשארה בהם גבורת אנשים וכן נמוגו לבבות כל יושבי כנען כדברי רחב הזונה וע"כ התפלל משה תפול עליהם אימתה ופחד כנגד העמים והפלשתים ואלופי אדום ואילי מואב שהיו ישראל עתידים לעבור בארצם ולכן אמר עד יעבור עמך ה' וכפל בדרך השיר עד יעבור עם זו קנית. וכנגד יושבי כנען אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך שהוא ארץ ישראל שנתת אותם נחלה לאבותינו ומפני שאמר לשון תטעמו והנטיעה לעצים הטובים היא בהר קרא כל ארץ ישראל הר נחלתך. ואמר ששם יהיה מכון לשבתך רוצה לומר שתשרה שכינתך שמה על עמך שכבר פעלת אותו ויחדת אותו מקום וארץ נבחרת לעבודתך באמצעות בית מקדש ה' שכוננו ידיך כי הכינו בית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה ובמקום ההוא ה' ימלוך לעולם ועד שתמיד תהיה מלכותו על עמו במקום הקדוש ההוא. ואמנם אמרו אחר כל זה כי בא סוס פרעה וגומר יראה שאין לו ענין כי כבר אמר זה עצמו בשירה פעמים הרבה ודעת המפרשי' הוא שבעבור שהאריך בדברי השירה חזר לסיים במה שהתחיל בו. ואחרים אמרו שאין זה מן השירה אבל שהם דברי התורה להודיע סבת השירה וכל זה בלתי נכון. אבל ענינו קשור עם ה' ימלוך לעולם ועד. והיא שדרכו של עולם שמי שיציל עם אחד מידי עושקו ראוי שימשול עליו ויכנעו לעובדו הלא תראה זה בדברי ישראל שאמרו לגדעון (שופטים ח' ל"ג) משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין. ויפתח אמר ג"כ (שם י"א ט') אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן אותם ה' לפני אנכי אהיה לכם לראש. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה וע"ז הדרך נאמ' כאן ה' ימלוך לעולם ועד רוצה לומר ראוי שה' יהיה מולך עלינו לנצח מפני שבא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים באותו זמן ובעת שבני ישראל היו עדיין הולכים ביבשה בתוך הים כי הנה בעבור התשועה הגדולה הזאת ראוי שימלוך ה' על העם שהגדיל לעשות עמהם ככה לעולם ועד ולנצח נצחים. ספרה תורה שמרים שהיתה אשה נביאה אחות אהרן רוצה לומר שבמדרגת הנבואה היתה כאהרן אחיה לא כמשה שגם היא כאשר שמעה דברי משה וישראל בשירתם אמרה גם היא שירה לנשים דוגמת מה שאמרו ישראל שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ויראה שנאמ' כאן אחות אהרן לפי שבשירה הזאת נזכר משה ומרים והיה גנאי לאהרן שלא נזכר בה לכן הזכירו בערך מרים שהיתה אחותו:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. מה שלא שר תיכף בצאתם ממצרים, לפי שידע משה שעדיין בני ישראל מפקפקין באמונה עד שראה על הים שהאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר, והתחיל באז דהיינו א' רוכב על ז' רמז להמליכו ית' על שבעה כוכבי לכת כמ"ש כי גאה גאה שמתגאה על כל גאים, ומה שנאמר השירה הזאת בלשון נקיבה ארז"ל (שמו"ר כג, יא) שכל שירות העה"ז נאמרו בלשון נקיבה לפי שיש אחריהן צער כנקיבות שיש להם צער לידה, ועוד שהנקיבות אינן נוטלות בעה"ז כי אם עישור נכסים כך הנחיל ה' לישראל שבעה אומות מן שבעים, אבל על העתיד נאמר שירו לה' שיר חדש כי אז יהיו כזכרים לא יולדים ואז ינחלו כל שבעים אומות כזכר שיורש הכל, ואולי מטעם זה התחיל באז א' רוכב על ז' לרמוז כי בעולם הזה ישראל גוי אחד בארץ ירכיבהו ה' על במתי ארץ של ז' אומות לבד כנקיבות.

וכדי ליישב יתור השירה הזאת, כי היה לו לומר אז ישיר משה ובני ישראל לה', אומר אני שיש בו רמז למה שארז"ל (מכילתא בשלח ג) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, ועל פלא זה נאמר את השירה הזאת ר"ל השירה של זאת הנקיבה, כי גם הנקיבות אמרו זה אלי ואנוהו ודבר זה היה פליאה בעיניהם שנקיבה תסובב גבר מעין דוגמא שלעתיד, ואולי שעל זה ארז"ל (סנהדרין צא, ב) שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה, ומה ענין שירה זו לתחיית המתים אלא לפי שכשם שלעה"ב יהיו כולם מופשטים מן החומר ואז זכרים ונקבות שוין, כך גם על הים ראתה גם השפחה זיו כבודו ית' מעין דוגמא שלעתיד שנאמר (ירמיה לא, כב) נקבה תסובב גבר. לכך נאמר בשירה זו ישיר להבא משמע כי כשם שאמרו כולם זה אלי ואנוהו כך כולם יאמרו לעתיד הנה אלהינו זה כארז"ל (שמו"ר כג, טו) שהצדיקים יהיו מראים עליו באצבע כו', ועל פלא זה נאמר את השירה הזאת, ולכך נאמר ותען להם מרים וגו' כמדברת לזכרים כמו שיתבאר בסמוך.

ובמדרש (עי' ילקוט שמעוני רמז רמא) שנקרע הים בזכות המילה יכול להיות שעל זה נאמר את השירה הזאת רמז למילה שנאמר (בראשית יז, י) זאת בריתי וגו', ולפי שגם לעולם הבא המילה מצלת מן הגיהנם לכך נאמר ישיר בלשון עתיד, ומכאן רמז לתחיית המתים.

אשירה לה' כי גאה גאה. שמתגאה על כל גאים אבל לא על ענוים כי ה' שוכן את דכא ומראה ענותנותו אצלם, וסמך מיד סוס ורוכבו רמה בים כי הרוכב מתגאה על הסוס ע"כ ירה שניהם בים וכדי ליישב על פי הדקדוק לשון גאה גאה אומר אני שיש בו רמז למה שנתבאר (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם. וכמ"ש (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. כי מי שהוא גאה כבר, אז הקב"ה מוסיף לו גאוה על גאותו ונותן לו עוד מעלה כדי להגדיל נפילתו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כמו שיתבאר בסמוך בפסוק אמר אויב ארדוף ע"ש, ז"ש אשירה לה' כי גאה גאה, ר"ל אותו בן אדם אשר גאה אז הקב"ה ג"כ גאה מוסיף לו גאוה וירכיבהו על במתי ארץ, ולסוף סוס ורוכבו רמה בים רוצה לומר להגדיל נפילת הרוכב, כי ממקום גבוה הוא נופל ונפילתו גדולה מן נפילת הנרכב.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

אז ישיר. לא היה צריך לומר אז אלא וישר משה וגו' והדבר מובן כי אז שוררו. אכן יכוין הכתוב להודיענו הכנת המושג. כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה אז זכו לומר שירה ברוח הקודש. ואומרו ישיר לשון עתיד לצד שאמר אז חש הכתוב שיטעה אדם ויאמר כי אז מיעט שאין שירה זו יכולה ליאמר זולת אז תלמוד לומר ישיר שישנה לשירה זו גם לעתיד וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו. או ירמוז למצוה שמצוה לאומרה תמיד וקבעוה בתפלת שחרית בכל יום:

ויאמרו לאמר אשירה. פירוש אמרו זה לזה לאמר פירוש שיאמרו שירה יחד בלא בחינת השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד, הגם היותם רבים, ונתכוונו יחד ועשו כן ואמרו אשירה לשון יחיד כאילו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה:

כי גאה גאה וגו'. אין לשבח תחלה אלא על מפלתן של רשעים על דרך אומרו (משלי, יא) ובאבוד רשעים רנה, ופירוש אומרו גאה גאה יכוין על פרעה שנתגאה גאות ששמה גאות כי דרך הגאים יתגאו על כיוצא בהם אדם על אדם כיוצא בו וגאותו של זה אינה חשובה גאות כי הוא מתגאה על השפל אבל פרעה גאה גאה פירוש גאות שנקראת כפי האמת גאות גאה כי לא החשיב מאמר עליון ואמר מי ה'. או ירצה גאה גאה שהיתה גאותו כפולה, סוס ורוכבו של הגאה רמה וגו':

עוד ירצה גאה גאה על ה' מלך גאות לבש ונתכוונו לומר כי קודם שעשה משפט זה היתה לו בחינת גאוה אחת ובאמצעות יד הגדולה גאה גאה. גם לרמוז בין בעליונים בין בתחתונים באמצעות דבר זה. ולדרך זה חסר הנסמך לרוכבו. ואולי שיעור הכתוב הוא על זה הדרך אשירה לה' כי גאה גאה פירוש ה' ונמשכת עוד תיבת כי גאה גאה למטה על זה הדרך ולאותו שגאה גאה סוס וגו' רמה בים: