קטגוריה:משלי ח כט

השורש חקק חוזר כאן שלוש פעמים, ביחס לשלושת חלקי הבריאה: שמים, ים, ארץ.

ניתן לפרש את הפסוקים לפי שתי משמעויות של הפועל חקק:

1. משמעות מוחשית: ה' חקק, פיסל ועיצב את צורתם של השמים, הים והארץ:

• "בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי, בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם" - ה' הכין ונתן צורה לשמים (האטמוספירה) בצורת חוג (= כדור) המקיף את התהום = המים הרבים שכיסו את כדור הארץ (עד היום השני לבריאה, העולם היה מכוסה מים).
• "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו" - לאחר מכן ה' נתן צורה לים - קבע את גבולותיו וקבע שהמים לא יוכלו לעבור את הגבולות ולהציף את היבשה; זה היה ביום השלישי של בריאת העולם;
• "בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ" - באותו זמן, בכך שה' נתן צורה לים, הוא גם נתן צורה ליבשה = הארץ.

2. משמעות מופשטת: ה' קבע חוקים, כללים קבועים להתנהגותם של השמים, הים והארץ - כללים שקיימים מאז ועד היום - והם חוקי הטבע.

כמה פסוקים לפני כן אומרת הבינה, (משלי ח טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק"; תיאור חוקי הטבע בא, כנראה, להשלים קביעה זו - גם ה' בכבודו ובעצמו, כשקבע את חוקי הטבע, השתמש בחכמה ובבינה, ולכן גם הרוזנים צריכים להשתמש בחכמה ובבינה כשהם קובעים חוקים לחברה ולמדינה.

כשאדם לומד מדע, ובפרט את חוקי הטבע, הוא מתחבר לחכמה האלהית שיש בחוקים אלה.

השורש חקק, הרומז לחוקי הטבע, נמצא גם ב:

• (ישעיהו ה יד): "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ראו חטא הניתוק מהטבע).
• (איוב כו י): "חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם, עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ"