מ"ג משלי ח כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ח · כט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ
  וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו
    בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשומו לים חוקו" - וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה

"בחקו מוסדי ארץ" - בחיקתו מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשומו לים חקו". כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה:

"ומים לא יעברו פיו". בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב"ח:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשומו", וע"כ שם "לים חוקו ומים לא יעברו פיו", שעי"כ נקוו המים אל מקום אחד, וכמ"ש תהום כלבוש כסיתו וכו' גבול שמת וכו' כעש"פ שם, וכן (איוב ל"ח) ויסך בדלתים ים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, "בחוקו מוסדי ארץ", שם חקקו והקבעו מוסדי ארץ שתהיה ראוי לישוב, וכ"ז נעשו ע"פ חקי החכמה העליונה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בשומו" - בעת שם לים חוק וגבול, אשר מי הים לא יעברו פי ה' ללכת מהגבול ולהלאה.

"בחוקו" - בעת חקק יסודי הארץ. וכל זה מוסב על "שם אני" האמור במקרא שלפני פניו.

<< · מ"ג משלי · ח · כט · >>