קטגוריה:משלי ח כט
בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ
וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו
בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בְּ/שׂ֘וּמ֤/וֹ לַ/יָּ֨ם׀ חֻקּ֗/וֹ וּ֭/מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑י/ו בְּ֝/חוּק֗/וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"בשומו לים חוקו" - וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה
"בחקו מוסדי ארץ" - בחיקתו מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג)רלב"ג (כל הפרק)
"בשומו לים חקו". כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה:
"ומים לא יעברו פיו". בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב"ח:
מלבי"ם (כל הפרק)
"בשומו", וע"כ שם "לים חוקו ומים לא יעברו פיו", שעי"כ נקוו המים אל מקום אחד, וכמ"ש תהום כלבוש כסיתו וכו' גבול שמת וכו' כעש"פ שם, וכן (איוב ל"ח) ויסך בדלתים ים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, "בחוקו מוסדי ארץ", שם חקקו והקבעו מוסדי ארץ שתהיה ראוי לישוב, וכ"ז נעשו ע"פ חקי החכמה העליונה:
תרגום מצודות: בעת שם לים חוק וגבול, אשר מי הים לא יעברו פי ה' ללכת מהגבול ולהלאה; בעת חקק יסודי הארץ - שם אני.
תרגום ויקיטקסט: "כשה' שׂם (קבע) חוק לים, חוק הכלים השלובים הקובע שהמים לא יכולים לעבור את פי הים ולהציף את היבשה; כשה' חוקק וקבע את גבולות הארץ (היבשה) -"
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ח כט.
דקויות
השורש חקק חוזר כאן שלוש פעמים, ביחס לשלושת חלקי הבריאה: שמים, ים, ארץ.
ניתן לפרש את הפסוקים לפי שתי משמעויות של הפועל חקק:
1. משמעות מוחשית: ה' חקק, פיסל ועיצב את צורתם של השמים, הים והארץ:
- "בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי, בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם" - ה' הכין ונתן צורה לשמים (האטמוספירה) בצורת חוג (= כדור) המקיף את התהום = המים הרבים שכיסו את כדור הארץ (עד היום השני לבריאה, העולם היה מכוסה מים).
- "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו" - לאחר מכן ה' נתן צורה לים - קבע את גבולותיו וקבע שהמים לא יוכלו לעבור את הגבולות ולהציף את היבשה; זה היה ביום השלישי של בריאת העולם;
- "בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ" - באותו זמן, בכך שה' נתן צורה לים, הוא גם נתן צורה ליבשה = הארץ.
2. משמעות מופשטת: ה' קבע חוקים, כללים קבועים להתנהגותם של השמים, הים והארץ - כללים שקיימים מאז ועד היום - והם חוקי הטבע.
כמה פסוקים לפני כן אומרת הבינה, (משלי ח טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק"; תיאור חוקי הטבע בא, כנראה, להשלים קביעה זו - גם ה' בכבודו ובעצמו, כשקבע את חוקי הטבע, השתמש בחכמה ובבינה, ולכן גם הרוזנים צריכים להשתמש בחכמה ובבינה כשהם קובעים חוקים לחברה ולמדינה.
כשאדם לומד מדע, ובפרט את חוקי הטבע, הוא מתחבר לחכמה האלהית שיש בחוקים אלה.
הקבלות
השורש חקק, הרומז לחוקי הטבע, נמצא גם ב:
- (ישעיהו ה יד): "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ראו חטא הניתוק מהטבע).
- (איוב כו י): "חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם, עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ"
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי ח כט"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.
