קטגוריה:משלי ב ז

א. תושיה היא התורה. והיא נקראה תושיה "מלשון יֵש, כי יֶשְנָה לעולם, ולא תחשב לאַיִן כשאר הדברים שבעולם" (מצודת ציון). וחז"ל פירשו שהיא נקראת תושיה כי היא "מתשת גוף האדם הלומדה" - לימוד התורה מחזק את כוחות השכל, ומתוך כך מחליש את כוחות הגוף. ואיזו תורה בדיוק ה' צפן לישרים?

1. תושיה = התורה כולה, ישרים = דור יוצאי מצרים; ה' צפן את התורה 26 דורות עד שנתנה להם (רש"י); וכן, התורה שמורה לכל אדם משעת יצירתו בבטן (רבי יהושע, מדרש משלי).

2. תושיה = סודות התורה, וה' צפן אותם כדי שיגיעו רק לישרים הראויים לדעת אותם (ע"פ רלב"ג, מצודות).

3. תושיה = עצת התורה, הדרכה לעבודת נפש והתגברות על יצר הרע. הפסוק מכוון לישרים, הרוצים בתום-לב לשמור את התורה אבל חוששים להיכשל. אל תפחדו, אומר שלמה: ה' צפן לכם תושיה שתעזור לכם (ע"פ הגר"א).

4. תושיה = הצלחה: "ה' מייעד למתנהגים ביושר את ההצלחה, וה' מגן על המתהלכים בתמימות; כדי לשמור על דרכי הצדק, ועל אורח חיי שומרי מצוותיו ישגיח ה'" (יסוד מלכות).

5. תושיה = מעשי-ניסים שה' עושה כדי לשמור על הצדק והמשפט, וה' צופן אותם ומבצע אותם על-ידי שליחיו הישרים (ע"פ מלבי"ם).

6. ולענ"ד, המושג תושיה נרדף לחכמה (איוב יא6) ולעצה (למשל ישעיהו כח29), ונרדף גם לעזרה (איוב ו13) ולעוז (איוב יב16), ומכאן שהוא נמצא ביניהם, ומשמעותו היא: "חכמה מעשית" (אליהו שץ, 'פירוש אליהו על ספר משלי'), "תכניות ומחשבות שמטרתן לעזור ולהועיל".

בפסוק הקודם נאמר, שה' נותן לכל אדם, כאשר הוא נופח באפיו נשמת חיים, את הכישורים היסודיים - חכמה דעת ותבונה; אולם את הכישרון המתקדם יותר - התושיה - הכישרון להשתמש בתבונה בצורה מועילה ולהפיק ממנה הדרכות מעשיות - ה' צופן ושומר רק עבור האנשים הישרים בעלי המידות טובות.

ה' הבטיח לאברהם אבינו שיגן עליו, (בראשית טו א): "...הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם! אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".

אולם כדי שההגנה תתקיים, ציווה ה' על אברהם שיילך בתמימות, בראשית יז1: "..."וַיֵּרָא ה' אֵל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֶל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"*, שהרי ה' הוא מגן להולכי תום.