ביאור:משלי ב ג
משלי ב ג: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ,"
תרגום מצודות: כי אם (כאשר) תקרא לבינה להתקרב אליה -
תרגום ויקיטקסט: כי אם תקרא ותחפש את כישורי הבינה שלך, תרים את קולך ותעורר את כישורי התבונה שלך -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ב ג.
דקויות
[עריכה]מדוע נאמר שיש לקרוא לבינה? והרי בינה היא כישרון פנימי - הכישרון לחשוב להסיק מסקנות בלב, כמו שנאמר בפסוקים רבים ואף בפרקנו בפסוק 2: "תטה לבך לתבונה". אם כך, מדוע נאמר שיש לקרוא לתבונה בקול רם, כמו שקוראים לדבר חיצוני? המפרשים הציעו כמה תשובות:
1. הקריאה בפסוק זה היא קריאה אל ה': אם לבינה תקרא = אם תקרא אל ה' כדי שייתן לך בינה; לתבונה תתן קולך = אם תתן קולך אל ה' כדי שייתן לך תבונה; אז תבין יראת ה'... כי ה' יתן חכמה... = כי ה' ישמע את תפילתך וייתן לך את בקשתך (ע"פ רבי יונה גירונדי).
- אולם, לפי זה היה ראוי להזכיר את שם ה' בפסוק (למשל "אם לבינה תקרא אל ה'..."), שהרי בשאר הפסוקים שבהם נזכרת "קריאה" או "נתינת קול" אין הכוונה לתפילה אל ה'.
2. יש שדרשו את הפסוק בשינוי ניקוד: "כי אֵם לבינה תקרא", כלומר, תתייחס אל הבינה בכבוד ואהבה כאל אֵם (לפי חלק ממדרשי חז"ל וחלק מהתרגומים; ראו פירוט ב"דעת מקרא" לפסוק 3); בדומה ל(משלי ז ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אֲחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא" (מודע = קרוב משפחה).
- אולם, ההקבלה לחצי השני של הפסוק "לתבונה תתן קולך" מוכיחה שהמילה "תקרא" מציינת קריאה בקול רם (נתן קול = קרא בקול רם) ולא קריאה בשם.
3. לענ"ד, הקריאה היא משל להשקעה - יש להשקיע בתבונה ומחשבה, כמו שמשקיעים כאשר קוראים לאדם אהוב שרוצים מאד שישמע את קולנו, או כאשר קוראים לאדם ישן שרוצים מאד שיתעורר: "כי אם לבינה תקרא, ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים, אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב... ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו" (רלב"ג).
בקטע הקודם נאמר, (משלי א כ): "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" - החכמה מתאמצת ומשקיעה כדי שימצאו אותה; אבל לגבי בינה המצב הפוך - האדם צריך להתאמץ ולהשקיע כדי לזכות לבינה: "אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ", כמו קריאה למישהו שאנחנו מאד רוצים למצוא.
הקטע הקודם תיאר את קריאתה של החכמה, הקוראת לפתיים לעזוב את חבריהם הלצים והכסילים ולבוא ללמוד; בפרק הזה נאמר: אם תקשיב ותטה אזנך לדבריה של החכמה מהפרק הקודם, תוכל להשתמש בהם גם כדי לעורר את כוחות הנפש הפנימיים שלך. גם בתוך הנפש שלך ישנם יצרים של פתיות, ליצנות וכסילות; וכמו שהחכמה קוראת לאנשים, כך אתה יכול לקרוא ולעורר את כוחות הנפש שבתוך לבך, ולהטות אותם לכיוון חיובי - לתבונה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/02-03