מ"ג משלי ב ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצפן [יצפן] לישרים תושיה מגן להלכי תם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצפן [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וצפן יִצְפֹּ֣ן לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה
מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃
רש"י
רלב"ג
הרצון ב"תושיה" - הנימוס המושכל אשר בדברים, וזה הנימוס יותר אמיתי בזולת היש והנמצא מהדברים המורכבים מחומר וצורה, כי המציאות לדברים הוא מזה הצד, כמו שהתבאר במקומותיו, וזה העניין קרא "יש" במקום אחר, אמר (משלי ח כא): "להנחיל אוהביי יש".
"יצפון לישרים" - הנה, הוא מסתיר התושיה, והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות, ושומר אותה לתתה לישרים, כי הם לבד ייתכן שיגיעו להשגות העיוניות, מפני היותם ישרים במידות ואוהבים היושר והאמת בדעות;
והוא "מגן להולכים בתמימות" ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות, כי הטעות המעט באלו העניינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו; וזה יעשה השם יתברך מצד השגחה הפרטית.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תושיה" - התורה נקראת תושיה, מלשון יש, כי ישנה לעולם, ולא תחשוב לאין כשאר הדברים שבעולם. ורז"ל אמרו: ע"ש שמתשת גוף האדם הלומדה.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ישרים, הלכי תם". גדר ישרים שהם ישרים בטבעם בין בשכלם ובינתם, בין במדותיהם, וגדר תמימים שמעשיהם קבועים על מצב אחד שעושים הכל לש"ש ולא ימוטו מעשיהם, ויצויר ישרים בלתי תמימים וכן בהפך, ויתבאר עוד לקמן (פסוק כ"א, י"א ג' י"א).
" תושיה", הם המעשים הנעשים לפי חקי החכמה, ושרשו יש, כי החכמה היא היש האמתי (לקמן ג' כ"א):נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
בתנחומא פרשה לך לך: עד שלא נברא העולם, צפן הקדוש ברוך הוא את התורה, עד שבא אברהם וקיימה, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי". והתורה נקראת תושיה, מגזרת "יש", שבה מציאות העולם וקיומו, וקיום הנפש בעולם הבא.
ורבינו יונה ז"ל [פירש] תושיה מגזרת "נפלו אשיותיה" (ירמיהו ג טו), שהתורה יסוד העולם.
ורז"ל [אמרו], למה נקרא שמה תושיה? לפי שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו א).
במדרש: משעה שאדם נוצר ממעי אמו, אותה תורה שעתיד ללמוד צפונה לו, לכך נאמר: יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום: מה מגן זה מגן על האדם, כך התורה מגינה על האדם שעוסק בה.