"לנצור ארחות משפט" - והוא יישריהו לשמור הדרכים שיובילוהו אל המשפט האמת, ובזה הוא מגן לו.
"ודרך חסידיו" - בחקירותיהם העיוניות - "ישמור" שלא ייכשלו בהליכתם, כמו שאפשר ליכשל בו, אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת מה שבעצם ומה שידמה לזה, אם מפאת המחשבה והדמיון וזולת זה מהדברים המטעים.
"לנצר ארחות משפט". יש הבדל בין דרך משפט, שהוא דרך הכולל, ובין ארחות משפט, שהם הארחות הפרטיים, שילך ה' בם לפי שעה ולפי הדור בענינים פרטיים המשתנים בכל דור ודור, ותפס פעל נצר שהוא יותר מן השמירה, כי ארחות אלה שמורים אצלו בהשגחה יתירה פרטיית:
לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור — מדרש: אם נתמנה אדם בדין, צריך לנצור ארחות משפט. ודרך חסידיו ישמור – אם עשה כן, דרכיו משתמרין מלירד לשאול. מכאן שכל היושב בדין, שני דברים נזקקין לו: השמים מלמעלה וגיהנם מלמטה. אם זכה והוציא הדין לאמתו, ניצל משניהם; ואם לאו, נמסר בידיהם, עד כאן.
ודרך חסידיו ישמור — [כמו] "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב ט); "שומר נפשות חסידיו" (תהלים צז י), כי החסיד שומע חרפתו ואינו משיב, והוא נעלב מבני אדם, על כן צריך שמירה מעולה. וזה טעם "שמרה נפשי כי חסיד אני" (תהלים פו ב).
