קטגוריה:יהושע י יג
נוסח המקרא
וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים
וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.
וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃
וַ/יִּדֹּ֨ם הַ/שֶּׁ֜מֶשׁ וְ/יָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔י/ו הֲ/לֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַ/יָּשָׁ֑ר וַ/יַּעֲמֹ֤ד הַ/שֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּ/חֲצִ֣י הַ/שָּׁמַ֔יִם וְ/לֹא־אָ֥ץ לָ/ב֖וֹא כְּ/י֥וֹם תָּמִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
רלב"ג
וראוי שתדע, כי השמש יחדש היום, ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב, כי אז יחלש אור השמש. ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק, הוא בעת היותו בחצי השמים, הנה זה מבואר בנפשו מן החוש, וזה יתבאר גם כן ממה שאמר (משלי ד יח): "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר"ל רוצה לומר, כלומר שאורו יוסף עד נכון היום, כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות. והוא מבואר, שבעת היות השמש בחצי השמים, לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך, וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט, וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט כמו האצטורלביי ורביע העיגול, כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים, כי כן היה מחויב, כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון, ולא מהר השמש לרדת, כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו.
ואחשב שאורך עיר גבעון היה ממזרח למערב, וזאת התנועה לא תוכר מאד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו.
הנה זכר, שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה, לא יצא שלא יראה כנגד גבעון, אף על פי שהיתה רחבה צר, כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל סמיכות היום.
ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה, והותרו הספקות הנופלות בה:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אויביו" - מאויביו
"אץ" - ענין מהירות כמו (משלי יט ב)ואץ ברגלים
"לבוא" - לשקוע כמו (בראשית כח יא)כי בא השמש
"תמים" - מלשון תם ושלם
מצודת דוד
"כיום תמים" - רצה לומר נתעכב לעמוד במקום אחד כשעור יום שלם שהוא כ"ד שעות
"ולא אץ לבוא" - לא היה ממהר לשקוע כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו ללכת בהתמדה מבלי עמידה
"בחצי השמים" - רצה לומר לפי הנראה בהאופק ההוא
"ויעמוד השמש" - עכשיו מפרש המקום שעמד בה
"הלא היא" - הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר והיא התורה שנאמר בה על אפרים (בראשית מח יט) וזרעו יהיה מלא הגוים והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושוע הבא מזרעו ונתמלא כל העולם שמעו
"עד יקום" - עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו
"וידום השמש" - רצה לומר כן היה שעמדו השמש וירח במקומםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר "ויעמד השמש", ר"ל שנשאר עומד "בחצי השמים", ר"ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך "כיום תמים", כ"ד שעות. ור"ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ"א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א"א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ"ז מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע י יג.
עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו
וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד
"וַיִּדֹּם" - שורש 'דמם'.
- הפריש דם, מאבד דם ועומד למות ולא לזוז יותר. כאילו שהשמש דממה את כוחה, ולא נראתה מעל ענני הברד הכבדים שכיסו את הארץ.
- הפסיק לפעול ולנוע, עצר, לא הזיז שריר במשמעות: עמד קפוא, שתק.
לפי ההקבלה במשפט: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" ניתן להבין שלאנשים על האדמה נראה כאילו שהשמש עמדה מלכת.
השמש והירח היו אלים גדולים וחשובים בעולם האלילים. לכולם היה ברור שהשמש היא מקור החיים על כדור הארץ, ובמספר דתות אל השמש היה הגדול באלים. במכות מצרים אלוהים הקפיד להעליב ולעשות שפטים באלי מצרים (שמות יב יב), ואל השמש והירח קיבלו את מכת החושך (שמות י כב), כפי שיוסף חלם שהשמש והירח ישתחוו לאלוהי ישראל (ביאור:בראשית לז ט).
בתקופה ההיא האמינו שהאלים מַסִּיעִים את השמש והירח במרכבה סביב כדור הארץ. הם לא ידעו שכדור הארץ מסתובב סביב צירו וכך החלק המואר באור השמש נע על פני כדור הארץ. ההצהרה שאלוהים עצר את השמש והירח נועדה להראות את גדולת אלוהים, ואפסותם של כל האלים. זה למעשה הדגמה נוספת למכות מצרים של עליונות אלוהים על כל האלים.
כמובן שלנו ברור שאלוהים לא עצר את סיבוב כדור הארץ סביב צירו, וההסבר חייב להיות דבר פלא שונה:
- אלוהים יצר מקור אור חזק שעמד בשמים מתחת לענני הברד,
- אלוהים יצר ראי גדול מעל הרי יהודה, שהקרין את אור השמש מתחת לענני הברד לכיוון גבעון ושפלת החוף,
- אלוהים עצר את ענני הברד מעל השפלה כדי שהשמש תמשיך לזרוח מהמזרח מתחת לעננים. פתרון כזה לא מסביר איך השמש זרחה יום תמים, אלא אם בשלב מסוים ענני הברד נעלמו כאשר השמש נעה לכיוון מערב.
עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו
במשפט "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" - סביר ש"גּוֹי" הוא עם ישראל, ככתוב: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה" (ביאור:בראשית יב ב).
ניתן לראות את הפסוק בצורה צרה או רחבה:
- צרה - מדובר שבני ישראל ינקמו באנשי כנען, אויביהם, עד החרמה מוחלטת של הארץ המובטחת.
- רחבה - מדובר בבני ישראל, שלעולם ועד, בעזרת אלוהים, יענישו את כל הצרים עליהם, כדברי אלוהים: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (ביאור:בראשית יב ג). לאחר שאנשים עושים צרות (צרים) על בני ישראל הם נעשים אויבים, ואז נוקמים בהם קשות. סביר שזאת כוונת העורך, הן הכנענים:
- לא חטאו לישראל לפני כן ולא היה על מה לנקום בהם. הכנענים לא התקיפו את בני ישראל עד שבני ישראל לא נכנסו לארץ המובטחת. זה שכנען חטא לנח (בראשית ט כה) לא יכול ליצור צורך של נקמה.
- לא היו אויבים לבני ישראל. הכנענים היגרו מהצפון לארץ והנה בני ישראל באים לנשלם. כמובן שהם ילחמו, אולם לא היתה כאן שנאה: הן האמורים "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" כרתו ברית עם אברם, החיתים קיבלו את אברהם לארצם, הפלשתים כרתו ברית עם אברם ויצחק, אנשי שכם קיבלו את יעקב ומשפחתו, והגבעונים רצו לכרות ברית עם בני ישראל, כך גם העמים האחרים לא רצו להיות 'אויבים'.
הויכוח
- בני ישראל הופיעו בכנען וטענו שאלוהים שברא "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית א א) ועשה "מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית א יד), העניק להם את כנען, כפי שכתוב בספר בראשית (אולי זה ה"סֵפֶר הַיָּשָׁר").
- הכנענים, כמו פרעה, הגיבו בטרוניה: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה" (ביאור:שמות ה ב), ואנו לא מוכנים לוותר לכם על הארץ.
- בני ישראל ענו שאלוהים עשה שפטים באלי מצרים, עשרת המכות, העביר אותם את הים בחרבה, והביא אותם לארץ המובטחת, והכול נכתב בספר דברים.
- הכנענים ענו: 'לא מקבלים. לא ראינו, רק שמענו דבר שמועה, ואפילו אם כתבתם את זה בספר.'
- אז אלוהים הדגים להם נס - אור שמש במשך כל היום עומד בשמים (כאשר ענני ברד מסתירים את השמש האמיתית) - במשמעות: אני אלוהי השמים והארץ, וכולם חייבים לעשות כדברי.
ואחרי זה, כל אדם שיסרב להשמע, מותר לנקום בו כאויב.
- מטרת הפלא הזה היא להעניק לילדי בני ישראל תשובה ניצחת נגד כל הטוענים נגד אלוהי ישראל ועליונותו:
- האם האל שלך יכול לעשות כזאת!
וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים
העורך מספק לנו עובדות נוספות בקשר לנס הגדול הזה.
- "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם" - חצי השמים זה ברום השמים באמצע היום, או בחצי הדרך בין זריחה לרום השמים. לא כל כך משנה איפה עמד האור שאלוהים הציב: ניצב מעל גבעון, או מעל הרי יהודה והאיר מתחת לענני הברד על גבעון ועד שפלת החוף.
- "וְלֹא אָץ לָבוֹא" - לא ברור אם זה מתנגד להצהרה שהשמש עמדה, וכאילו שנאמר שהשמש לא עמדה אולם זזה לאט ולא האיצה בדרכה. ייתכן שהאור שאלוהים הציב נע בקצב איטי יותר.
- "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" - השמש לא שקעה במשך יום תמים, אולם הרי בכל מקרה השמש זורחת במשך כל היום, כ12 שעות, כך שאין כאן אור נוסף. ייתכן ש"יוֹם תָּמִים" כולל גם את הלילה, כך שהיה אור שמש במשך 24 שעות, מהבוקר עד הבוקר למחרת, ורק אז התחיל הלילה והיה אור ירח, או שהיום נמשך במשך כ36 שעות עד הלילה הבא. כמובן שייתכן שאלוהים הפעיל אור לוהט בשמים מתחת לענני הברד, כשם שהמלאכים היכו בסנוורים את אנשי סדום, ואלוהים העלה עמוד אש להוביל את בני ישראל במדבר, ואז אלוהים יכול להחזיק את האור דולק כרצונו, ולפי צרכיו של יהושע וצבאו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע י יג"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.