לדלג לתוכן

ביאור:יהושע י יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע י יג: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע י יג.


עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו

[עריכה]

וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד

[עריכה]

"וַיִּדֹּם" - שורש 'דמם'.

  • הפריש דם, מאבד דם ועומד למות ולא לזוז יותר. כאילו שהשמש דממה את כוחה, ולא נראתה מעל ענני הברד הכבדים שכיסו את הארץ.
  • הפסיק לפעול ולנוע, עצר, לא הזיז שריר במשמעות: עמד קפוא, שתק.

לפי ההקבלה במשפט: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" ניתן להבין שלאנשים על האדמה נראה כאילו שהשמש עמדה מלכת.

השמש והירח היו אלים גדולים וחשובים בעולם האלילים. לכולם היה ברור שהשמש היא מקור החיים על כדור הארץ, ובמספר דתות אל השמש היה הגדול באלים. במכות מצרים אלוהים הקפיד להעליב ולעשות שפטים באלי מצרים (שמות יב יב), ואל השמש והירח קיבלו את מכת החושך (שמות י כב), כפי שיוסף חלם שהשמש והירח ישתחוו לאלוהי ישראל (ביאור:בראשית לז ט).

בתקופה ההיא האמינו שהאלים מַסִּיעִים את השמש והירח במרכבה סביב כדור הארץ. הם לא ידעו שכדור הארץ מסתובב סביב צירו וכך החלק המואר באור השמש נע על פני כדור הארץ. ההצהרה שאלוהים עצר את השמש והירח נועדה להראות את גדולת אלוהים, ואפסותם של כל האלים. זה למעשה הדגמה נוספת למכות מצרים של עליונות אלוהים על כל האלים.

כמובן שלנו ברור שאלוהים לא עצר את סיבוב כדור הארץ סביב צירו, וההסבר חייב להיות דבר פלא שונה:

  1. אלוהים יצר מקור אור חזק שעמד בשמים מתחת לענני הברד,
  2. אלוהים יצר ראי גדול מעל הרי יהודה, שהקרין את אור השמש מתחת לענני הברד לכיוון גבעון ושפלת החוף,
  3. אלוהים עצר את ענני הברד מעל השפלה כדי שהשמש תמשיך לזרוח מהמזרח מתחת לעננים. פתרון כזה לא מסביר איך השמש זרחה יום תמים, אלא אם בשלב מסוים ענני הברד נעלמו כאשר השמש נעה לכיוון מערב.

עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו

[עריכה]

במשפט "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" - סביר ש"גּוֹי" הוא עם ישראל, ככתוב: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה" (ביאור:בראשית יב ב).
ניתן לראות את הפסוק בצורה צרה או רחבה:

  • צרה - מדובר שבני ישראל ינקמו באנשי כנען, אויביהם, עד החרמה מוחלטת של הארץ המובטחת.
  • רחבה - מדובר בבני ישראל, שלעולם ועד, בעזרת אלוהים, יענישו את כל הצרים עליהם, כדברי אלוהים: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (ביאור:בראשית יב ג). לאחר שאנשים עושים צרות (צרים) על בני ישראל הם נעשים אויבים, ואז נוקמים בהם קשות. סביר שזאת כוונת העורך, הן הכנענים:
  1. לא חטאו לישראל לפני כן ולא היה על מה לנקום בהם. הכנענים לא התקיפו את בני ישראל עד שבני ישראל לא נכנסו לארץ המובטחת. זה שכנען חטא לנח (בראשית ט כה) לא יכול ליצור צורך של נקמה.
  2. לא היו אויבים לבני ישראל. הכנענים היגרו מהצפון לארץ והנה בני ישראל באים לנשלם. כמובן שהם ילחמו, אולם לא היתה כאן שנאה: הן האמורים "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" כרתו ברית עם אברם, החיתים קיבלו את אברהם לארצם, הפלשתים כרתו ברית עם אברם ויצחק, אנשי שכם קיבלו את יעקב ומשפחתו, והגבעונים רצו לכרות ברית עם בני ישראל, כך גם העמים האחרים לא רצו להיות 'אויבים'.

הויכוח

[עריכה]
  • בני ישראל הופיעו בכנען וטענו שאלוהים שברא "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית א א) ועשה "מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית א יד), העניק להם את כנען, כפי שכתוב בספר בראשית (אולי זה ה"סֵפֶר הַיָּשָׁר").
  • הכנענים, כמו פרעה, הגיבו בטרוניה: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה" (ביאור:שמות ה ב), ואנו לא מוכנים לוותר לכם על הארץ.
  • בני ישראל ענו שאלוהים עשה שפטים באלי מצרים, עשרת המכות, העביר אותם את הים בחרבה, והביא אותם לארץ המובטחת, והכול נכתב בספר דברים.
  • הכנענים ענו: 'לא מקבלים. לא ראינו, רק שמענו דבר שמועה, ואפילו אם כתבתם את זה בספר.'
  • אז אלוהים הדגים להם נס - אור שמש במשך כל היום עומד בשמים (כאשר ענני ברד מסתירים את השמש האמיתית) - במשמעות: אני אלוהי השמים והארץ, וכולם חייבים לעשות כדברי.

ואחרי זה, כל אדם שיסרב להשמע, מותר לנקום בו כאויב.

מטרת הפלא הזה היא להעניק לילדי בני ישראל תשובה ניצחת נגד כל הטוענים נגד אלוהי ישראל ועליונותו:
האם האל שלך יכול לעשות כזאת!

וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים

[עריכה]

העורך מספק לנו עובדות נוספות בקשר לנס הגדול הזה.

  • "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם" - חצי השמים זה ברום השמים באמצע היום, או בחצי הדרך בין זריחה לרום השמים. לא כל כך משנה איפה עמד האור שאלוהים הציב: ניצב מעל גבעון, או מעל הרי יהודה והאיר מתחת לענני הברד על גבעון ועד שפלת החוף.
  • "וְלֹא אָץ לָבוֹא" - לא ברור אם זה מתנגד להצהרה שהשמש עמדה, וכאילו שנאמר שהשמש לא עמדה אולם זזה לאט ולא האיצה בדרכה. ייתכן שהאור שאלוהים הציב נע בקצב איטי יותר.
  • "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" - השמש לא שקעה במשך יום תמים, אולם הרי בכל מקרה השמש זורחת במשך כל היום, כ12 שעות, כך שאין כאן אור נוסף. ייתכן ש"יוֹם תָּמִים" כולל גם את הלילה, כך שהיה אור שמש במשך 24 שעות, מהבוקר עד הבוקר למחרת, ורק אז התחיל הלילה והיה אור ירח, או שהיום נמשך במשך כ36 שעות עד הלילה הבא. כמובן שייתכן שאלוהים הפעיל אור לוהט בשמים מתחת לענני הברד, כשם שהמלאכים היכו בסנוורים את אנשי סדום, ואלוהים העלה עמוד אש להוביל את בני ישראל במדבר, ואז אלוהים יכול להחזיק את האור דולק כרצונו, ולפי צרכיו של יהושע וצבאו.