מ"ג יהושע י יג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃
תרגום יונתן
רש"י
רלב"ג
וראוי שתדע, כי השמש יחדש היום, ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב, כי אז יחלש אור השמש. ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק, הוא בעת היותו בחצי השמים, הנה זה מבואר בנפשו מן החוש, וזה יתבאר גם כן ממה שאמר (משלי ד יח): "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר"ל רוצה לומר, כלומר שאורו יוסף עד נכון היום, כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות. והוא מבואר, שבעת היות השמש בחצי השמים, לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך, וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט, וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט כמו האצטורלביי ורביע העיגול, כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים, כי כן היה מחויב, כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון, ולא מהר השמש לרדת, כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו.
ואחשב שאורך עיר גבעון היה ממזרח למערב, וזאת התנועה לא תוכר מאד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו.
הנה זכר, שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה, לא יצא שלא יראה כנגד גבעון, אף על פי שהיתה רחבה צר, כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל סמיכות היום.
ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה, והותרו הספקות הנופלות בה:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אויביו" - מאויביו
"אץ" - ענין מהירות כמו (משלי יט ב)ואץ ברגלים
"לבוא" - לשקוע כמו (בראשית כח יא)כי בא השמש
"תמים" - מלשון תם ושלם
מצודת דוד
"כיום תמים" - רצה לומר נתעכב לעמוד במקום אחד כשעור יום שלם שהוא כ"ד שעות
"ולא אץ לבוא" - לא היה ממהר לשקוע כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו ללכת בהתמדה מבלי עמידה
"בחצי השמים" - רצה לומר לפי הנראה בהאופק ההוא
"ויעמוד השמש" - עכשיו מפרש המקום שעמד בה
"הלא היא" - הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר והיא התורה שנאמר בה על אפרים (בראשית מח יט) וזרעו יהיה מלא הגוים והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושוע הבא מזרעו ונתמלא כל העולם שמעו
"עד יקום" - עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו
"וידום השמש" - רצה לומר כן היה שעמדו השמש וירח במקומםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר "ויעמד השמש", ר"ל שנשאר עומד "בחצי השמים", ר"ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך "כיום תמים", כ"ד שעות. ור"ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ"א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א"א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ"ז מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון: