קטגוריה:בראשית ו יט
נוסח המקרא
ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.
וּמִכׇּל־הָ֠חַ֠י מִֽכׇּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
וּ/מִ/כָּל־הָ֠/חַי מִֽ/כָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִ/כֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַ/תֵּבָ֖ה לְ/הַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑/ךְ זָכָ֥ר וּ/נְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכּוֹלָא תַּעֵיל לְתֵיבְתָא לְקַיָּימָא עִמָּךְ דְּכַר וְנוּקְבָּא יְהוֹן׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכֹּלָּא תַּעֵיל לְתֵיבוֹתָא לְקַיָּמָא עִמָּךְ דְּכַר וְנוּקְבָּא יְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִן כָּל דְחַי מִכָּל בִּשְרָא תְּרֵין מִכּוֹלָא תֵּיעוּל לְתֵיבוּתָא לְקַיְימָא עִמָךְ דְכַר וְנוּקְבָא יְהוֹן: |
רש"י
"שנים מכל" - מן הפחות שבהם לא פחתו משנים אחד זכר ואחד נקבה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שְׁנַיִם מִכֹּל – מִן הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם לֹא פָחֲתוּ מִשְּׁנַיִם, אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ומלת תביא אל התיבה — מצוה על נח שלא יעזבם, רק יביאם עמו להחיות זרע כל מין:
ומלת יבאו אליך — שהם יבואו מעצמם, ולא ייגע לבקש אותם באיים ולצוד כל מיני העוף. וצוה שיתקן מיני מאכל לכל. ותועי רוח ישאלו: מה אכל כל עוף דורס וכל חיה כמו האריה, שלא יחיה כי אם מבשר? וזאת איננה שאלה, כי מי שלא ימצא בשר, יאכל העשב ופרי העץ כאשר ירעב. וכן דרש שיש בבהמות גדול, והוא רועה אלף הרים, טוב הוא להשמעת אזנים. וכן עוף שיכסה אור השמש בכנפיו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. והשם ציווה אל נח לעשות התיבה ימים רבים קודם בוא המבול, וכאשר קרבו הימים, ציווהו השם הנכבד שילך נח הוא וביתו אל התיבה. ובעבור צריכת הקרבן ציווה השם הנכבד שיקח מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור שבעה זכרים ושבעה נקבות:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
(יט) "ומכל החי מכל בשר" כו'. ראוי לשית לב בכתובים, כי הנה אומרו אתך בסוף הפסוק הקודם, וכן בפסוק זה הוא מיותר. ועוד איך אומר עתה תביא אל התבה, ואחר כך אומר יבאו אליך, ואחר כך אומר תקח לך:
אמנם הנה כתבנו למעלה כי נח על פי מדת הדין לא היה ניצול, וזהו שאמר לו אלהים שהוא מדת הדין, קץ כל בשר בא לפני שהוא לגמרי, כי גם אתה לא תשאר כי אינך כדאי, אך עשה לך כו' שתצטער שם לכפרת עון. ועם כל זה צריך לצרף מדת הרחמים, כי ואני שהוא בצירוף רחמים, כענין וה' הוא ובית דינו, על ידי כן והקימותי את בריתי אתך. ושמא תאמר ומה צורך לזה והלא אדם בזכות בהמה תושיע ה', והנה בתיבה היה כל מין חיה ועוף ובהמה, לזה אמר "את בריתי אתך" שאתה העיקר.
וזהו אומרו "אתך", שאם לא כן הוא מיותר, ולא יאמר כי אם ואשתך ונשי בניך, מאי "אתך", כלומר להחיותם "אתך" נצולים בזכותך.
וכן "ומכל החי" כו' אמר "להחיות אתך" ולא אמר לחיות רק להחיות, כי אתה מחיה את כלם, כי אם אתה לא היית צדיק היה העולם בטל, ולא ימלט העולם בזכות בהמה, כי לא נאמר זה רק על אדם או מקום פרטי, אבל כשכל העולם חייב אין זכות בהמות מספיק לקיים כל העולם בזכות בהמה. ובזה אפשר כי זה כיוון באומרו "תביא", כי זכותו "תביא"מו ותטעמו, אך המה מאליהן יבואו לו, כאומרו בסמוך "יבאו אליך להחיות":
או יאמר, הנה גם על פי צירוף מדת רחמים צריך תצטער כי תטרח ותביאם אליך אל התיבה, לשתזכה להחיות אתך שתחיה אותם. והוא על דרך מאמרם ז"ל בגמרא (בבא מציעא פה א) שעל ידי מעשה שריחם רבי על ילדי העכברים שהיתה השפחה מכבדת במכבדת, נסתלקו ייסוריו כי ורחמיו על כל מעשיו כתיב. זה יכוין באומרו להחיות ולא אמר לחיות, לומר זולת צירוף מדת רחמים, גם אתה תרחם וירחמוך. והוא כי "שנים" כו' תטרח ותביא להחיות הם את הזולת, על כן יהיו "אתך" על ידי מה שתרחמם, ויהיו "אתך" על ידך ממש ולא על ידי שליח ויחיוך, וזה אומרו "אתך". וזהו שחזר ואמר "יבאו אליך להחיות", שהוא להחיות אותך, על כן צוה לו להורות רחמיו על הבעלי חיים שיביאם אתו אל התיבה:
ומה שאומר "יבאו אליך", הוא כי מאתו יתברך יבאו אליו טרם יכנס בתיבה, ואחר כך יטרח ויביאם פנימה. ופירש הכתוב למה יביאם תחלה הוא יתברך אליו, ואחר כך הוא יביאם אל התיבה, ולא יעשה הוא את הכל. לזה אמר "מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה כו' יבאו אליך להחיות", לומר כדי שיהיה כל מין למינו צריך יבאו אליך. והוא הידוע מרבותינו ז"ל (סנהדרין קח ב) שלא נכנסו בתיבה רק אשר דבקו במינן ולא אשר נזקקו לשאינן מנין, וזה יאמר "מן העוף למינהו" כו', וזה לא יבחין נח. על כן להיות למינהו "יבאו אליך" מאתו יתברך, אך אחר כך "תביא" אתה כאמור:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ומכל החי מכל בשר. אפילו רוחות נכנסו לתיבה, שנאמר: ומכל החי; אותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להן גופים. ר' יהודה אומר: ראם לא נכנס בתיבה, אבל גוריו נכנסו. ר' נחמיה אומר: לא הוא ולא גוריו; אלא קשרו נח בתיבה, והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא, הדא הוא דכתיב: "התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך". בימי ר' חייא בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל, ולא הניח אילן עומד עד שעקרו. ועשו תענית והתפלל ר' חייא, וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה:
זכר ונקבה יהיו. אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, ואם נקבה רצה אחר זכר אל תקבלהו. בשלמא לרבי יוחנן דאמר: לא ירד מבול לארץ ישראל, היינו דקם רימא התם; אלא לריש לקיש היכא קם רימא? אמר ר' ינאי: גוראות הראם הכניסו לתוכה. והאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומא והוי כהר תבור, והר תבור כמה הוי? מ' פרסה, משכא דצוואריה תלתא פרסה, בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא, רמא ככא סכריה לירדנא? אמר ר' יוחנן: ראשו הכניסו לתיבה. סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא? אלא חוטמו הכניסו לתיבה. והאמר רבי יוחנן לא ירד מבול לארץ ישראל? לדבריו דריש לקיש קאמר. [והא קסגיא תיבה?] קרניו קשרו לתיבה. והאמר רב חסדא: בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו? ולטעמיך תיבה היכי סגיא, עוג מלך הבשן היכי קם? אלא נס נעשה ונצטננו צדי התיבה.
אמר רבי אלעזר: מניין למחוסר אבר שאסור לבני נח? שנאמר: ומכל החי מכל בשר; אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. האי מיבעיא ליה למעוטי טרפה? טרפה מלחיות זרע נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טרפה יולדת מאי איכא למימר? אמר קרא: אתך, בדומין לך. ודילמא נח גופיה טרפה הוה? "תמים" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו? "צדיק" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו? לא סלקא דעתך; דאי סלקא דעתך נח טרפה הוה, אמר ליה רחמנא "דכוותך עייל, שלמים לא תעייל"? והשתא דנפקא ליה מאתך, לחיות זרע למה לי? אי מאתך הוה אמינא לצוותא בעלמא ואפילו סריס, כתב רחמנא לחיות זרע:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו יט.
שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר
אלוהים פוקד להביא "וּמִכָּל הָחַי", אולם מיד במילים הבאות אלוהים מצר את ההגדרה "מִכָּל בָּשָׂר". אין 'ו' לפני 'מכל בשר' כי זה לא תוספת ל'כל חי', אלא הסבר למילה 'כל חי', הן צמחים גם הם חיים, רק שהם לא בשר. בהמשך אלוהים יגביל את החיות פעם נוספת, ויקבע שרק חיות שנמצאות על היבשה או עפות מעל היבשה יבאו (ביאור:בראשית ו כ).
אולהים החליט שהצמחים ישארו בחיים בזמן המבול ולכן אין צורך לאסוף זרעים וענפים של עצים כדי לשתול ולזרוע אותם מחדש.
שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ
שנים מכל חיה תביא איתך, אבל אתה חייב לבוא איתם. נוח לא יכול להכניס את החיות ולהשאר בחוץ.
אלוהים מזכיר לנוח, שכל אשר יכנס לתיבה יחיה, וכל 'הבשר' שלא יוכנסו לתיבה ימותו.
שְׁנַיִם ... זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ
אלוהים מגדיר בצורה מדויקת, כדי שלא תהינה טעויות:
- שנים - זה לא שני זכרים או שתי נקבות.
- שנים - זה זוג, זכר ונקבה.
אלוהים היה יכול לגרום לנקבות להיות בהריון, ואז להכניס שתי נקבות בהריון לתיבה. פתרון כזה היה מסוכן ומסובך, מה יקרה אם אחת הנקבות תמות, או שיוולדו רק נקבות.
בכל מקרה, לאחר המבול, נשארו רק זוג אחד של זכר ונקבה, וצאצאיהם התרבו מאח ואחות, או צאצאים מהורה וצאצאיו, דבר שיצר מגוון גנטי מוגבל, אלא אם הנקבה היתה כבר בהריון מזכר אחר. יש מספר רב של חיות שממליטות מספר צאצאים, ולפעמים כל וולד הוא מאב אחר. נקבה כזאת בהריון, תביא לתיבה מגוון רחב של גנים וזה יבטיח את בריאות צאצאי החיה הזאת.
ישנם חרקים, כמו נמלים ודבורים, שיש להם מלכה אחת שחיה זמן רב, וזכר שחי תקופה קצרה מאוד. סביר שאלוהים פתר את הבעיה, אבל אנחנו לא מקבלים פרוט מה בדיוק אלוהים עשה.
משך המבול
המים על האדמה היו כחצי שנה, ואחר כך נוח המשיך להיות בתיבה עם החיות עד שנה ועשר ימים. סביר שחרקים, זוחלים והחיות הקטנות התרבו במשך הזמן הזה, וייתכן שחלק מתו מזקנה. סביר שלאוהים בחר חיות בגיל מתאים, שיוכלו להמשיך את הדור בתום המבול. ייתכן שאלוהים גרם לכולם לישון וכך הם היו בקפאון כל תקופת המבול
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ו יט"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.