מ"ג בראשית ו יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ו · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמִכׇּל־הָ֠חַ֠י מִֽכׇּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכּוֹלָא תַּעֵיל לְתֵיבְתָא לְקַיָּימָא עִמָּךְ דְּכַר וְנוּקְבָּא יְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וּמִן כָּל דְחַי מִכָּל בִּשְרָא תְּרֵין מִכּוֹלָא תֵּיעוּל לְתֵיבוּתָא לְקַיְימָא עִמָךְ דְכַר וְנוּקְבָא יְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומכל החי" - אפילו שדים (חגיגה טז)

"שנים מכל" - מן הפחות שבהם לא פחתו משנים אחד זכר ואחד נקבה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואחר שאמר שנים, ביאר שיהיו זכר ונקבה. ואחר שאמר כלל: מכל החי מכל בשר, פרט אחר כן: מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה ומכל רמש שהוא על האדמה, זה כלל לחיות השדה. וכן קטן וגדול, שהוא נולד מזכר ונקבה, ויצאו כל הנולדים בלי התחברות שנים. וכן חיות המים, שגם הדג יקרא בשר. והעד, שאמר משה: "ואתה אמרת בשר אתן להם הצאן ובקר וגו' אם את כל דגי הים" וגו' (במדבר יא כא):

ומלת תביא אל התיבה — מצוה על נח שלא יעזבם, רק יביאם עמו להחיות זרע כל מין:

ומלת יבאו אליך — שהם יבואו מעצמם, ולא ייגע לבקש אותם באיים ולצוד כל מיני העוף. וצוה שיתקן מיני מאכל לכל. ותועי רוח ישאלו: מה אכל כל עוף דורס וכל חיה כמו האריה, שלא יחיה כי אם מבשר? וזאת איננה שאלה, כי מי שלא ימצא בשר, יאכל העשב ופרי העץ כאשר ירעב. וכן דרש שיש בבהמות גדול, והוא רועה אלף הרים, טוב הוא להשמעת אזנים. וכן עוף שיכסה אור השמש בכנפיו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. והשם ציווה אל נח לעשות התיבה ימים רבים קודם בוא המבול, וכאשר קרבו הימים, ציווהו השם הנכבד שילך נח הוא וביתו אל התיבה. ובעבור צריכת הקרבן ציווה השם הנכבד שיקח מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור שבעה זכרים ושבעה נקבות:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל בשר וגו'" - ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם והרמש הרומש על הארץ רב מאד גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם ולעופות טהורים אין מספר והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח והיה גדול שאם כן היו גם האנשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול ועוד כי האמות אמות התורה הנה

"תביא אל התיבה להחיות אתך" - צוהו שיתעסק ויעזור אותם הוא בכניסתם בתיבה וישתדל בהם שיחיו כאשר ישתדל בנפשו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט) "ומכל החי מכל בשר". ידוע שמיני בעלי החיים מחולקים, אם מצד גויותיהם אם מצד נפשם, שימצאו שני מיני בע"ח שהם מין אחד מצד תואר גופם ובנין אבריהם, והם כשני מינים נפרדים מצד הלך נפשם. למשל זה זריז וזה עצל, זה טבעו ודרכו כך וזה כך, וימצאו שני מיני בע"ח שהם מתדמים מצד תכונת נפשם ונבדלים בבנין גופם, וצוהו ה' שיקח מכל מין ומין בין אותם שהם מינים חלוקים לפי חייהם, שע"ז אמר מכל החי. בין אלה שהם מינים חלוקים מצד בשרם ותואר גופם, שע"ז אמר מכל בשר להחיות אתך. ר"ל שהם אינם ראוים לחיות מצד עצמם אחר שנבראו רק לצורך האדם והאדם יכרת במבול, רק אחר שאתה נשאר יחיו גם המה שיהיו לצרכך. וכמו שאתה לא נשארת רק זוג אחד (כי בניו נצלו רק בזכותו) כן מהם לא ישאר רק זוג אחד, וע"כ פי' שמ"ש שנים מכל הוא רק א', כי זכר ונקבה יהיו שנחשבים כאחד. ובמדרש אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו ואם לאו אל תקבלהו, ר"ל שיהי' בהם טבע הזכר והנקבה לא אם נקבה תסובב גבר:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומכל החי מכל בשר. אפילו רוחות נכנסו לתיבה, שנאמר: ומכל החי; אותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להן גופים. ר' יהודה אומר: ראם לא נכנס בתיבה, אבל גוריו נכנסו. ר' נחמיה אומר: לא הוא ולא גוריו; אלא קשרו נח בתיבה, והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא, הדא הוא דכתיב: "התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך". בימי ר' חייא בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל, ולא הניח אילן עומד עד שעקרו. ועשו תענית והתפלל ר' חייא, וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה:

זכר ונקבה יהיו. אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, ואם נקבה רצה אחר זכר אל תקבלהו. בשלמא לרבי יוחנן דאמר: לא ירד מבול לארץ ישראל, היינו דקם רימא התם; אלא לריש לקיש היכא קם רימא? אמר ר' ינאי: גוראות הראם הכניסו לתוכה. והאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומא והוי כהר תבור, והר תבור כמה הוי? מ' פרסה, משכא דצוואריה תלתא פרסה, בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא, רמא ככא סכריה לירדנא? אמר ר' יוחנן: ראשו הכניסו לתיבה. סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא? אלא חוטמו הכניסו לתיבה. והאמר רבי יוחנן לא ירד מבול לארץ ישראל? לדבריו דריש לקיש קאמר. [והא קסגיא תיבה?] קרניו קשרו לתיבה. והאמר רב חסדא: בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו? ולטעמיך תיבה היכי סגיא, עוג מלך הבשן היכי קם? אלא נס נעשה ונצטננו צדי התיבה.

אמר רבי אלעזר: מניין למחוסר אבר שאסור לבני נח? שנאמר: ומכל החי מכל בשר; אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. האי מיבעיא ליה למעוטי טרפה? טרפה מלחיות זרע נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טרפה יולדת מאי איכא למימר? אמר קרא: אתך, בדומין לך. ודילמא נח גופיה טרפה הוה? "תמים" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו? "צדיק" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו? לא סלקא דעתך; דאי סלקא דעתך נח טרפה הוה, אמר ליה רחמנא "דכוותך עייל, שלמים לא תעייל"? והשתא דנפקא ליה מאתך, לחיות זרע למה לי? אי מאתך הוה אמינא לצוותא בעלמא ואפילו סריס, כתב רחמנא לחיות זרע:

<< · מ"ג בראשית · ו · יט · >>