משנה תמיד א
תמיד פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת תמיד • פרק ראשון ("בשלשה מקומות") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.
בבית אבטינס, בבית הניצוץ, ובבית המוקד.
בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות, והרובים שומרים שם.
בית המוקד, כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן, וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם.
ופרחי כהונה איש כסתו בארץ.
לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן.
אירע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם, ובית כסא של כבוד.
וזה היה כבודו, מצאו נעול, יודע שיש שם אדם.
פתוח, יודע שאין שם אדם.
ירד וטבל, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.
מי שהוא רוצה לתרום את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה.
וכי באיזו שעה הממונה בא? לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלפניו או מלאחריו.
הממונה בא ודופק עליהם, והם פתחו לו.
אמר להן, מי שטבל יבוא ויפיס.
הפיסו, זכה מי שזכה.
נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם.
ונחלקו לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח, ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב.
היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום [ בית ] עושי חביתים.
הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום, הכל שלום.
העמידו עושי חביתים לעשות חביתים.
מי שזכה לתרום את המזבח, הוא יתרום [ את המזבח ], והם אומרים לו, הזהר שמא תגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש.
אין אדם נכנס עמו, ולא נר בידו, אלא מהלך לאור המערכה.
לא היו רואין אותו, ולא שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים הגיע עת.
קידש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, ופנה את הגחלים הילך והילך, חתה מן המאכלות הפנימיות, וירד.
הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות.
צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה.
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
- בְּבֵית אַבְטִינָס,
- בְּבֵית הַנִּיצוֹץ,
- וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.
- בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת,
- וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.
- בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה,
- וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה,
- מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן;
- וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם,
- וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם;
- וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה,
- אִישׁ כִּסְתוֹ בָּאָרֶץ.
- לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ,
- אֶלָּא פּוֹשְׁטִין,
- וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן,
- וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.
- אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן,
- יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ
- בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה,
- וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה.
- יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ
- וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם,
- וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד;
- וְזֶה הָיָה כְּבוֹדוֹ:
- מְצָאוֹ נָעוּל,
- יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם;
- פָּתוּחַ,
- יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.
- מְצָאוֹ נָעוּל,
- יָרַד וְטָבַל,
- עָלָה וְנִסְתַּפָּג,
- וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.
- בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים
- עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים;
- יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.
מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
- מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְּמֻנֶּה.
- וְכִי בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָּא?
- לֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת:
- פְּעָמִים שֶׁהוּא בָּא מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר,
- אוֹ סָמוּךְ לוֹ,
- מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו.
- הַמְּמֻנֶּה בָּא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ.
- אָמַר לָהֶן:
- מִי שֶׁטָּבַל, יָבוֹא וְיָפִיס.
- הֵפִיסוּ;
- זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ,
- וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה.
- וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו,
- וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בְּיָדָם.
- וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִּתּוֹת,
- אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח,
- וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב.
- הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין,
- עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם בֵּית עוֹשֵׂי חֲבִתִּים.
- הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ:
- שָׁלוֹם,
- הַכֹּל שָׁלוֹם.
- שָׁלוֹם,
- הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים.
מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
- הוּא יִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ.
- וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ:
- הִזָּהֵר,
- שֶׁמָּא תִּגַּע בַּכְּלִי,
- עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר;
- וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בְּמִקְצוֹעַ
- בֵּין הַכֶּבֶשׂ לַמִּזְבֵּחַ
- בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ.
- אִין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ,
- וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ;
- אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה.
- לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ,
- וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ,
- עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר;
- וְהֵן אוֹמְרִים: הִגִּיעַ עֵת.
- קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר.
- נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף,
- וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
- וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ
- וְחָתָה מִן הַמְּאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת,
- וְיָרַד.
- הִגִּיעַ לָרִצְפָּה.
- הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן,
- הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת.
- צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה,
- רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- מָקוֹם שֶּׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף,
- וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי,
- וְהַמְּנוֹרָה.
נוסח הרמב"ם
(א) בשלשה מקומות, הכהנים שומרים בבית המקדש -
- בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד.
- בית אבטינס, ובית הניצוץ -
- היו עליות - והרובין שומרים שם.
- בית המוקד - כיפה,
- ובית גדול - היה מוקף רובדין של אבן,
- וזקני בית אב ישנים שם - ומפתחות העזרה בידם,
- ופרחי כהונה - איש כסותו בארץ,
- ולא היו ישנים בבגדי קודש,
- אלא פושטין, ומקפלין, ומניחין אותן תחת ראשיהם - ומתכסין בכסות עצמן.
- אירע קרי באחד מהן -
- יוצא, והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה,
- והנרות דולקות מכאן ומכאן - עד שהוא מגיע לבית הטבילה.
- ומדורה היתה שם, ובית כיסא של כבוד.
- וזה הוא כבודו -
- מצאו נעול - יודע שיש שם אדם,
- פתוח - יודע שאין שם אדם.
- וזה הוא כבודו -
- ירד וטבל, עלה ונסתפג - ונתחמם כנגד המדורה,
- בא, וישב לו אצל אחיו הכהנים - עד שהשערים נפתחים,
- יוצא - והולך לו.
(ב) מי שהוא רוצה לתרום את המזבח,
- משכים - וטובל עד שלא יבוא הממונה.
- ובאיזו שעה הממונה בא?
- לא כל העיתים שוות.
- פעמים שהוא בא מקריאת הגבר,
- או סמוך לו מלאחריו - או מלפניו.
- הממונה בא, ודפק עליהם - והן פותחין לו.
- אמר להן: "מי שטבל - יבוא ויפיס".
- הפיסו - זכה מי שזכה.
(ג) נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,
- ונכנס מבית המוקד לעזרה,
- ונכנסו אחריו - ושתי אבוקות של אור בידן.
- נחלקו לשתי כיתות -
- אלו הולכין באכסדרה דרך המזרח,
- ואלו הולכין באכסדרה דרך המערב.
- היו בודקין והולכין - עד שהן מגיעין למקום בית עושי חביתין.
- הגיעו אלו ואלו, אומרין: "שלום - הכל שלום".
- העמידו עושי חביתין - לעשות חביתין.
(ד) מי שזכה לתרום את המזבח - הוא יתרום את המזבח,
- אומרים לו: "היזהר שמא תיגע בכלי - עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור",
- והרי המחתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח, במערבו של כבש.
- אין אדם נכנס עימו,
- ולא נר בידו - אלא מהלך לאור המערכה.
- לא היו רואין אותו, ולא שומעין את קולו,
- עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור,
- והן אומרין: "הגיע".
- קידש ידיו ורגליו מן הכיור,
- נטל מחתת הכסף, ועלה לראש המזבח,
- ופינה את הגחלים הילך והילך,
- וחתה מן המאוכלות הפנימיות - וירד.
- הגיע לרצפה - הפך פניו לצפון,
- הלך במזרחו של כבש - כעשר אמות,
- צבר את הגחלים על גבי הרצפה - רחוק מן הכבש שלשה טפחים,
- מקום שנותנין מוראת העוף, ודישון מזבח הפנימי, והמנורה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תמיד, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב