תפארת ישראל על תמיד א

משנה תמיד, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על תמיד · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש:    מדאוריתא. ולא מפחד גנבים, רק מפני כבוד וגדולה שומרים שם, כשומרי ארמון המלך.

בבית אבטינס:    הוא הלשכה שעושין בה הקטורת. ובכותל דרום של עזרה היה, על שער המים [ועי' מ"ש פ"א דמדות סי' ב'].

בבית הניצוץ, ובבית המוקד:    שניהן היו בכותל צפון של עזרה. בית הניצוץ היה למערב מבית המוקד, רחוק להלן מהמזבח יותר מבית המוקד, דאינן רגילין שם כל כך הכהנים כבבית המוקד שהיה שם מדורה גדולה, שיתחממו שם הכהנים תמיד מדהולכים יחפים על הרצפה, ומלובשים רק בכתונת דק. ולהכי נקרא בית המוקד.

אבל משום שכל עץ שמעלה להב מרובה, אין אש שלו מתקיים הרבה, להכי היו מבעירין ג"כ אש בבבית הנצוץ שבצדו, מעצים שמתקיימין נצוצין שלהן זמן מרובה, שבאם תכבה אש במערכה שבמזבח החיצון, ימהרו להביא אש משם. ומדלא היה שם מדורה גדולה, להכי נקרא בית הנצוץ.

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות:    בית אבטינס היה לשכה בצד מערב ממעל לשער המים. ובית הנצוץ היה כעין אכסדרא לפנים משער הניצוץ לצד העזרה, שנכנסין מהשער לתוכו. ואלו ב' הלשכות היו עליות שאינן מקורין, ושם שומרין.

והרובים:    כהנים רכים בשנים דתרגום ילד רביא.

שומרים שם:    ר"ל מפני שהעליות הללו לא היה תקרה על גבן, [כך מ"כ. ונ"ל ראיה דמה"ט קאמר גבי בית המוקד מלת כיפה, לומר שזה לבד היה מקורה] לפיכך שומרים שם רק הכהנים הרכים בשנים, שלא הגיעו לכלל עבודה, דהיינו שפחותים משנות העשרים. [ותמוהין לפע"ד דברי המפרש הנ"ל שכתב שהיו השומרים פחותין משנת י"ג. אבל ק"ל דהאיך סומכין על שמירת קטנים, ושאינן בני מצוה, חיובא לדרדקי (פסחים קט"ז א'). ומכ"ש למ"ש רבינו עובדיה במסכת שקלים (פ"ה מ"א) דגם כהן שישן על משמרתו לוקה בפקיע, ק' האיך יענשו לקטן על אונס שינה שהיא טבע לו. ועי' רמל"מ סוף בית הבחירה] אבל הכהנים שהם בני עבודה, לא הטריחו עליהן לשמור בחדרים שאינן מקורים, רק שומרים בבית המוקד המקורה ומחומם מהאש אשר שם תמיד, כדי שיזדרזו ביום לעבודה.

בית המוקד, כיפה:    געוועלב, ר"ל גגו עגול היה.

ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן:    שורות של אבנים כעין אצטבאות בולטות משפולי החומה מבפנים לתוך בית המוקד, ועל גבה שוב שורה אחרת יוצאת מהכותל, קצרה משורה שתחתיה. וכן שורה ע"ג שורה על למעלה, כעין מדריגות סביב. ולמעלה היו ישנים זקני הבית אב של אותו היום, וכדמסיק.

וזקני בית אב ישנים שם:    משמרות היו, ובכל שבוע בא משמר אחר לעבוד עבודה במקדש. וכל משמר היה מתחלק לששה בתי אבות, שבכל יום עובד בית אב אחר. ובשבת עובדים כל הששה במי אבות ביחד. וקאמר הכא, דשרים הממונים על הבית אב, מפני כבודן היו ישנים על האצטבאות למעלה. ורק בחצי הרווח של בית המוקד שהיה בניו בחול, שם ישנים כולם.

ומפתחות העזרה בידם:    ברשותן שלא היה אדם רשאי ליטלן בלי רשותן, אבל מקום המפתחות למטה היה [בסוף פ"א דמדות].

ופרחי כהונה:    הכהנים שפורחת בהן הנערות עדיין. ור"ל שעדיין אינן זקנים. א"נ להכי נקראים פרחי כהונה, דמדאינן עדיין זקנים, כהנים זריזין הן ונראין בהלוכן ועסקן בעכודתן כפורחים, וכלקמן רפ"ב דקאמר והם רצו ובאו.

איש כסתו בארץ:    שכשהלכו לישון פרשו כסות עצמן על הרצפה ושוכבים עליה [ולתוס' ע"ז (דס"ה א'), כסתן גרסינן, ור"ל מלשון כרים וכסתות. וכך כתב הר"ב פ"א דמדות מ"ח]. וכן נ"ל, דהרי לקמן קאמר ומתכסין בכסות עצמן, [והכא קאמר איש כסתו בארץ]. ואע"ג דשם היו שומרים. נ"ל דלא היו הכל נעורין כל הלילה, רק א' או ב' היו נעורין, והשאר ישנים, ומתחלפין משעה לשעה וכמו שכתבנו לעיל סי' א'. ובזה מתורצים כמה קושיות שהקשה רבינו באר שבע. אחר כתבי זה מצאתי שגם פסקי תוס' ריש תמיד כתבו קצת כדברי].

לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין:    כמו ומכפילין.

ומניחים אותן תחת ראשיהן:    דאף דמשום כלאים שבאבנט ליכא למיחש, דהרי לראב"ד [ה"ח מכלי מקדש פי"ב] אפילו ללבשו שרי אפילו שלא בשעת עבודה. ואפילו לרמב"ם [שם] דאסור ללבשו שלא בשעת עבודה, עכ"פ מותר היה להציעו תחתיו מדהיה כלאים קשה, והרי כל כלאים שהוא קשה מותר להציעו תחתיו כשאין בשרו נוגע בו [כי"ד ש"א ס"ב].

(ודברי הר"ב כאן במחכ"ת הם נגד מסקנת הש"ס הכא, ויומא (דס"ט א'). רק דאפ"ה היה אסור לשום בגדי כהונה תחת ראשו ממש, מדנהנה מבגדי קודש, דדוקא ביום שרי ללבשן אפילו שלא בשעת עבודה, מדאי אפשר לפשטן ולחזור ללבשן כל פעם שעובד, דעת ב"ד מתנה עליהן להקדישן בתנאי זה [וכקידושין דנ"ד א'], אבל בלילה דליכא שעת עבודה בשעת שינה, אף דמעילה ליכא [כרש"י שם], עכ"פ אסור ליהנות מהן, רק הא דקאמר תחת ראשיהן. ר"ל למטה מכנגד ראשיהן, כדי שיהיו מזומנים לפניו כשיקץ [וביותר נאות לשון למטה דנקט הש"ס, בהישנים על האצטבאות, שהיו אותן שישנים באצטבא שלמעלה מניחים אותן באצטבא שלמטה כנגד ראשיהם].

ומתכסין בכסות עצמן:    בכסות חול שלהן.

אירע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסיבה:    הוא גשר שיורד למערה שפתוחה לבית המוקד.

ההולכת תחת הבירה:    ר"ל תחת המקדש. דבעל קרי אסור לכנס לעזרה. אבל במחילה היה מותר לילך, שהמחילות הפתוחות לחול לא נתקדשו, [כפסחים דפ"ו א'].

והנרות דולקין מכאן ומכאן:    במחילה. ובשבת הדליקום מע"ש.

עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם:    בבית הטבילה שיתחמם בה קודם ואחר שטבל.

ובית כסא של כבוד:    נ"ל משום דתנן בפ"ה דמקואות דכל זקן וחולה שראה קרי ולא הטיל מים קודם טבילה, כשמטיל מים אחר שטבל, צריך טבילה אחרת, מדיוצא עם המי רגלים שיורי קרי . להכי כל זקן מהכהנים שראה קרי היה צריך להשתין קודם שיטבול. ומדאין מי רגלים כלין רק בישיבה [כברכות ד"מ ע"א], להכי צריך היה נמי לפנות א"ע קודם שיטבול. [אב"י ול"מ נ"ל מזה ראיה לרמ"א י"ד [קצ"ח ס"ג], דכל טובלת צריכה לבדוק עצמה בגדולים וקטנים קודם טבילה, שלא תהיה צריכה לעצור א"ע ולא יהא ראוי אז לביאת מים].

וזה היה כבודו:    ר"ל להכי נקרא בית הכסא של כבוד, דכשמצאו וכו'.

מצאו נעול, יודע שיש שם אדם:    ואינו נכנס לשם. פתוח, יודע שאין שם אדם.

ירד וטבל:    דאע"ג דאכתי לילה הוא, והרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה [כפסחים ד"צ ע"ב]. היינו בטמאים שצריכין ספירה, כגון טמא מת, וזב, ומצורע שכולן צריכים ספירת ז' ימים לטהרתן. וכמו כן זבה קטנה שצריכה עכ"פ ספירת יום נגד יום, [עי' ביבקש דעת סי' ע"ב] דבהנך אמרינן מקצת יום אחרון של טהרתן הו"ל ככולו. ורשאה מה"ט לטבול ביום אחרון של ספירת טהרתה, וא"צ להמתין עד הערב. ולהכי סד"א דמה"ט תהיה נמי רשאה לטבול בלילה שקודם יום האחרון לספירת טהרתה, דהרי בכל דוכתא היום הולך אחר הלילה שלפניו. להכי קתני טבילתן ביום, ר"ל משהאיר יום אחרון של ספירת טהרתה, ולא בליל שלפניו. וה"ט מדכתיב וספרה לה שבעת ימים, ולא לילות, לאשמעינן דמקצת ספירה שבלילה לא מחשב ליום שלם, אבל מקצת ספירה של יום ממש, מחשב כיום שלם, וא"צ להמתין מלטבול עד הערב. משא"כ נדה ויולדת לא אמרינן גבה ספירתה מקצת יום ככולו ותהיה רשאה לטבול משהאיר יום ז' שלה, דמדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה, כל ז' היא טמאה, וכשטובלת קודם ששלמו, הרי זו כטובל ושרץ בידו ויולדת אתקש לנדה [כפסחים ד"צ ע"ב], הלכך טובלות בליל ח' או אח"כ אפילו ביום מדאוריתא.
אבל כל הטמא טומאת מגע נבילה או שרץ, או טמא קרי כי הכא וכדומה, שא"צ ספירת ימים לטהרתן, מיד כשפורשין מהטומאה רשאין לטבול.
[אב"י מיהו כל זה בנדה דאוריתא, שגם ימי ראייתה נחשבין לה לז' ימי טומאתה. אבל נדות שלנו דסופרות ז' נקיים, הו"ל ביום שבעה שלה מקצת יום ככולה כבזבה, ואפ"ה אינה טובלת ביום מדרבנן משום סרך בתה [כי"ד קצ"ז ס"ג]. והיקל הב"ח במקום אונס גדול, כגון שאינה יכולה לטבול ביום ח' כלל, וגם ביום ז' רק ביום, רשאה לטבול ביום הז' רק שלא תבוא אצל בעלה עד הערב].

עלה ונסתפג:    נתקנח המים שעל בשרו. [ונ"ל דלא דמי להא דתנינן כה"ג (יומא פ"ג מ"ד) עלה ונסתפג דהתם קמ"ל הכי כדי שלא ילחלח בגדי כהונה כשילבשן קודם שיסתפג. אבל הכא שלובש בגדי חול, קמ"ל שיסתפג, מדהוא טבול יום ומים שעליו כשעולה מהטבילה הם שלישי לטומאה כרמב"ם (פ"י מהל' אבות הטומאה ה"ג) ושמא יטפטף מהמים על דבר קודש כשיחזור אצל אחיו הכהנים לבית המוקד, להכי מסתפג].

ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים:    שבבית המוקד.

עד שהשערים נפתחים:    נ"ל שלא היו פותחין שום שער, עד ששומעין שנפתח שער הגדול [כלקמן פ"ג מ"ז], אז פותחין כל השערים.

יוצא והולך לו:    מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה והרי טבול יום אסור בעזרה. ואע"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד"ז]. י"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה
[ועיין תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד"ב ב' ד"ה שמא יגע), וכ"כ לר"ב (כלים פ"א מ"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א"כ ע"כ צ"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ"ב א')].

משנה ב

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח:    תרומת הדשן:

משכים וטובל:    דאפילו טהור גמור אסור לכנס לעזרה אפילו שלא לעבודה [ודלא כר"ב] עד שיטבול [כיומא ד"ל ע"א]:

עד שלא יבא הממונה:    הממונה על הפייסות [ועי' מ"ש רפ"ג דיומא]:

וכי באיזו שעה הממונה בא:    התנא שואל הכי. ור"ל מדהוה סגי דלימא תנא טובל קודם שיבא הממונה, ומדקאמר משכים וטובל עד וכו', ש"מ דה"ק משכים כל מה שיכול וטובל, דשמא יבוא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול. ולהכי שואל תנא, וכי באיזה שעה קבוע הממונה בא, ויטבול זה מקודם:

פעמים שהוא בא מקריאת הגבר:    קריאת התרנגול. או קריאת גברא והוא אדם המכריז לפני שער המוקד בחוץ בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם, וזה היה סמוך לעלות השחר [כיומא ד"כ ע"ב]:

או סמוך לו מלפניו או מלאחריו:    ולפי שלא היה זמן קבוע לביאתו, לפיכך היה צריך הטובל להשכים כל מה שיוכל, וטובל ולובש בגדי כהונה:

הממונה בא ודופק עליהם:    מקיש בנחת על דלת בית המוקד, ומלת עליהן ר"ל עבורן:

אמר להן מי שטבל יבא ויפיס:    יבוא להטיל גורל, מי יתרום המזבח. ואמר יבוא ויפיס. מדהיו ישנים בחצי בית המוקד הבנוי בחול, לפיכך אמר שיבואו לחצי האחר הבנוי בקודש, דצריכים להטיל גורל במקום הקודש [כיומא דכ"ה א']. והא דלא הטילו גם גורל זה בלשכת הגזית כשאר הגורלות. ה"ט, דבשאר הגורלות היו הכהנים עוסקים סביב למזבח במזרח העזרה, וקרובים לגזית שג"כ במזרח העזרה. משא"כ הכא היו הכל כנוסים בבית המוקד שבמערב עזרה, וטריחא מלתא ללכת לגזית. עוד נ"ל, דבשאר פייסות היה צריך שיהיה זקן מהסנהדרין יושב אצל הפייס [כיומא דכ"ה א'], כדי לשפוט על כל דבר שיארע בהפייס, להכי פייסו בגזית. משא"כ בתרומת הדשן, פייסו בלילה, ועדייו לא היו הסנהדרין בגזית, שלא ישבו שם רק מעת שסמוך להקרבת תמיד השחר עד שהקריבו תמיד הערבים [כסנהדרין דפ"ח ב']. [וסנהדרי קטנה ישבו מאחר תפלת השחר עד תחלת שעה ו' ביום (כשבת ד"י) ועי' רמב"ם פ"ג מסנהדרין]. מיהו לרמב"ם [פ"ו מתמידין] גם פייס זה היה בגזית:

הפיסו:    הטילו גורל ע"י הוצאות אצבעות ומניין, כפ"ב דיומא [וע"ש בפירושנו]:

זכה מי שזכה:    אבל אינו תורם עדיין. עד אחר שבלשו סביב העזרה לראות אם כל הכלים מוכנים במקומן [כמ"ג]. [אב"י ולשון זכה מי שזכה הוא לכאורה כפילות בלשון. ונ"ל דר"ל, דאע"ג שהפילו גורל לא היה דרך מקרה. רק מה' כל משפטו ורק מי שראוי וזכוי לכך משמים, הוא הוא שזכה בגורל בכל עבודה ועבודה]:

משנה ג

נטל את המפתח:    הממונה נוטל המפתחות ממקום שהיו מונחים תחת הטבלא כלעיל סי' י':

ופתח את הפשפש:    הוא דלת קטן שבתוך דלת הגדול שבשער שנכנסין בו מבית המוקד לעזרה. ואין פותחין עדיין הדלת הגדולה עד שפותחין שער הגדול שבמזרח העזרה קודם שחיטת התמיד כלעיל סי' כ"ו:

ונכנסו אחריו:    כל הכהנים שבבית המוקד שטבלו ולבשו בגדי כהונה ביני ביני נכנסו אחריו:

ושתי אבוקות של אור בידם:    ובשבת היו עומדים מע"ש נרות דלוקית סביב. [ואע"ג דטלטול נר אבוקה לית בה חשש שמא יטה, ואינו אסור רק מדרבנן משום מוקצה, והרי אין שבות במקדש. י"ל דאין כל השבותין שוין בהיתר במקדש (כתוס' שבת דצ"ה א'. ותוס' מנחות דצ"ז א' ד"ה לא ורתוי"ט בשם הירושלמי עירובין פ"י מי"ב). אבל אי"ל דגם במקדש באפשר בלא שבות עדיף טפי, וה"נ הרי היה אפשר להעמיד הנרות דולקות מע"ש (כרכ"מ פ"א מבחירה), דליתא, דהרי היו מטילין עששיות מלובן מערב יו"כ להמקוה שטובל בה כה"ג ביו"כ (כיומא ל"א ב'), אף דהיה אפשר לחמם מים מעיו"כ וליתנן להמקוה בי"כ. ואי"ל דהתם ה"ט כדי שלא יאמרו כה"ג טובל בשאובין (כירושלמי פ"ג דיומא ה"ה), ליתא, דעל כרחך מה"ט לחוד לא סגי. דא"כ בכל חייבי טבילות ניחש הכי. אע"כ מדהותר שבות במקדש, בטעם כל דהו מותר, אף באפשר בלי שבות. ורק באפשר בקלות מאד אינו נדחה. כהבאת פסח מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו שאפשריים קודם שבת כבשבת (כפסחים ס"ו א' ומנחות צ"ז א') ועי' לקמן פ"ה סי' ל"ו. אמנם לרתוי"ט כאן יש חשש איסור דאורייתא כשיטלטל אבוקה כשיטנה (ועי' אשל א"ח רע"ו י')]:

ונחלקו לשתי כתות:    כל כת עם אבוקה אחת, מלבד הנרות הדולקות מכאן ומכאן, כדי לבדוק יפה:

ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב:    בכותלי העזרה מבפנים היה אכסדרה סביב. והוא כעין תקרה בולטת מאמצע הכותל, והתקרה נסמכת על עמודים של אבן [דשל עץ אסור בקרקע עזרה משום לא תטע לך כל עץ]. והעמודים עומדים להלאה מהכתלים כעין פאדלווען שיש להבתים. והיו ב' הכתות מקיפין סביב תחת האכסדרה, ובודקין לאור האבוקות, אם כל הכלים במקומן. ומתחילין מבית המוקד שהיא בקצה המערב שבצד צפון, והולכת כת א' קצת צד צפון וקצת צד מזרח. והכת הב' סובבת קצת צד צפון, וכל המערב אחורי בית הכפורת, וכל הדרום, וקצת צד מזרח, עד שפגשו כת בכת בלשכת החביתין:

עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים:    הוא לשכה שהיתה מדרום לשער נקנור שבמזרח עזרה, ששם עושין החביתין. והן הי"ב חלות שמקריבין משל כה"ג בכל יום מחציתן בבוקר ומחציתן בערב [ועי' פ"א דמדות מ"ד]. וכשהגיעו הכת שהקיפו דרך המזרח לאותה לשכה, המתינו על הכת האחרת שהקיפו דרך המערב ששהו יותר בהקפתן, מדהקיפו ד' צדדים, צפון מערב דרום מזרח:

הגיעו אלו ואלו:    כשהגיעו לשם ב' הכתות:

אמרו שלום הכל שלום:    כל כת שאלה לחבירתה שלום. ר"ל הכי לא חסרי כלום מכלי המקדש. והשיבו כת האחרת הכל שלום ועומד על מכינו [ומצינו דוגמתו במשנה שהשאלה והתשובה סמוכים לקמן פ"ג מ"ב, ומדות פ"ב מ"ב]:

העמידו עושי חביתים לעשות חביתים:    ר"ל העמידו שם אנשים להחם מים ללוש העיסה לעשות חביתין:

משנה ד

והם אומרים לו:    ראשי בית אב הזהירוהו כך. ואף שיודע בעצמו כן, אפ"ה לפעמים יש כהן שלא עבד עדיין מעולם. ועוד אפשר שישכח, מדהולך לשם יחידי, ואין אדם רואהו שיזכירו, וכדמסיק:

עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור:    דלינה פוסלת בקידוש ידיה ורגלים. ולהכי אפילו ניעור כל הלילה צריך לחזור ולקדש:

והרי המחתה נתונה במקצוע:    ר"ל מונחת שם בזוית. וגם זה אמרו לו, דלמא עדיין לא עבד מעולם ולא ידע מקומה:

במערבו של כבש:    כלומר בזוית שבין כותל מערב של כבש לבין כותל דרומי של מזבח, שם מונחת המחתה באלכסון:

אין אדם נכנס עמו:    דבין אולם למזבח ובין אולם לכבש, אין אדם רשאי לכנס רק לצורך עבודה, והרי הכיור עומד בין האולם לכבש, ואיך יכנוס א"כ אדם לשם, והרי אינו רשאי לעבוד עדיין עבודה קודם שיתרום זה תרומת הדשן [ואף אי נימא דדוקא בשקידש ידיו ורגליו אסור לכנס לשם רק לצורך עבודה, אבל בשלא קידש ידור"ג מותר לכנס לשם אפילו שלא לצורך עבודה [עי' הר"ש פ"א דכלים מ"ט]. עכ"פ אכניסה לשם בלי קידוש ג"כ איסורא איכא, דאע"ג דלא קיי"ל כתוספתא (פ"א דכלים דהנכנס בין האולם ומזבח בלי קידוש ידור"ג חייב מיתה, אלא דאפילו ליכנס להיכל בלי קידוש רק איסורא איכא (ככלים פ"א מ"ט ורמב"ם פ"ז מבחירה), עכ"פ מודה דשלא מדוחק אפילו בין כבש לאולם אסור לכנס בלי קידוש, ורק כשנכנס לשם כדי לקדש ידור"ג לצורך עבודה שיכול לעבדה מיד אחר קידוש. אז גם לתוספתא שרי]:

ולא נר בידו:    דלא כב' כתות הנ"ל שסבבו עם אבוקות, ה"ט מדהלכו רחוקים ממזבח. אבל זה הרי התקרב סמוך לאור המערכה, וא"צ לאור הנר:

לא היו רואין אותו:    דמדהיו הן במזרח העזרה והמזבח, והתורם קידש ידיו ורגליו במערב המזבח, נמצא גובה של הכבש והמזבח מפסיק ביניהן:

ולא שומעין את קולו:    שהיה הולך בצניעות, מדלא קידש ידיו ורגליו עדיין [ועי' ספ"א דכלים]:

שעשה בן קטין:    שם של כה"ג שהיה בבית שני:

מוכני לכיור:    גלגל שתלוי בו הכיור בחבל, ועל ידו משקעין הכיור להבאר שתחת הכיור, כדי שישאר הכיור בלילה בהבאר ועי"ז לא יפסלו מים שבכיור בלינה. ועשו הגלגל באופן שישמיע קול גדול כשיעלו הכיור, כדי שישמעו הכהנים ויכינו א"ע לסלק הדשן מהמזבח [כזבחים דכ"א ב']:

קידש ידיו ורגליו מן הכיור:    ר"ל הגיע העת וכו', וצריך שנכין עצמינו לעבודה. דמיד אחר שיתרום זה הדשן, יקדשו הם ידיהם ורגליהם ויסלקו דשן המזבח לתפוח:

נטל:    התורם שקידש ידור"ג:

חתה מן המאוכלות הפנימיות:    ר"ל שבתחלה פינה את הגחלים שנתהוו מהעצים של המערכה אילך ואילך לצדדי המזבח, ואח"כ היה חותה מלא המחתה מגחלים הפנימיות שנתהוו מאברי העולה שנתעכלו ונעשו גחלים [כירושלמי יומא ד"ה ב']:

הפך פניו לצפון:    ר"ל לצפון העזרה, דהיינו לכותל דרום של מזבח:

הלך למזרחו של כבש כעשר אמות:    דהיינו כ' אמה ממקום שנחשב ליסוד המזבח, בקירוב:

רחוק מן הכבש שלשה טפחים:    דהמזבח חשבינן למרובע התחתון שלו כאלו הוא ל"ב אמה על ל"ב אמה, והכבש היה בדרומה של מזבח, שפועו מדרום לצפון ל"ב אמות עולה למזבח, ורחבו ממזרח למערב ט"ז אמות. נמצא ריבוע תחתון של מזבח עודף על הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב, רק דבמזרח ודרום באמת אין יסוד וכשירד התורם עם המחתה, פונה לצפון, והולך סמוך למזרח הכבש עד י' אמות מתחלת תחתית הכבש, שהוא עשרים אמות מהמקום שחושבין ליסוד המזבח בקירוב. [ואע"ג שאורך הכבש ל"ב אמה. היינו כל אורך הכבש עד גגו של מזבח. אבל הרי גג המזבח מתקצר ב' אמות ברוחב פחות ממקום היסוד שלמטה שמשם חשבנו הכ' אמה, והכבש משפע ועולה ממעל ליסוד וסובב, שכל א' רחבו אמה א'. ועי' פ"ג דמדות מ"א]. ושם צובר התורם הגחלים מהמחתה בריחוק ג' טפחים מהכבש, שלא ישחיר כותל הכבש. ואח"כ מחזיר המחתה למקומה המיוחד לה בזוית שבכותל מערב של כבש כלעיל סי' נ"א:

מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה:    מיהו אלו נבלעין במקומן. אבל בתרומת הדשן יש ספק אם היה נבלע במקומו או לא [תוס' זבחים דס"ד א']: