משנה תמיד א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בשלשה מקומות, הכהנים שומרים בבית המקדש -

בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד.
בית אבטינס, ובית הניצוץ -
היו עליות - והרובין שומרים שם.
בית המוקד - כיפה,
ובית גדול - היה מוקף רובדין של אבן,
וזקני בית אב ישנים שם - ומפתחות העזרה בידם,
ופרחי כהונה - איש כסותו בארץ,
ולא היו ישנים בבגדי קודש,
אלא פושטין, ומקפלין, ומניחין אותן תחת ראשיהם - ומתכסין בכסות עצמן.
אירע קרי באחד מהן -
יוצא, והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה,
והנרות דולקות מכאן ומכאן - עד שהוא מגיע לבית הטבילה.
ומדורה היתה שם, ובית כיסא של כבוד.
וזה הוא כבודו -
מצאו נעול - יודע שיש שם אדם,
פתוח - יודע שאין שם אדם.
ירד וטבל, עלה ונסתפג - ונתחמם כנגד המדורה,
בא, וישב לו אצל אחיו הכהנים - עד שהשערים נפתחים,
יוצא - והולך לו.


(ב) מי שהוא רוצה לתרום את המזבח,

משכים - וטובל עד שלא יבוא הממונה.
ובאיזו שעה הממונה בא?
לא כל העיתים שוות.
פעמים שהוא בא מקריאת הגבר,
או סמוך לו מלאחריו - או מלפניו.
הממונה בא, ודפק עליהם - והן פותחין לו.
אמר להן: "מי שטבל - יבוא ויפיס".
הפיסו - זכה מי שזכה.


(ג) נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,

ונכנס מבית המוקד לעזרה,
ונכנסו אחריו - ושתי אבוקות של אור בידן.
נחלקו לשתי כיתות -
אלו הולכין באכסדרה דרך המזרח,
ואלו הולכין באכסדרה דרך המערב.
היו בודקין והולכין - עד שהן מגיעין למקום בית עושי חביתין.
הגיעו אלו ואלו, אומרין: "שלום - הכל שלום".
העמידו עושי חביתין - לעשות חביתין.


(ד) מי שזכה לתרום את המזבח - הוא יתרום את המזבח,

אומרים לו: "היזהר שמא תיגע בכלי - עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור",
והרי המחתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח, במערבו של כבש.
אין אדם נכנס עימו,
ולא נר בידו - אלא מהלך לאור המערכה.
לא היו רואין אותו, ולא שומעין את קולו,
עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור,
והן אומרין: "הגיע".
קידש ידיו ורגליו מן הכיור,
נטל מחתת הכסף, ועלה לראש המזבח,
ופינה את הגחלים הילך והילך,
וחתה מן המאוכלות הפנימיות - וירד.
הגיע לרצפה - הפך פניו לצפון,
הלך במזרחו של כבש - כעשר אמות,
צבר את הגחלים על גבי הרצפה - רחוק מן הכבש שלשה טפחים,
מקום שנותנין מוראת העוף, ודישון מזבח הפנימי, והמנורה.


הדף הראשי של משנה תמיד א