עיקר תוי"ט על תמיד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה תמיד א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים, נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין כו'. (מפרש המסכתא. ואינו פירש"י):

(ב) (על הברטנורא) ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו הכי קאמר והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו. מדכתיב והחונים וכתיב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד. גמרא:

(ג) (על המשנה) הניצוץ. לא שמעתי טעם למה נקרא כן. מפרש:

(ד) (על הברטנורא) ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה, יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים, דגגים ועליות לא נתקדשו. ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. מפרש:

(ה) (על הברטנורא) והם כגון פחותים מי"ג ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. וגם אין מניחין אותן לשמזר. מפרש:

(ו) (על הברטנורא) ובלשון אשכנז געוועל"ב:

(ז) (על המשנה) ישנים כו'. בחציה שבחול:

(ח) (על המשנה) בידם. כלומר, בידי אותם הכהנים הישנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה. ומפרש במסכת מדות סוף פרק קמא היכן היתה הנחתן, מקום היה שם אמה על אמה. מפרש:

(ט) (על הברטנורא) ובגמרא אמרינן, התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה. אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

(י) (על הברטנורא) אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פרק ז' דיומא:

(יא) (על המשנה) וטבל. והא דתנן במסכת מגילה פרק ב' משנה ד' לא מזין ולא טובלין אלא ביום, היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. ונדה ויולדת טבילתן בליל שמיני. מפרש:

(יב) (על הברטנורא) עיין פי' הר"ב בסוף פרק קמא דמדות:

(ב)

(יג) (על המשנה) ודופק. מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק. הר"מ:

(יד) (על המשנה) ויפיס. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקודש. דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש, דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש כו'. ואע"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כו', התם היינו טעמא מפני שאותם הכהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית והתם היו מפייסים, אבל הכא כיון דהיו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש היו מפייסים התם, ובעזרה א"א לפייס כו'. מפרש. אבל הר"מ כתב, ויפייסו בלשכת הגזית פייס ראשון ושני:

(ג)

(טו) (על הברטנורא) והך סתמא ר' יהודה דמדות פרק קמא משנה ז':

(טז) (על המשנה) בידם. ובלילי שבת ויום טוב כתב הר"מ דאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע"ש. ואע"ג דאין שבות במקדש, הכא גזרו, דלישא אבוקה של נר בידו קרוב לודאי להטות הנר שהוא מבעיר ממש:

(יז) (על הברטנורא) כלומר, רחוק מכותלי העזרה. ואמרינן בגמרא דשל בנין היו, כלומר של אבנים. דהא כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, וה"ק לא תטע אשרה וכל עץ אצל וגו':

(יח) (על הברטנורא) שבית המוקד היה בצפון:

(יט) (על המשנה) הכל כו'. כפל לשון. מפרש:

(כ) (על המשנה) העמידו כו'. לאו דחביתין קדימי, שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמין לרבוכה. גמרא:

(ד)

(כא) (על המשנה) הזהר. אע"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו, שהוא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע, ומתוך שמזהירין אותו נזהר. מפרש:

(כב) (על המשנה) עד כו'. דלינה פוסלת מן קדוש ידים ורגלים, וצריך לחזור ולקדש. מפרש:

(כג) (על המשנה) והרי כו'. כל זה היה אומר לו, הרי המחתה נתונה כו'. מפרש:

(כד) (על המשנה) במערבו. כלומר באלכסון [היא נתונה] ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש, דהיינו בין הכבש למזבח. מפרש:

(כה) (על המשנה) אין כו'. שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה, וכבש הוא כמזבח לכל דבר. מפרש:

(כו) (על המשנה) ולא נר כו'. לפי שהולך יחידי. מפרש. ונראה לי שרוצה לומר דמשום שהולך יחידי הוה אמינא שיהיה נר בידו, קמ"ל מתניתין דלא:

(כז) (על המשנה) לא כו'. לפי שהיו מצד אחר של כבש במזרחו דהא גובה הכבש שהוא גובה הרבה אמות. היה מפסיק. מפרש:

(כח) (על המשנה) ולא כו'. מפני שרוצה לומר עד שיהיו שומעין כו' תני ולא היו. כו'. מפרש:

(כט) (על המשנה) עת לקדש. [עיין פרק ג' משנה ב'. ב"ד]. מפרש:

(ל) (על הברטנורא) דאשר תאכל האש כתיב:

(לא) (על המשנה) לצפון. כלומר, לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו לדרום המזבח:

(לב) (על המשנה) הלך כו'. וא"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח, ונהי דכבש כמזבח לכל מילי, מכל מקום היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמה. ואמר לי רבי. דמוהשליך כו' דייקינן דקים ליה לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, ועולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית, הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמה מקום שנותנים שם מוראה ונוצה כו'. מפרש:

(לג) (על המשנה) מוראת כו'. וכל אלו נבלעים במקומן. אבל תרומת הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, כדמוכח ביומא דף כ"א ובכריתות דף ו'. מפרש. אבל התוס' ביומא שם ובזבחים דף ס"ד כתב דאין ראיה. ועתוי"ט: