משנה תמיד א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים א בבית המקדש.

בבית אבטינס, בבית הניצוץג, ובבית המוקד.

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות, והרובים שומרים שם.

בית המוקד, כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן, וזקני בית אב ישנים שםז, ומפתחות העזרה בידםח.

ופרחי כהונה איש כסתו בארץ.

לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן.

אירע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם, ובית כסא של כבוד.

וזה היה כבודו, מצאו נעול, יודע שיש שם אדם.

פתוח, יודע שאין שם אדם.

ירד וטבליא, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.

בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.

בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְיָדָם.

וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה אִישׁ כִּסְתוֹ בָאָרֶץ.

לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.

אֵרַע קֶרִי לָאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד.

וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם.

פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין שָׁם אָדָם.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.

בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.

בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְיָדָם.

וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה אִישׁ כִּסְתוֹ בָאָרֶץ.

לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.

אֵרַע קֶרִי לָאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד.

וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם.

פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין שָׁם אָדָם.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.

נוסח הרמב"ם

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד בית אבטינס ובית הניצוץ היו עלייות והרובין שומרים שם בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהונה איש כסותו בארץ ולא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנרות דולקות מיכן ומיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה ומדורה הייתה שם ובית כיסא של כבוד וזה הוא כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו.

פירוש הרמב"ם

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש כו': כשנצייר המקדש במדות יתבאר לך שאלו המקומות מחוץ לעזרה ושם נצייר תכונתם בעזרה איך היתה ודע שאלו השומרים ששומרים המקדש על פי המשמרות אינו מחמת פחד אבל זה דרך גדולה לבית לכבוד ויקר וכן היו שומרים המשכן במדבר ובימי שלמה ועד לעולמי עד שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה ומקרא זה הוא רמז לכהנים שהיו שומרים שלשה משמרות בג' מקומות ממה שנאמר שומרי משמרת למשמרת. ופי' רובדין של אבן איצטבאות של אבן. והרובין שם ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובין ומורין בקשת הנקראים פרחי כהונה וכיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ומה שאמר איש כסותו בארץ להודיעך שאינו מותר לישן במטות במקום ההוא ומה שאמר בבגדי כהונה מניחין אותן תחת ראשיהן ר"ל כנגד ראשיהן וכן באר הגמרא שאינם יכולין להניחם תחתיהן לפי שבגדי כהונה יש בהם שעטנז אינו מותר ליהנות בהם אלא בשעת עבודה בלבד ובגדי כהן הדיוט יש בהם שעטנז ר"ל האבנט. ומה שאמר שבעל קרי הולך במסבה זהו הדרך שתחת המקדש ראיה על העקר שבידינו והוא מה שאמרנו מחילות לא נתקדשו. המחילות הם השבילים שתחת קרקע העזרה. ומה שאמר יוצא והולך לו לפי שהוא טבול יום ואין מותר לו לבא בעזרה עד שיעריב שמשו כמו שיתבאר בתחלת כלים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש - מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג,) והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש בשלשה משמרות מקומות ב, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן:

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות - בנויות בצד שערי העזרה ד:

והרובין - ילדים. תרגום ילד, רביא ה. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת:

ובית המוקד כפה - בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט"ו בלע"ז ו, עשויה בארץ:

והיה מוקף רובדים של אבן - אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:

זקני בית אב - המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין:

ופרחי כהונה - בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים ט:

כסתו - לשון כרים וכסתות:

איש כסתו בארץ - שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים:

ומניחים אותן תחת ראשיהן - כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה י:

ומתכסים בכסות עצמן - בבגדי חול:

במסיבה - במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:

והנרות היו דולקים - במחילה מכאן ומכאן:

ומדורה היתה שם - שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל:

וזה היה כבודו - שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם:

מצאו נעול - זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס:

נסתפג - קינח המים שעל בשרו:

בא וישב לו - בבית המוקד:

עד שהשערים נפתחים - היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי יב:

פירוש תוספות יום טוב

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כ"כ המפרש. ואינו פירש"י כנראה מסוגית לשונו ועוד שנמצא כתוב בו בשם רש"י.

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. כתב הר"ב ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו מפרש בגמ' דה"ק והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו מדכתיב והחונים וכתוב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד:

הכהנים שומרים. עיין בריש מסכת מדות:

שומרים. כתב הר"ב וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים כו' עיין עוד לשונו ריש מס' מדות ומ"ש שם.

בבית אבטינס. מפורש בפי' מ"ה פ"ק דיומא [ויותר מזה בסוף מדות]:

בבית הניצוץ. לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן. לשון המפרש:

ובבית המוקד. פר"ח בפ"ק דיומא [דף כ"ו ע"ב] על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח. דאמרי' בת"כ שמצוה להביא מן ההדיוט. שנאמר (ויקרא א') ונתנו בני אהרן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [ובמס'] שבת [ספ"ק] תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו'. לשון המפרש. ועיין בפי' הר"ב מ"ג פ"ג:

היו עליות. ל' הר"ב בנויות בצד שערי העזרה. ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים. דגגים ועליות לא נתקדשו כדאמר בפסחים [דף פ"ה ע"ב]. ובעזרה אין אדם יכול לישב. דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד [כמ"ש הר"ב ברפ"ז דיומא] ל' המפרש:

והרובין. לשון הר"ב ילדים תרגום ילד רביא והם כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג. ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור. ל' המפרש:

כיפה. לשון הר"ב ארקוולט"ו בלע"ז ובל' אשכנז (גיוועלב) וז"ל הרמב"ם כיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ע"כ. ועמ"ש במשנה ה' פ"ט דסנהדרין:

וזקני בית אב ישנים שם. בחציה שבחול. עיין בפי' הר"ב דסוף מדות:

ומפתחות העזרה בידם. כלומר בידי אותם הכהנים [הישנים] לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה ומפרש במס' מדות [ספ"ק] היכן היתה [הנחתן] מקום היה שם אמה על אמה וכו' לשון המפרש:

ופרחי כהונה. פירש הר"ב בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח והן היו השומרים. ובגמ' אמרי' התם קרו להו רובים הכא קרו להו פרחי כהונה. אמרי אין. התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים. הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

תחת ראשיהם. פירש הר"ב כנגד ראשיהם כו'. ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה. אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פ"ז דיומא. ועיין במשנה ב' פ"ט דכלאים.

תחת הבירה. פי' הר"ב כל המקדש קרוי בירה כו'. עמ"ש במ"ח פ"ז דפסחים. [ומדורה היתה שם. עיין בפי' הר"ב משנה ז' פ"ק דמדות]:

ירד וטבל. והא דתנן במסכת מגילה [פ"ב משנה ד ] לא מזין ולא טובלין אלא ביום. [לפירש"י והר"ב דהתם] היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה. כמו טמא מת. או זב או מצורע וכשיגיע יום [ז'] וספר מקצתו יטבול. דסד"א הואיל [והיום [הולך] אחר הלילה] מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום. דכתיב (ויקרא ע"ו) וספרה לה שבעת ימים. ימים ולא לילות. ונדה ויולדת טבילתן בלילה שהרי כל שבעה שלהן הן טמאין הלכך ליל שמיני הן טובלים. לשון המפרש.

[ונסתפג. פירש הר"ב קינח כו' עמ"ש משנה ה' פכ"ב דשבת].

יוצא והולך לו. עיין בספ"ה. ופירש הר"ב. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים [דמסכת פסחים דף ס"ז] וכל זב לרבות בעל קרי ועיין במשנה י"א פרק בתרא דזבים ומ"ש שם ועיין במשנה ח' פ"ק דכלים. וא"ת והיאך יכול לישב בבית המוקד עד שהשערים נפתחים. זה פי' הר"ב בסוף פ"ק דמדות.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים, נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין כו'. (מפרש המסכתא. ואינו פירש"י):

(ב) (על הברטנורא) ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו הכי קאמר והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו. מדכתיב והחונים וכתיב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד. גמרא:

(ג) (על המשנה) הניצוץ. לא שמעתי טעם למה נקרא כן. מפרש:

(ד) (על הברטנורא) ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה, יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים, דגגים ועליות לא נתקדשו. ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. מפרש:

(ה) (על הברטנורא) והם כגון פחותים מי"ג ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. וגם אין מניחין אותן לשמזר. מפרש:

(ו) (על הברטנורא) ובלשון אשכנז געוועל"ב:

(ז) (על המשנה) ישנים כו'. בחציה שבחול:

(ח) (על המשנה) בידם. כלומר, בידי אותם הכהנים הישנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה. ומפרש במסכת מדות סוף פרק קמא היכן היתה הנחתן, מקום היה שם אמה על אמה. מפרש:

(ט) (על הברטנורא) ובגמרא אמרינן, התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה. אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

(י) (על הברטנורא) אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פרק ז' דיומא:

(יא) (על המשנה) וטבל. והא דתנן במסכת מגילה פרק ב' משנה ד' לא מזין ולא טובלין אלא ביום, היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. ונדה ויולדת טבילתן בליל שמיני. מפרש:

(יב) (על הברטנורא) עיין פי' הר"ב בסוף פרק קמא דמדות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בעזה"י אשר בזרוע העולם מעמיד. והדביק את עמו ישראל אליו פתיל צמיד. נתחיל מסכת תמיד:

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר מעילה מסכת תמיד והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דבור לא על חכמה ולא על איסור והיתר אלא ספור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד ע"כ:

בשלשה מקומות:    משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתם ומקום שכיבתם עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כאשר הוא מסודר במשנה. ובגמרא פרכינן נהי נמי דילפינן דבעינן שימור מקרא דכתיב שומרי משמרת למשמרת מיהו קא קשיא לן דמתניתין קתני כהנים שומרים ואלו בהאי קרא כהנים ולוים כתיבי בהדי הדדי דהכי כתיב קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגומ' משה ואהרן ובניו ומשה לוי היה לגבי אהרן לכל הפחות לענין מראות נגעים ומשני ה"ק קרא והחונים לפני המשכן וגו' משה והדר אהרן ובניו שומרי משמרת למשמרת אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות ואע"ג דכתיב חונים לשון רבים ולא ראי אלא אמשה לבדו י"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דוהחונים נמי קאי אאהרן ובניו אלא דגלי לן בסיפיה דקרא דכתב ביה לשון שמירה דחניית אהרן ובניו היתה יותר במקום הקדש. והדר פריך ואימא כולהו כהנים בחד מקום לחודיה ומשני לא ס"ד כמשה מה משה בחד מקום לחודיה אף אהרן ובניו כל חד וחד בחד מקום לחודיה. רב אשי אמר מסיפיה דקרא אתה יכול להבין דבעינן שלש מקומות בכהנים דכתיב שומרי משמרת למשמרת הרבה שמירות ואי בחד מקום הוו כולהו א"כ לא הוי אלא שמירה אחת ע"כ מעורב עם פירוש מהראב"ד ז"ל ומן המפרש שבדפוס בקיצור מופלג:

בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד:    כך צ"ל:

בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות:    עליות ממש שהן במקום גבוה כדרך השומרים ומשמע מפירוש המפרש שבדפוס דגרסינן בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות ע"כ. ונראה קצת שר"ל שלא היו בית אנטינס ובית הניצוץ הם עצמן עליות אלא על גביהן היו עליות וכן אשמע ג"כ קצת מדתנן בפ"ק דמסכת מדות ושבצפון שער הניצוץ וכמין אכסדרא היה ועליה בנויה על גביו. וכתב הראב"ד ז"ל דמקודשין היו ומה שעשו אותם עליות מפני שכך היו אותם מרומות עומדין שאם לא היו עליות היה מקום צר ביותר ולא היה כ"כ נוי לעזרה כמו עכשיו כשעשו עליות ולישיבה בעזרה ריין לחוש כי כללא דמילתא נראה שכך הוא בכל מקום שאי אפשר לעשות בעזרה שום דבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה כי אם בישיבה זו יכול לעשות בין כהן בין מי שיהיה כגון קדוש ידים ורגלים מן הכיור אי לא כתיב קרא אחרינא לעמוד לשרת וכגון שמירת המקדש שאי אפשר בלא שמירה כדילפינן בגמרא וצריך לשמור הכהנים במקום הקדש ממש כדכתיב אתה ובניך אתך לפני אהל מועד:

בית הניצוץ:    כתוב בתוספות צרפת שכן כתוב בשם הר"ר יצחק ב"ר ברוך דעל שם האורה נקראת הניצוץ שהיתה עשויה כמין אכסדרא כדתנן בפ"ק דמסכת מדות ואכסדרא היא פרוצה מרוח אחת כדמשמע בפ' לא יחפור דעולם לאכסדרא הוא דומה וניצוץ לשון ניצוצות חמה וספר הערוך כמו כן יסדו בשער ניצוצות:

בית המוקד:    כתוב בתוספות צרפת דשני בית המוקד הי' אחד גדול ואחד קטן. נראה לי דבשביל כן לא היה בית המוקד עשוי עליה מפני שבית המוקד היו מדליקין בו האש לצורך מדורה והיה צריך לחוש פן תבער בית המוקד עוד יש לחוש שלא יעלה עשן דרך הסדקים שבתקרה לעליה ויצטערו אחיהם הכהנים שלמעלה ועוד שבית המוקד היה צריך להיות למטה ולא למעלה משום טרחא דכהני ואנן בעינן שהכהנים יהיו למעלה והלוים למטה לפיכך אי אפשר בית המוקד לעשות עליה על גביו דא"כ היו צריכין לוים להיות למעלה ולכך לא היה באותם שני בתים אלא כהנים לבדם דלמעלה ועוד י"ל לפי הנראה שכפה ע"ג הכפה לא היו יכולין לעשות ואע"פ שהכהנים למעלה והלוים למטה משום דבעינן וילוו עליך (הגה"ה פירוש שטפלים לך בשמירתם שאינם שומרים בגובה כמותך ע"כ). וש"מ דהיינו שהיו כמו ביחד כמו בעליה ובית שתחתיה ותקרה שמפסקת ביניהם לא חשיבא כולי האי הפסק אבל אם היתה כיפה של אבנים בנתים אז י"ל דילמא חשיב הפסק שאל"כ למה לא עשו בית אבטינס וניצוץ כיפה ע"ג כיפה כיון דאין עניות במקום עשירות והאי דקתני בפ"ק דמסכת מדות דבן לוי ישן לו מבחוץ ואע"ג דנעילת השער מפסיק בין לוי לכהן י"ל דנעילה לא חשיב כמו כיפה שמפסקת בין בית שלמטה לבית שלמעלה מיהו טעם גמור אינו משום דאיכא למימר דהוה סגי בבנין של עץ והיו יותר ברצון בונין בנין של עץ מפני שבבנין אבנים מתמעט רוחב הר הבית והעזרה ע"י כותלים שצריכין לעשות רחבים משל עץ כל זה מהראב"ד ז"ל:

והרובים שומרים:    שם רובים קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג כמו ויגדל הנער [ומתורגם] ורבא רביא ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותם שיכולין לעבוד אינם רוצים לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותם לשמור:

בית המוקד בפה וכו':    בית המוקד פר"ח ז"ל בפ"ק דיומא על שם שלא היה האש כבה משם לעולם ומפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח דאמרינן בתורת כהנים שמצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ובמסכת שבת תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ע"ש עם חשיכה דכהנים זריזין הם ולא אתו להבעיר ופירש רש"י ז"ל להתחמם שם כהנים שהיו הולכים יחפים ע"ג רצפת העזרה דאמרינן בזבחים הואיל וכלי שרת מקדשין ועזרה מקדשת מה מצינו בכלי שרת שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכלי והתם נפקא לן מקרא אף עזרה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה מן המפ' שבדפוס. בית המוקד כיפה וכו' בגמ' פריך וחד שומר הוא דהוה לבית המוקד והתנן בפ"ק דמדות שנים שערים היו לבית המוקד ומדקרי להו שערים אלמא גדולים הוו וצריך כל חד שימור בפני עצמו ועוד מדקתני התם בסיפא א"ר יהודה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו משמע דשער גדול היה מדהיה פתח קטן בצדו והיה צריך שומר ומשני אמר אביי כיון דגבי הדדי היו קיימי זה כנגד זה אחד פתוח להר הבית ואחד פתוח לעזרה בחד שומר סגי להו מביט ורואה כאן וכאן וי"מ גבי הדדי הוו קיימי אותו הפתוח לעזרה היה עומד אצל קרן מזרחית צפונית ואותו שפתוח להר הבית היה בחציו של כותל מזרחי מיד שמתחיל החול והיו סמוכין זה לזה ע"כ עם פירוש הרא"ש ז"ל:

מוקף רובדין של אבן:    בגמרא פריך ומי הוי מיפלגי אבנים והא כתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וכו' ותירץ אביי דמיתקני ומייתו מעיקרא אבני זוטרתי ואבני רברבי כדכתיב אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות אותן שתי אמות שבולטות לצורך איצטוואות הן בולטות וחוץ לעזרה מותר לחותכן ולהשוותם בברזל אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהם ברזל וכן כתיב כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמעא אבל בחוץ נשמע:

וזקני בית אב ישנים שם:    ע"ג אותם רובדים דלאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש:

פרחי כהונה..:    דמטו למעבד עבודה רובין דלא מטו למעבד עבודה:

איש כסתו:    תוס' פ' בתרא דע"ז דף ס"ה:

לא היו ישנים בבגדי קדש:    מפרש בגמרא דהה"נ דאפילו הילוך אסור להלך בהן שלא בשעת עבודה אלא משום דבעי למיתני סיפא פושטין ומקפלין [הגה"ה הר"ר יהוסף כתב דברוב ספרים ל"ג] וכו' דאיירי באסורי שינה קתני רישא נמי לא היו ישנים. ואיתא ביומא ר"פ בא לו ובתוספות דפ' כל הבשר (חולין דף ק"י.) [הגה"ה לשון הר"ס ז"ל לא היו ישנים בבגדי קדש וכו' משמע שהיו ישנים בלילה וכו' וקשה דתנן בפ"א דמדות כל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו' והר"מ מקוצי מפרש הא דקתני לא היו ישנים וכו' קאי אזקני בית אב דקתני וזקני בית אב ישנים שם ומדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות בית הבחירה נראה שהוא מפרש דקאי נמי על פרחי כהונה שהם שומרים ולדעתו צ"ל שלא היה ישן כל המשמר אלא עושין משמרות משמרות אלו שומרין ואלו ישנים וכן עושין כל הלילה ואותם שהיו שומרים באתו העת שיבא הממונה אם ימצאום ישנים חובטן במקלו ע"כ]. וכתב הראב"ד ז"ל פרחי כהונה הן היו שומרים בית המוקד והרובים היו שומרים בית אבטינס ובית הניצוץ והטעם נראה לומר מפני שבבית המוקד היה צריך יותר בני דעת לשמור מפני שמקום חשוב וקדוש היה יותר מפני שהיה מקצת בית המוקד בעזרה ואע"פ שלא היה קדוש קדושת עזרה מ"מ כיון שהיה בנוי בתוך העזרה החמירו בו יותר משאר מקומות וא"נ משום דשני שערים לבית המוקד כדאמרינן בגמרא ואפ"ה לא הוה אלא חד שומר היה צריך בן דעת דהיינו גדולים שהיו ראויין לעבודה ועל כן נראה שלא היו ישנים על הכסתות אלא אם היה צריך לישב אחד מהם כשהיה חלש היה יושב עליה על כסתו וא"ת מ"ש דלרובים לא היה כסתות ולפרחי כהונה היו כסתות וי"ל מפני שפרחי כהונה כיון שהגיעו לעבודה היו מסייעין את זקני בית אב בעבודות והיו צריכין חזוק יותר מן הרובין. וזקני בית אב עצמן היו ישנים כדי שיוכלו לסבול הטורח בעבודה ביום ואע"פ דאין ישיבה בעזרה כ"ש שינה הא אמרן היכא דלא אפשר שפיר דמי ע"כ. ומתוך פירושו נראה דגריס הוא ז"ל כסתו וכן גריס הרא"ש ז"ל אבל המפרש שבדפוס שבתלמוד נראה דגריס כסותו:

לא היו ישנים בבגדי קדש:    אזקני בית אב קאי כלומר דילמא ס"ד שהיו ישנים בבגדי קדש כדי שיהיו מזומנים בלי איחור לעבודה קמ"ל:

אירע קרי באחד מהם:    נראה דאכולהו קאי בין לאותם ששומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובין לאותם ששומרים בבית המוקד. ואיתא בתוס' ר"פ כל הפסולין:

ומדורה היתה שם:    פ' הרואה (ברכות דף ס"ד) ונראה שפירש שם רש"י ז"ל דמדקתני ובית הכסא של כבוד משמע נמי דאין מספרין בבית הכסא שצריך להיות צנוע. ואיתא בירושלמי פ' כיצד צולין:

היתה שם:    בבית המוקד:

ובית כסא של כבוד:    בתוך המחילה ובשביל כך משמיענו שהיה שם בית הכסא משום דקיימא לן בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא לפיכך היה צריך לבית הכסא כדי שיטיל מים לשם ואח"כ יטהר ומירושלמי דפ' כיצד צולין יש לפרש דבשביל כך הוצרך להשמיענו מבית הכסא כדי לאשמועינן דאע"ג דאין בצואה טומאה אלא נקיות אעפ"כ לא רצו להעמידו תחת הבירה ואע"ג דקיי"ל דמחילות לא נתקדשו הראב"ד ז"ל:

במסבה:    י"מ שמסבה הוא עמוד של בנין שעולין ויורדין בו על ידי גלגל:

ירד וטבל וכו':    והא דתנן בפ' שני דמגילה לא מזין ולא טובלין אלא ביום היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע וכשיגיע יום שביעי וספר מקצתו יטבול דסד"א הואיל ולילה אחר היום מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום דכתיב וספרה לה שבעת ימים ימים ולא לילה ונדה ויולדת טבילתם בלילה שהרי כל ז' שלהם הם טמאים הלכך ליל שמיני הם טובלין:

בא וישב לו אצל אחיו הכהנים:    דאע"ג דעדיין אינו טהור עד שיעריב שמשו דהא טבול יום הוא י"ל דחכמים לא הטריחוהו ללכת ולצאת משם הואיל ולילה הוא דהא דאמרינן ט"י אל יכנס במחנה לויה היינו מדרבנן מן המפרש שבדפוס שבתלמוד. וז"ל הראב"ד ז"ל בא וישב לו אצל אחיו הכהנים וא"ת כיון דטבול יום אסור במחנה לויה א"כ היאך היה חוזר ויושב אצל אחיו הכהנים תריץ דלא נאסר ט"י ליכנס כי אם בעזרת נשים בלבד אבל בחיל היה מותר כ"ש בשאר הר הבית ובית המוקד בצפון קאי ובצפונית מערבית בל בית המוקד בחציו הבנוי חוץ לעזרה בחול היתה לשכת הטבילה ובאותה לשכה של הטבילה היה יושב והם הכהנים היו יושבים בבית המוקד ואין מפסיק ביניהם כי אם פתח הלשכה וכיון שהיה פתח פתוח הרי הוא כיושב אצלם בבית המוקד עצמו אלא שקשה דבמסכת מדות מוסיף במקצת בבנין בית המוקד היאך היה עשוי כמו שתעיין ותמצא קצת גורע יותר מבכאן כי לשם סיים בנרות דולקים מכאן ומכאן עד שהיה מגיע לבית הטבילה ובכאן מסיים שהוא בא ויושב אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין וכו' וגם ר"א בן יעקב אמר לשם במסכת מדות שבמסבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי והכא במתניתין לא פליג ר"א בן יעקב וי"ל דהכא במתניתין לא איצטריך לאשמועינן אלא מילי דמקדש היאך היו נוהגין בו בלילה עד זמן הקרבת התמיד ובשביל כך בכאן כמו כן לא נקיט למיתני מקום שהלוים שומרים משום דהכא לא נקיט אלא מילי דמקדש ומש"ה הכא מפרש לכולה מילהא דעניינא היאך היו עושין וגם אם היו יושבים וישנים בבגדיהם וגם אם אירע קרי לאחד מהם היאך היו עושים וגם שהיתה מדורה לשם ובית כסא לכבוד אבל לשם במסכת מדות קתני מילי דבנין בית המקדש היאך היה וקא נקיט ואזיל ממקדש גופיה כמה מקומות מיוחדים היו לשמור בבית המקדש היינו שלש מקומות של כהנים בית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד ולאלתר הל"ל התם היאך עשוי בית המוקד אלא משום דסדר המקומות קא נקיט ואזיל הר הבית והעזרה היאך היה רגיל איש הר הבית לעשות ואח"כ מתחיל בבנין הר הבית ונפישי מילי דמוקד בבניינו טפי משאר מקומות לפיכך קמסיים בה ומפרש ואזיל בתחלה ענין הלשכות משום שהם כמו מילי דאבראי כמו השערים מפני ששתי הלשכות של בית המוקד היו כלפי חוץ בולטין יותר מבית המוקד עצמו ואח"כ נקט בית המוקד גופיה ומפרש ואזיל דמוקף רובדין היה כדי שלשם זקני בית אב היו ישנים ואיידי דנקט זקני בית אב נקט נמי פרחי כהונה. ומקום היה שם אמה על אמה כל אותה בבא אינה צריכה כאן במתניתין כי לשם מגיד בניינו והכא לא צריכי לבניינו וגם לשם לא היה צריך להגיד אי אירע קרי וכו' אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל שמסבה היתה בנויה תחת הבירה והיה הולך תחת המסבה ולא היו שם חלונות אלא על [ידי] הנרות היה הולך עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה לא שייך לבנין לפיכך לא תני לה התם וגם בית הכסא של כבוד לא הוה אלא מבנינא של אבראי ועוד לאו אורח ארעא לכוללו עם בנין בית המקדש ועוד דמחלות לא נתקדשו ובניינא דחול הוא ועוד כי לא חשיב בנין. ומכאן ואילך כל מה שמסיים בכאן במסכת תמיד אין צריך לשם משום דלאו מעניינא דבנין הוא ור' אליעזר נמי מילתא אגב אורחיה קמ"ל שמסבה היתה בנויה תחת החיל ות"ק נמי איכא למימר דמודה שהיתה מסבה תחת החיל וכו' הראב"ד ז"ל. והאריך עוד לפרש דאי פליגי במאי פליגי. וביד בפ"ה דהלכות בית הבחירה סימן י"א ובפ"ח איכא נמי מתניתין וקצת מסימן ב' וכל סימן ג':


פירושים נוספים