משנה תמיד א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק א · משנה א | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים א בבית המקדש.

בבית אבטינס, בבית הניצוץג, ובבית המוקד.

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות, והרובים שומרים שם.

בית המוקד, כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן, וזקני בית אב ישנים שםז, ומפתחות העזרה בידםח.

ופרחי כהונה איש כסתו בארץ.

לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן.

אירע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם, ובית כסא של כבוד.

וזה היה כבודו, מצאו נעול, יודע שיש שם אדם.

פתוח, יודע שאין שם אדם.

ירד וטבליא, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.

בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.

בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְיָדָם.

וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה אִישׁ כִּסְתוֹ בָאָרֶץ.

לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.

אֵרַע קֶרִי לָאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד.

וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם.

פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין שָׁם אָדָם.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.

בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.

בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְיָדָם.

וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה אִישׁ כִּסְתוֹ בָאָרֶץ.

לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.

אֵרַע קֶרִי לָאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד.

וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם.

פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין שָׁם אָדָם.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד בית אבטינס ובית הניצוץ היו עלייות והרובין שומרים שם בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהונה איש כסותו בארץ ולא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנרות דולקות מיכן ומיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה ומדורה הייתה שם ובית כיסא של כבוד וזה הוא כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש כו': כשנצייר המקדש במדות יתבאר לך שאלו המקומות מחוץ לעזרה ושם נצייר תכונתם בעזרה איך היתה ודע שאלו השומרים ששומרים המקדש על פי המשמרות אינו מחמת פחד אבל זה דרך גדולה לבית לכבוד ויקר וכן היו שומרים המשכן במדבר ובימי שלמה ועד לעולמי עד שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה ומקרא זה הוא רמז לכהנים שהיו שומרים שלשה משמרות בג' מקומות ממה שנאמר שומרי משמרת למשמרת. ופי' רובדין של אבן איצטבאות של אבן. והרובין שם ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובין ומורין בקשת הנקראים פרחי כהונה וכיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ומה שאמר איש כסותו בארץ להודיעך שאינו מותר לישן במטות במקום ההוא ומה שאמר בבגדי כהונה מניחין אותן תחת ראשיהן ר"ל כנגד ראשיהן וכן באר הגמרא שאינם יכולין להניחם תחתיהן לפי שבגדי כהונה יש בהם שעטנז אינו מותר ליהנות בהם אלא בשעת עבודה בלבד ובגדי כהן הדיוט יש בהם שעטנז ר"ל האבנט. ומה שאמר שבעל קרי הולך במסבה זהו הדרך שתחת המקדש ראיה על העקר שבידינו והוא מה שאמרנו מחילות לא נתקדשו. המחילות הם השבילים שתחת קרקע העזרה. ומה שאמר יוצא והולך לו לפי שהוא טבול יום ואין מותר לו לבא בעזרה עד שיעריב שמשו כמו שיתבאר בתחלת כלים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש - מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג,) והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש בשלשה משמרות מקומות ב, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן:

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות - בנויות בצד שערי העזרה ד:

והרובין - ילדים. תרגום ילד, רביא ה. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת:

ובית המוקד כפה - בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט"ו בלע"ז ו, עשויה בארץ:

והיה מוקף רובדים של אבן - אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:

זקני בית אב - המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין:

ופרחי כהונה - בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים ט:

כסתו - לשון כרים וכסתות:

איש כסתו בארץ - שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים:

ומניחים אותן תחת ראשיהן - כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה י:

ומתכסים בכסות עצמן - בבגדי חול:

במסיבה - במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:

והנרות היו דולקים - במחילה מכאן ומכאן:

ומדורה היתה שם - שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל:

וזה היה כבודו - שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם:

מצאו נעול - זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס:

נסתפג - קינח המים שעל בשרו:

בא וישב לו - בבית המוקד:

עד שהשערים נפתחים - היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי יב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים, נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין כו'. (מפרש המסכתא. ואינו פירש"י):

(ב) (על הברטנורא) ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו הכי קאמר והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו. מדכתיב והחונים וכתיב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד. גמרא:

(ג) (על המשנה) הניצוץ. לא שמעתי טעם למה נקרא כן. מפרש:

(ד) (על הברטנורא) ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה, יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים, דגגים ועליות לא נתקדשו. ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. מפרש:

(ה) (על הברטנורא) והם כגון פחותים מי"ג ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. וגם אין מניחין אותן לשמזר. מפרש:

(ו) (על הברטנורא) ובלשון אשכנז געוועל"ב:

(ז) (על המשנה) ישנים כו'. בחציה שבחול:

(ח) (על המשנה) בידם. כלומר, בידי אותם הכהנים הישנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה. ומפרש במסכת מדות סוף פרק קמא היכן היתה הנחתן, מקום היה שם אמה על אמה. מפרש:

(ט) (על הברטנורא) ובגמרא אמרינן, התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה. אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

(י) (על הברטנורא) אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פרק ז' דיומא:

(יא) (על המשנה) וטבל. והא דתנן במסכת מגילה פרק ב' משנה ד' לא מזין ולא טובלין אלא ביום, היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. ונדה ויולדת טבילתן בליל שמיני. מפרש:

(יב) (על הברטנורא) עיין פי' הר"ב בסוף פרק קמא דמדות:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כ"כ המפרש. ואינו פירש"י כנראה מסוגית לשונו ועוד שנמצא כתוב בו בשם רש"י.

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. כתב הר"ב ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו מפרש בגמ' דה"ק והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו מדכתיב והחונים וכתוב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד:

הכהנים שומרים. עיין בריש מסכת מדות:

שומרים. כתב הר"ב וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים כו' עיין עוד לשונו ריש מס' מדות ומ"ש שם.

בבית אבטינס. מפורש בפי' מ"ה פ"ק דיומא [ויותר מזה בסוף מדות]:

בבית הניצוץ. לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן. לשון המפרש:

ובבית המוקד. פר"ח בפ"ק דיומא [דף כ"ו ע"ב] על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח. דאמרי' בת"כ שמצוה להביא מן ההדיוט. שנאמר (ויקרא א') ונתנו בני אהרן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [ובמס'] שבת [ספ"ק] תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו'. לשון המפרש. ועיין בפי' הר"ב מ"ג פ"ג:

היו עליות. ל' הר"ב בנויות בצד שערי העזרה. ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים. דגגים ועליות לא נתקדשו כדאמר בפסחים [דף פ"ה ע"ב]. ובעזרה אין אדם יכול לישב. דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד [כמ"ש הר"ב ברפ"ז דיומא] ל' המפרש:

והרובין. לשון הר"ב ילדים תרגום ילד רביא והם כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג. ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור. ל' המפרש:

כיפה. לשון הר"ב ארקוולט"ו בלע"ז ובל' אשכנז (גיוועלב) וז"ל הרמב"ם כיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ע"כ. ועמ"ש במשנה ה' פ"ט דסנהדרין:

וזקני בית אב ישנים שם. בחציה שבחול. עיין בפי' הר"ב דסוף מדות:

ומפתחות העזרה בידם. כלומר בידי אותם הכהנים [הישנים] לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה ומפרש במס' מדות [ספ"ק] היכן היתה [הנחתן] מקום היה שם אמה על אמה וכו' לשון המפרש:

ופרחי כהונה. פירש הר"ב בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח והן היו השומרים. ובגמ' אמרי' התם קרו להו רובים הכא קרו להו פרחי כהונה. אמרי אין. התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים. הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

תחת ראשיהם. פירש הר"ב כנגד ראשיהם כו'. ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה. אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פ"ז דיומא. ועיין במשנה ב' פ"ט דכלאים.

תחת הבירה. פי' הר"ב כל המקדש קרוי בירה כו'. עמ"ש במ"ח פ"ז דפסחים. [ומדורה היתה שם. עיין בפי' הר"ב משנה ז' פ"ק דמדות]:

ירד וטבל. והא דתנן במסכת מגילה [פ"ב משנה ד ] לא מזין ולא טובלין אלא ביום. [לפירש"י והר"ב דהתם] היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה. כמו טמא מת. או זב או מצורע וכשיגיע יום [ז'] וספר מקצתו יטבול. דסד"א הואיל [והיום [הולך] אחר הלילה] מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום. דכתיב (ויקרא ע"ו) וספרה לה שבעת ימים. ימים ולא לילות. ונדה ויולדת טבילתן בלילה שהרי כל שבעה שלהן הן טמאין הלכך ליל שמיני הן טובלים. לשון המפרש.

[ונסתפג. פירש הר"ב קינח כו' עמ"ש משנה ה' פכ"ב דשבת].

יוצא והולך לו. עיין בספ"ה. ופירש הר"ב. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים [דמסכת פסחים דף ס"ז] וכל זב לרבות בעל קרי ועיין במשנה י"א פרק בתרא דזבים ומ"ש שם ועיין במשנה ח' פ"ק דכלים. וא"ת והיאך יכול לישב בבית המוקד עד שהשערים נפתחים. זה פי' הר"ב בסוף פ"ק דמדות.


פירושים נוספים