משנה תמיד א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק א · משנה ב | >>

[עריכה]

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה.

וכי באיזו שעה הממונה בא? לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלפניו או מלאחריו.

הממונה בא ודופק יג עליהם, והם פתחו לו.

אמר להן, מי שטבל יבוא ויפיסיד.

הפיסו, זכה מי שזכה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,

מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְּמֻנֶּה.
וְכִי בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָּא?
לֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת:
פְּעָמִים שֶׁהוּא בָּא מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר,
אוֹ סָמוּךְ לוֹ,
מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו.
הַמְּמֻנֶּה בָּא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ.
אָמַר לָהֶן:
מִי שֶׁטָּבַל, יָבוֹא וְיָפִיס.
הֵפִיסוּ;
זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.

נוסח הרמב"ם

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח,

משכים - וטובל עד שלא יבוא הממונה.
ובאיזו שעה הממונה בא?
לא כל העיתים שוות.
פעמים שהוא בא מקריאת הגבר,
או סמוך לו מלאחריו - או מלפניו.
הממונה בא, ודפק עליהם - והן פותחין לו.
אמר להן: "מי שטבל - יבוא ויפיס".
הפיסו - זכה מי שזכה.

פירוש הרמב"ם

עניין מאמר זה שכל המתכוין להרים הדשן מן המזבח יטהר, ויזהר להיות מזומן עד שיפילו גורל כל הכהנים המזומנים לתרומת הדשן, ומי שיפול עליו הגורל זכה בו. וכבר בארנו בשני מיומא איך היו הגורלות במקדש.

וקריאת הגבר - נאמר קריאת שכוי, והוא בתלמוד, ואמר שהוא הכרזת קריאת איש שהיה מכריז במקדש בעלות השחר רוצה לומר קרוב לעלות השחר.

ולשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת, כמו "קול דודי דופק"(שיר השירים ה, ב):


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לתרום את המזבח - תרומת הדשן:

משכים וטובל - שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור, עד שהוא טובל:

וכי באיזו שעה הממונה בא - כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה, דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה, אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו שלא כל העתים היו שוות שפעמים היה בא הממונה מקרות הגבר כו', והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול, ואח"כ היה בא הממונה ודופק עליהם לאותם שבבית המוקד, והם היו פותחין לו:

מקריאת הגבר - אית דמפרשי קריאת התרנגול. ואית דמפרשי כהן שהיה רגיל לקרות בכל יום סמוך לעלות השחר:

מי שטבל יבוא ויפיס - כל אותן שהיו נותנים לבם לתרום, היו טובלים קודם שיבוא הממונה, ואח"כ היו מטילין פייס ביניהן, הוא הגורל, ומי שבא לו הגורל הולך ותורם. סדר הגורל ומעשהו, מפורש פרק ב' דיומא:

פירוש תוספות יום טוב

משכים וטובל. פירש הר"ב שלא היה אדס נכנס לעזרה לעבוד וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ג דיומא. ושם מפורש בס"ד.

[הממונה. עמ"ש ברפ"ג דיומא בס"ד]:

ודופק. לשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק (שיר ה') . הרמב"ם.

יבא ויפים. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקדש דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש דבעינן בית אלהים נהלך ברגש כדמפרש במסכת יומא [דף כ"ה] והפיסו בחצי בית המוקד המקודש ואע"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כדמפרש ביומא [וכדמוכח ספ"ב דלקמן] התם היינו טעמא מפני שאותם כהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית. וכיון דלשכת הגזית מקריבתו [להתם] הוי מפייסי. אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש הוו מפייסי התם ובעזרה א"א לפייס כו'. [כמ"ש בספ"ב] כ"כ המפרש. אבל הרמב"ם ריש פ"ו מה"ת כתב יבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפייסו פייס ראשון ושני.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) ודופק. מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק. הר"מ:

(יד) (על המשנה) ויפיס. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקודש. דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש, דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש כו'. ואע"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כו', התם היינו טעמא מפני שאותם הכהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית והתם היו מפייסים, אבל הכא כיון דהיו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש היו מפייסים התם, ובעזרה א"א לפייס כו'. מפרש. אבל הר"מ כתב, ויפייסו בלשכת הגזית פייס ראשון ושני:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח:    בגמרא פריך מדקתני מי שהוא רוצה אלמא לאו בפייס תליא מילתא דאי בעי פייס מה לו למהר לטבול ימתין עד שיפול עליו הגורל והדר תני יבא ויפיס ומסיק רבא דה"ק מי שהוא רוצה לבא ולפייס משכים וטובל וכו':

ודופק:    פירש הרמב"ם ז"ל לשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת כמו קול דודי דופק ע"כ. וביד ר"פ ששי דהל' תמידין ומוספין. והילך פירוש תוי"ט יבא ויפיס וכו' עד אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש הוו מפייסי ובעזרה אי אפשר לפייס וכו' משום דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת כדאמרינן הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד ויודעים כולם שממנו פייס מתחיל א"נ משום דהוו קיימי ככולייאר מסביב אי אפשר דהוו אחורים לבית ולקמן שלאחר שפייס את סדר תרומת הדשן והגיע זמן עבודה יום שחיטה קתני וירדו להם ללשכת הגזית וטעמא כאשר פירשתי שאותו מקום קרוב להם יותר להפיס כ"כ המפרש אבל הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מה"ת כתב יבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפייסו פייס ראשון ושני ע"כ אלא שהוספתי בהעתקת לשון המפרש שבדפוס ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח:    תרומת הדשן:

משכים וטובל:    דאפילו טהור גמור אסור לכנס לעזרה אפילו שלא לעבודה [ודלא כר"ב] עד שיטבול [כיומא ד"ל ע"א]:

עד שלא יבא הממונה:    הממונה על הפייסות [ועי' מ"ש רפ"ג דיומא]:

וכי באיזו שעה הממונה בא:    התנא שואל הכי. ור"ל מדהוה סגי דלימא תנא טובל קודם שיבא הממונה, ומדקאמר משכים וטובל עד וכו', ש"מ דה"ק משכים כל מה שיכול וטובל, דשמא יבוא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול. ולהכי שואל תנא, וכי באיזה שעה קבוע הממונה בא, ויטבול זה מקודם:

פעמים שהוא בא מקריאת הגבר:    קריאת התרנגול. או קריאת גברא והוא אדם המכריז לפני שער המוקד בחוץ בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם, וזה היה סמוך לעלות השחר [כיומא ד"כ ע"ב]:

או סמוך לו מלפניו או מלאחריו:    ולפי שלא היה זמן קבוע לביאתו, לפיכך היה צריך הטובל להשכים כל מה שיוכל, וטובל ולובש בגדי כהונה:

הממונה בא ודופק עליהם:    מקיש בנחת על דלת בית המוקד, ומלת עליהן ר"ל עבורן:

אמר להן מי שטבל יבא ויפיס:    יבוא להטיל גורל, מי יתרום המזבח. ואמר יבוא ויפיס. מדהיו ישנים בחצי בית המוקד הבנוי בחול, לפיכך אמר שיבואו לחצי האחר הבנוי בקודש, דצריכים להטיל גורל במקום הקודש [כיומא דכ"ה א']. והא דלא הטילו גם גורל זה בלשכת הגזית כשאר הגורלות. ה"ט, דבשאר הגורלות היו הכהנים עוסקים סביב למזבח במזרח העזרה, וקרובים לגזית שג"כ במזרח העזרה. משא"כ הכא היו הכל כנוסים בבית המוקד שבמערב עזרה, וטריחא מלתא ללכת לגזית. עוד נ"ל, דבשאר פייסות היה צריך שיהיה זקן מהסנהדרין יושב אצל הפייס [כיומא דכ"ה א'], כדי לשפוט על כל דבר שיארע בהפייס, להכי פייסו בגזית. משא"כ בתרומת הדשן, פייסו בלילה, ועדייו לא היו הסנהדרין בגזית, שלא ישבו שם רק מעת שסמוך להקרבת תמיד השחר עד שהקריבו תמיד הערבים [כסנהדרין דפ"ח ב']. [וסנהדרי קטנה ישבו מאחר תפלת השחר עד תחלת שעה ו' ביום (כשבת ד"י) ועי' רמב"ם פ"ג מסנהדרין]. מיהו לרמב"ם [פ"ו מתמידין] גם פייס זה היה בגזית:

הפיסו:    הטילו גורל ע"י הוצאות אצבעות ומניין, כפ"ב דיומא [וע"ש בפירושנו]:

זכה מי שזכה:    אבל אינו תורם עדיין. עד אחר שבלשו סביב העזרה לראות אם כל הכלים מוכנים במקומן [כמ"ג]. [אב"י ולשון זכה מי שזכה הוא לכאורה כפילות בלשון. ונ"ל דר"ל, דאע"ג שהפילו גורל לא היה דרך מקרה. רק מה' כל משפטו ורק מי שראוי וזכוי לכך משמים, הוא הוא שזכה בגורל בכל עבודה ועבודה]:

בועז

פירושים נוספים