משנה תמיד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תמיד פרק ו', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק שישי ("החלו עולין") · >>

פרקי מסכת תמיד: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

החלו עולים במעלות האולם.

מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם.

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל את הטני והשתחוה ויצא.

מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.

מצאו שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח העולה.

נטל את הכוז ממעלה שניה, והשתחוה ויצא.

משנה ב

מי שזכה במחתה, צבר את הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה, והשתחוה ויצא.

משנה ג

מי שזכה בקטרת, היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו.

נתפזר ממנו לתוכו, נותנו לו בחפניו.

ומלמדים אותו, הוי זהיר שמא תתחיל לפניך שלא תכוה.

התחיל מרדד ויוצא.

לא היה המקטיר מקטיר, עד שהממונה אומר לו הקטר.

אם היה כהן גדול, הממונה אומר, אישי כהן גדול, הקטר.

פרשו העם, והקטיר והשתחוה ויצא.

משנה מנוקדת

(א) הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם.
מִי שֶׁזָּכוּ בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה,
הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם.
מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי
נִכְנַס,
וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי,
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.
מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה,
נִכְנַס,
וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין.
מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי,
וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דּוֹלֵק,
שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.
מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה,
מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה.
נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה,
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
(ב) מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה,
צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
וְרִדְדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה,
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
(ג) מִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת,
הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף,
וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ,
נוֹתְנוֹ לוֹ בְּחָפְנָיו.
וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ,
הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַּתְחִיל לְפָנֶיךָ,
שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה.
הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא.
לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר,
עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ:
הַקְטֵר.
אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל,
הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר:
אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר.
פָּרְשׁוּ הָעָם,
וְהִקְטִיר,
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:


נוסח הרמב"ם

(א) החלו עולין במעלות האולם.

מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם.
מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -
נכנס ונטל את הטני - והשתחווה, ויצא.
מי שזכה בדישון המנורה -
נכנס ומצא שתי נרות מערביין דולקין -
מדשן את המזרחי,
ומניח את המערבי דולק - שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.
מצאו שכבה -
מדשנו - ומדליקו ממזבח העולה.
נטל את הכוז ממעלה שניה - והשתחווה, ויצא.


(ב) מי שזכה במחתה -

צבר את הגחלים על גבי המזבח,
ורידדן בשולי המחתה - והשתחווה, ויצא.


(ג) מי שזכה בקטורת -

היה נוטל את הבזך מתוך הכף - ונותנו לאוהבו, או לקרובו.
נתפזר ממנו לתוכו - נותן לו בחופניו.
ומלמדין אותו - היזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תיכווה.
התחיל מרדד - ויוצא.
ולא היה המקטיר מקטיר - עד שהממונה אומר לו: "הקטר".
ואם היה כוהן גדול - הממונה אומר לו: "אישי כוהן גדול, הקטר".
פרשו העם, והקטיר - והשתחווה, ויצא.


פירושים

משנה תמיד, פרק ו':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב