רמב"ם על תמיד ו
ראו גם נוסח המשנה תמיד ו רמבם
תמיד פרק ו
[עריכה][אמרו שתי נרות מערבין - הוא דעת מי שסובר כי שבעת הנרות היו בין המזרח למערב סדורין אחד לגב חבירו, ונר מערבי השביעי כצורה זו:
ואינה הלכה. ועל פי סברא זו הדחויה בנוי לשון זה.]
כבר ביארנו בפרק השלישי, שהוא מטיב החמש נרות ויוצא, ואחר כך ישוב ויטיב שתי נרות הנשארים. ונתבאר שם שהנרות שכתוב עליהן ו׳ ז׳ הם הנה שמניח לאחרונה, אם מצאם כבויים, הרי זה מדליקם ומטיב שלש נרות מהסמוכים אליהם, ומניח שתי הנרות המערביים עד שישוב והם שכתוב עליהם א׳ ב׳.
לפיכך אמר כאן אם מצא עכשיו כשחזר אלו השתי נרות דולקין, היה מתקן האחת שכתוב עליה ב׳, והיא המזרחית לעומת האחרת שכתוב עליה א׳, ומניח שכתוב עליה א׳ כמו שהוא, רוצה לומר שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית, אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן והדומה לזה, לפי שמן המערבי והוא שכתוב עליו א׳ כמו שבארנו ידליק שאר הנרות בין הערבים. ולפיכך אם מצא נר מערבי שכבר כבה, אז מדשנו ונותן בו פתילה, ומדליק אותו ממזבח העולה ולא מן הנרות, לפי שזה נר מערבי והוא שכתוב עליו א׳ מדליק ממנו שאר הנרות לכשיכבו, והוא כשיכבה אין מדליקין אותו אלא ממזבח העולה.
וכבר נתבאר בשלישי, שכוז שיש בו דישון המנורה נותן אותו על מעלה שניה של אבן שהיא לפני המנורה, ונוטלו משם ומוציאו:
כבר ידעת שמזבח הקטורת הוא מזבח הזהב שבהיכל, שהוא באמצע בין השולחן ובין המנורה, כמו שציירנו במנחות וכמו שנצייר במידות.
ופירוש מרדדן - שיציע ויפרוש אותם במזבח:
כבר הקדמנו בפרק שלפני זה שהבזך מלא מן הקטורת, יש בכף דבר מועט, והוא נותן אותו דבר מועט מן הקטורת בחפניו של מקטיר.
וכן הקדמנו שהמקטיר הקטרת לא הקטיר אותה קודם לכן, אמרו "לא שנה אדם בה", ולפיכך אמר כאן מלמדים אותו, הזהר שלא תתחיל מלפניך, כדי שלא יהיה הקטורת לידו וישרפנה.
מרדד - פורש הקטורת על האש.
ומה שאמר פרשו העם, והקטיר - הוא שיצאו כל הכהנים מבין האולם ולמזבח כמו שיתבאר בתחילת כלים, והוא מה שאמרו "ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה". ואין חייבין בזה אלא בקטורת שבכל יום, אבל בקטורת של יום הכפורים, רוצה לומר שמקטירין אותו בקדש הקדשים, אין חייבין בני אדם לצאת מבין האולם ולמזבח אלא מן ההיכל בלבד.
וראוי שתדע שבשעה שיבוא בדם חטאת הנעשית בפנים לזרוק מדמה בפנים, וזה יהיה בדם כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודה זרה, שהם גם כן פורשים מבין האולם ולמזבח כמו בשעת הקטרה. ולמדנו כל זה ממה שנאמר "וכל אדם לא יהיה באהל מועד"(ויקרא טז, יז), אמרו "אתיא כפרה כפרה מיום הכפורים, איזו כפרה שתהיה בקדשים פורשין מבין האולם ולמזבח, אלא בשעת הקטרה בצום כפור בלבד שהם מהיכל פרשי, מבין האולם ולמזבח לא פרשי", לפי שהוא נסתר מהם הבית קדשי הקדשים ואי אפשר לבוא שם, לפיכך אין מזהירין בני אדם שלא יבוא שום אדם שם.
וכבר בארנו בגמר יומא סדר הקרבת התמיד של כל יום והסמוך לו, ואמרו שהיא קבלה משומרה, ואף על פי שהיא קבלה הביאו לראיה עניינים כדי לסייע אותו סדר, וזו היא תורף דבריהם בזה:
- מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת,
- ומערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזרי עצים,
- וסידור שני גזרי עצים קודמת לדישון מזבח הפנימי,
- דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות,
- והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד,
- ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות,
- והטבת שתי נרות קודמת לקטורת,
- והקטורת קודם לאברים,
- ואברים למנחה,
- ומנחה לחביתים,
- וחביתים לנסכים,
- ונסכים למוספים,
- ומוספים לבזיכים,
- ובזיכים לתמיד של בין הערבים, שנאמר "והקטיר עליה חלבי השלמים"(ויקרא ו, ה), עליה השלם כל הקרבנות כולם.
וסדר הזה כולו הוא על דעת אבא שאול, והוא שאמר שבזריקת דם התמיד על המזבח יפסיק בין הטבת החמש נרות ובין הטבת שתי נרות, כמו שזכר כאן. אבל חכמים אומרים, שבהקטרת הקטורת היה מפסיק, והיה זורק דם התמיד ומטיב חמש נרות ומקטיר קטורת ואחר כך מטיב שתי נרות. והלכה כחכמים.
וכבר נתבאר בשלישי ממסכתא זו, שאחר שחיטת התמיד מדשנין מזבח הפנימי, ועם דישון מזבח הפנימי מדשנין המנורה. וכן נתבאר בפרק הרביעי, שאחר זריקת הדם מנתחין נתחין, ומביאין אותם לכבש. ומה שאמר זה בתלמוד "המעלה אברים", רצה לומר העלאת אברים מן הכבש למזבח. ומבואר הוא כי מה שאמר "מנחה", רוצה לומר מנחת נסכים, והיא נקראת במסכת זו מנחת סולת. ומה שאמר "נסכים", רוצה לומר נסכי יין. אחר כך הכניס בסדר התמיד סדר עבודת שבת, ולפיכך זכר מוספין, ושתי בזיכי לבונה של לחם הפנים.
וכבר בארנו בחמישי מפסחים, שאינו מותר להקריב קרבן אחר התמיד של בין הערבים אלא פסח, שנאמר בו שאינו נשחט אלא בין הערבים.
ואלו שני גזרי עצים אי אפשר שלא יביאו אותם עם התמיד מוסף על עצי המערכה, שנאמר "ובער עליה הכהן עצים"(ויקרא ו, ה), ומיעוט הרבה שנים, אבל בתמיד של בין הערבים בלבד יהיו שני גזרי העצים האלו בידי שני כהנים, ולא יעלה אותם כהן אחד שנאמר "וערכו עצים"(ויקרא א, ז), ואמרו ז״ל "כל מקום שאמרו וערכו, על תמיד של בין הערבים הוא", כמו שזכרנו כבר בשני מיומא. וכן אמרו "אין מפייסין לתמיד של בין הערבים, אלא כהן שזכה בו שחרית יזכה ערבית", אלא לקטורת בלבד שמפייסים לה חדשים (עם ישנים) בין הערבים כמו שהקדמנו. וכבר אמר בגמר סוכה, "משמר היוצא מקריב תמיד של שחר ומוספים, ומשמר הנכנס מקריב תמיד של בין הערבים ובזיכין, אלו ואלו חולקין בלחם הפנים", כמו שבאר שם. ודע שבין הערבים אי אפשר גם כן בלי דישון מזבח הפנימי ובלי דישון מנורה, כמו שזכרנו בבוקר.
ולפיכך יהיה סידור האמיתי היוצא מכל מה שאמרנו, ועל דעת חכמים כן, והוא:
- שאחר הרמת הדשן ממזבח החיצון, והוא מזבח העולה, מסדרין מערכה גדולה,
- ואחר כן מערכה שניה,
- ואחר כן מעלין שני גזרי עצים, ונותנין אותם על מערכה גדולה,
- ואחר כן מזמנים כבש התמיד,
- ואחר כן פותחין שער הגדול כמו שזכר,
- ובשעת פתיחתו שוחט התמיד,
- ובאים שתי כהנים להיכל, שאחד מהם מדשן מזבח הפנימי, והשני מדשן המנורה, תוך זמן ששוחטין התמיד ונטילת דמו במזרק,
- ואינו זורק דמו על גבי מזבח עד שגמר דישון מזבח הפנימי, ואז זורק דמו,
- ואחר זריקת דמו, מתעסק בהטבת חמש נרות המתעסק בו, ומתעסקים האחרים בניתוח התמיד והבאת אבריו לכבש ומליחתם שם כמו שהקדמנו, הכל בבת אחת,
- אחר כך מתקבצין בלשכת הגזית וקורין כמו שהקדמנו,
- ואחר כן מביא הקטורת להיכל, ומקטיר,
- ואחר כן מטיב שתי נרות הנשארים כמו שהקדמנו,
- ואחר כן מעלין האברים לגבי מזבח,
- ואחר כן הסולת,
- ואחר כן החביתין,
- ואחר כן יין לנסך,
- ובשעת ניסוך היין, מתחילים הלוים בשיר, ומנגנים בכלים הנזכרים בערכין,
- ותוקעין תשע תקיעות בהפסקות כפי הפסקות השיר, כמו שיתבאר עכשיו,
- וכשיוצא המקטיר מן ההיכל, עומד על מעלות האולם עם הכהנים האחרים כמו שיתבאר, עד שיגמר העלות האברים למזבח,
- אחר כך מברכין העם ברכת כהנים, כמו שיתבאר.
ושמור הסדר הזה, שהוא יוצא מתוך כל מה שנאמר בעניין זה במשנה ובתלמוד:
משנה תמיד, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב