משנה תמיד ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) החלו עולין במעלות האולם.

מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם.
מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -
נכנס ונטל את הטני - והשתחווה, ויצא.
מי שזכה בדישון המנורה -
נכנס ומצא שתי נרות מערביין דולקין -
מדשן את המזרחי,
ומניח את המערבי דולק - שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.
מצאו שכבה -
מדשנו - ומדליקו ממזבח העולה.
נטל את הכוז ממעלה שניה - והשתחווה, ויצא.


(ב) מי שזכה במחתה -

צבר את הגחלים על גבי המזבח,
ורידדן בשולי המחתה - והשתחווה, ויצא.


(ג) מי שזכה בקטורת -

היה נוטל את הבזך מתוך הכף - ונותנו לאוהבו, או לקרובו.
נתפזר ממנו לתוכו - נותן לו בחופניו.
ומלמדין אותו - היזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תיכווה.
התחיל מרדד - ויוצא.
ולא היה המקטיר מקטיר - עד שהממונה אומר לו: "הקטר".
ואם היה כוהן גדול - הממונה אומר לו: "אישי כוהן גדול, הקטר".
פרשו העם, והקטיר - והשתחווה, ויצא.


הדף הראשי של משנה תמיד ו

משנה תמיד, פרק ו':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב