עיקר תוי"ט על תמיד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) בדשון כו'. וכפי הסדר השנוי במשנתינו שניהם הקדימו ליכנס ולצאת קודם שיקטיר המקטיר. וכבר כתבתי בסוף פרק ג' דאתיא כאבא שאול. אבל לרבנן, לאחר שהקטיר נכנס זה שזכה בדשון המנורה ומיטיב שתי הנרות. וכן כתב הר"מ, ומסיים ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה.

(ב) (על הברטנורא) ולא דייק, דאחר זריקה שהיא שהיתה כניסה זו:

(ג) (על הברטנורא) לאו דוקא, דהא בסוף פרק ג' תנן ומדליקן מן הדולקים, ופירש הר"ב ואם אין הנרות דולקין מדליקן ממזבח העולה, ש"מ דכי יש דולקין שפיר טפי למדלקינהו מנייהו. ולא בא לומר אלא שאין מדליקין בשום אש אחר שבמקדש, ולא למעוטי נרות דמנורה אם יש בהם דולקין. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ד) (על המשנה) בחפניו. ומשתחוה ויצא. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) פירוש לפרושו, שהיה שופכו לצד מערב, ואע"פ שרוב מן הקטורת נשפך בשפיכה של צד מערב, מ"מ אירע שנתפזר לצד עצמו, והיה גוררו מה שנתפזר לצדו וצוברו ג"כ לציבור השפיכה, וע"י שנעשה הכל צבור נשתהה העשן מלבוא. ולישנא דמרדד לא משמע כן, דלא דמי למרדדן דלעיל. וביומא פירש"י, צובר חוצה לו לצד מערב והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה, ולא יתחיל לצבור שלפניו שמא יכוה כשיפ. שט זרועו וימשוך חוצה לו:

(ו) (על המשנה) פרשו. לשון הר"מ, ואחר שאומר יפרשו כל העם: