תפארת ישראל על תמיד ו

משנה תמיד, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

החלו עולים במעלות האולם: ר"ל כשאותן ב' שזכו בכף קטורת ובמחתה גחלים כלעיל, התחילו לעלות בי"ב המעלות שלפני האולם, אז מי וכו':

היו מקדימין לפניהם: כדי שיגמרו הן עבודתן ויצאו קודם שיכנסו אלה להקטיר, מיהו מתני' כאבא שאול. אבל לרבנן מקטירין תחלה ואח"כ מטיבין ב' הנרות, והכי קיימא לן [רמב"ם פ"ו מתמיד. ולטור א"ח מ"ח קיי"ל כאבא שאול].

נכנס ונטל את הטני: ממקום שהניחו כלעיל סוף פ"ג.

והשתחוה: כל השתחוואה היא בפישוט ידים ורגלים [מגילה כ"ב ב']:

מי שזכה בדישון המנורה: עי' לעיל פ"ג סי' ע"ו:

מצאו שכבה: כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. דמקודם לכן היה נר המערבי דולק והולך תמיד בנס, אף שלא נתן בו שמן בכל יום רק כבשאר הנרות, דהיינו כדי לדלוק רק בלילה. והכא מיירי בין שמצאו שכבה עכשו לאחר זריקת דם התמיד, ובין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד, שחזר והדליקו מיד כלעיל [פ"ג סי' ע"ט], בכל גוונא השתא מכבהו ומדשנו וכו'.

והשתחוה ויצא: וב' אלו הולכין יחד ומניחין דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה יחד במזרח הכבש:

משנה ב

צבר את הגחלים על גבי המזבח: מזבח הזהב:

ורדדן בשולי המחתה: ר"ל לאחר שצבר הגחלים על המזבח, כבש עם שולי המחתה את גל הגחלים, ומרדדן כדי שיהיו מונחין ביושר, ולא יפול הקטורת מעל הגחלים:

משנה ג

ונותנו: נותן הבזך [רמב"ם פ"ג מתמידין. ודלא כר"ב שכתב שנותן הכף לאוהבו. וכן רבינו יעב"ץ בסידור שלי. ולכאורה משמע כדבריהן מדקאמר תנא אח"כ נתפזר ממנו לתוכו, דעל כרחך מלת ממנו קאי אבזך שהזכיר תחלה, ומלת לתוכו קאי אכף שהזכיר אחר הבזך. נותנו לו בחפניו. ר"ל אז מריק האוחז הכף, את המעט ההוא לתוך חפני המקטיר. ואעפ"כ א"א לומר כן, דא"כ יהיה הבזך נשאר עדיין ביד המקטיר, והרי חפניו צריכין להיות פנויין כדי למלאותן קטורת. ומי יריק הבזך לתוך חפניו. וכי כל החדשים לקטורת בקיאין בעבודה קשה שבמקדש לעשות ככה"ג ביוה"כ [כיומא דמ"ט ב']. דהתם אי אפשר שיכנס אחר עמו לק"ק. משא"כ הכא הרי אוהבו בצדו שיוכל ליתן לו הבזך. וא"צ תנא להזהיר שהניח הכף ברצפה ושקרובו מריק את הבזך לחפניו, שהרי לזה נתנו לו אבל הזכיר תנא דאם נתפזר מהבזך להכף מריק גם זה לחפניו. וצ"ע]:

לאוהבו או לקרובו: שבא עמו לצורך כך. ור"ל אחר שהניח הכף ברצפה, נתן הבזך לזה שבצדו, כדי שיערה זה הקטורת לתוך חפני המקטיר:

נתפזר ממנו לתוכו: ר"ל אם בדרך הולכתו להיכל נתפזר קצת קטורת מהבזך לתוך הכף:

נותנו לו בחפניו: אכולהו קאי, דזה שבצדו נותן לתוך חפני המקטיר את הקטורת שבבזך וגם מה שנתפזר לתוך הכף. מיהו אחר שעשה כן, יצא לחוץ, שאין רשות לשום אדם שיהיה בהיכל או בין האולם למזבח עד שיצא המקטיר:

ומלמדים אותו: לפי שלא הקטיר מעולם כלעיל [פ"ה מ"ב], לפיכך קודם שנכנס להקטיר ילמדוהו הוה זהיר וכו':

שלא תכוה: דהמקטיר עומד במזרח המזבח וחפניו מלאין קטורת, ומושיט חפניו ממעל למזבח לצד מערב, ומתחיל עשם לצבור הקטורת על הגחלים שעל המזבח, ומצבר והולך ממערב לעזרח. ועושה כן בנחת כמי שמרדד סולת [רמב"ם פ"ג מתמידין]. ולהכי מלמדין אותו שלא יתחיל לצבור הקטורת מלפניו עד למערב, דא"כ יכווה זרועותיו כשיושיטן ממעל לעשן הקטורת הרותח שכבר פזרו לפניו:

התחיל מרדד: ר"ל לאחר שצבר הקטורת על הגחלים, לקח הבזך ורידד בשוליו את הקטורת על הגחלים כדי שיהיה הקטורת מונח בשוה על כל הגחלים, דמדפזרו בין אצבעותיו א"א שיתפזר בשוה:

ויוצא: ר"ל לאחר שרידד הקטורת המתין עד שנתמלא הבית עשן, והשתחווה ויצא [כיומא נ"ב ב']. [כך פירשו רבותי דעל המקטיר קאי. וק"ל דא"כ תהיה המשנה שלא כסדר [עי' לעיל פ"ב סי' ל"ו], דהרי תנא בתר הכי, לא היה המקטיר וכו', פירשו וכו'. והרי כל הנהו קודם הקטרה הוו. ותו דהיכא תנא הכא ויוצא. והרי צריך להמתין עד שיתמלא הבית עשו [כיומא נ"ב ב']. ודוחק לומר דדוקא הכה"ג בק"ק היה צריך להמתין, דמ"ש. ותו דא"כ למה כפל התנא למהדר תו למתני בסוף פרקן יציאת המקטיר. ול"מ היה נ"ל דהתחיל מרדד וכו' על בעל המחתה קאי, וה"ק כשהתחיל בעל המחתה לרדד הגחלים ויצא. כמ"ש במשנה ב', אפ"ה עדיין לא היה המקטיר מקטיר עד וכו', ופירשו וכו'. וכן משמע מלת מרדדן. שכך הוא הגרסא בש"ס ובכמה משניות. מדקתני כלשון רבים. משמע וודאי דאגחלים קאי, דאי אקטורת הול"ל מרדדו]:

עד שהממונה אומר לו הקטר: כך א"ל קודם שנכנס. או שקרא כן בקול חוץ להיכל כשראה שיוצא בעל המחתה [כך נראה בעיני, ומטעם שכתבתי בסי' י"ג. וגם בלא זה איו שום אדם רשאי לכנס אפילו להיכל שלא לצורך עבודה [כמנחות כ"ז ב']:

אם היה כהן גדול: ר"ל אם הכה"ג מקטיר:

הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר: דאומר לו דרך כבוד, שלא יהא נראה כנותן לו רשות להקטיר, והרי הכה"ג כבן בית [כיומא מ"ג ב']. מיהו נ"ל מדאמרו כן גם לכה"ג, ש"מ דלהראות חשיבות ההקטרה עשו כן, ולא דחששו שיקטיר אדם שזכה בה כבר דהרי כבר בירר שהוא מהחדשים לקטורת וכבר זכה בה ע"י פייס.

פרשו העם: דבשעת הקטרה בהיכל או בשעת מתן דם פר כהן המשיח ופר העלם [עי' זבחים פ"ה מ"ב], שנזרק דמן בהיכל על הפרוכת, אין רשאי שום אדם להיות בהיכל או באולם או בין אולם למזבח. אבל בשעת הקטרה בק"ק ביו"כ, א"צ העם לפרוש רק מההיכל:

בועז

הלכתא גבירתא