משנה תמיד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תמיד פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק שביעי ("בזמן שכהן גדול") · >>

פרקי מסכת תמיד: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו, אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.

וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא, הגביה לו את הפרוכת, נכנס והשתחוה ויצא, ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.

משנה ב[עריכה]

באו ועמדו על מעלות האולם.

עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסויה ביד אחד.

וברכו את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת.

במקדש היו אומרים את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.

במדינה הכהנים נושאים את [ כפיהם ], ידיהם כנגד כתפותיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.

רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".

משנה ג[עריכה]

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש והסגן בימינו.

הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו.

הושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזרקן.

הושיט השני לראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול, וסמך עליהן וזרקן.

נשמט השני והלך לו.

וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין, והוא סומך עליהן וזורקן.

ובזמן שהוא רוצה, הוא סומך ואחרים זורקין.

בא לו להקיף את המזבח.

מהיכן הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.

נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות [ של כסף ] בידם, תקעו והריעו ותקעו.

באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו.

שחה לנסך, והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר.

הגיעו לפרק, תקעו, והשתחוו העם.

על כל פרק, תקיעה.

ועל כל תקיעה, השתחויה.

זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.

משנה ד[עריכה]

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:

ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

בשני היו אומרים (שם מח), גדול יי ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.

בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.

ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות יי אל נקמות הופיע [ וגו' ].

בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב.

בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.

בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה תמיד ז ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

הערה: בנוסח הרמב"ם, קטע זה מופיע בסוף פרק ו.

(א) בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרוכת והשתחווה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.

(ב) באו ועמדו על מעלות האולם עמדו הראשונים לדרום ואחיהם הכהנים וחמישה כלים בידם הטני ביד אחד והכוז ביד אחד והמחתה ביד אחד והבזך ביד אחד וכף וכסוייו ביד אחד ובירכו את העם ברכה אחת אלא שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומרין את השם ככתבו ובמדינה בכינוייו במדינה הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהם חוץ מכוהן גדול שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ רבי יהודה אומר אף כוהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ שנאמר ויישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט כב).

(ג) בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו והושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהן וזורקן הושיט השני לראשון שתי הידים ונתנן לכוהן גדול וסמך עליהן וזורקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברים והוא סומך עליהן וזורקן בזמן שהוא רוצה סומך ואחרים זורקין בא לו להקיף את המזבח מאיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן והסודרין בידו ושני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן תקעו והריעו ותקעו באו ועמדו אצל בן ארזה אחד בימינו ואחד בשמאלו שחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזה בצלצל ודיברו הלויים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוויה זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלוהינו יהי רצון שייבנה במהרה בימינו.

(ד) השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א) בשני היו אומרין גדול ה' ומהולל מאוד (תהלים מח ב) בשלישי היו אומרין אלוהים ניצב בעדת אל (תהלים פב א) ברביעי היו אומרין אל נקמות ה' (תהלים צד א) בחמישי היו אומרין הרנינו לאלוהים עוזנו (תהלים פא ב) בשישי היו אומרין ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א) בשבת היו אומרין מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א) מזמור שיר לעתיד לבוא לעולם שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

פירושים[עריכה]