משנה נדרים א

נדרים פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר נשים • מסכת נדרים • פרק ראשון ("כל כינויי") • >>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

כל כינויי נדרים – כנדרים,

וחרמים – כחרמים,

ושבועות – כשבועות,

ונזירות – כנזירות.

האומר לחבירו:

"מודרני ממך",

"מופרשני ממך",

"מרוחקני ממך",

"שאיני אוכל לך",

"שאיני טועם לך" –

אסור.

"מנודה אני לך" –

רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר.

"כנדרי רשעים" – נדר בנזיר, ובקרבן, ובשבועה.

"כנדרי כשרים" – לא אמר כלום.

"כנדבותם" – נדר בנזיר ובקרבן.

משנה ב

האומר לחבירו: קונם, קונח, קונס – הרי אלו כינויין לקרבן.

חרק, חרך, חרף – הרי אלו כינויין לחרם.

נזיק, נזיח, פזיח – הרי אלו כינויין לנזירות.

שבותה, שקוקה, נדר במותא¹ – הרי אלו כינויין לשבועה.

¹ במותא – נוסח התלמודים במוהי.

משנה ג

האומר:

"לא חולין לא אוכל^, לך",

"לא כשר" ו"לא דכי",

"טהור" ו"טמא",

"נותר" ו"פיגול" –

אסור.

"כאימרא",

"כדירים",

"כעצים",

"כאישים",

"כמזבח",

"כהיכל",

"כירושלים",

נדר באחד מכל משמשי המזבח,

אף על פי שלא הזכיר קרבן –

הרי זה נדר בקרבן.

רבי יהודה אומר:

האומר "ירושלים" – לא אמר כלום.

משנה ד

האומר: "קרבן", "עולה", "מנחה", "חטאת", "תודה", "שלמים" "שאיני אוכל לך" – אסור.

רבי יהודה מתיר.

"הקרבן", "כקרבן", "קרבן" "שאוכל לך" – אסור.

"לקרבן לא אוכל לך" – רבי מאיר אוסר.

האומר לחבירו: "קונם פי המדבר עמך", "ידי עושה עמך", "רגלי מהלכת עמך" – אסור.

משנה מנוקדת

(א)

כָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים – כִּנְדָרִים,

וַחֲרָמִים – כַּחֲרָמִים,

וּשְׁבוּעוֹת – כִּשְׁבוּעוֹת,

וּנְזִירוּת – כִּנְזִירוּת.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:

"מֻדְּרַנִי מִמְּךָ",

"מֻפְרְשַׁנִי מִמְּךָ",

"מְרֻחֲקַנִי מִמְּךָ",

"שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ",

"שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְךָ" –

אָסוּר.

"מְנֻדֶּה אֲנִי לְךָ" –

רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר.

"כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים" – נָדַר בְּנָזִיר, וּבְקָרְבָּן, וּבִשְׁבוּעָה.

"כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

"כְּנִדְבוֹתָם" – נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן.

(ב)

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: קוֹנָם, קוֹנָח, קוֹנָס – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְקָרְבָּן.

חֵרֶק, חֵרֶךְ, חֵרֶף – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְחֵרֶם.

נָזִיק, נָזִיחַ, פָּזִיחַ – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לִנְזִירוּת.

שְׁבוּתָה, שְׁקוּקָה, נָדַר בְּמוֹתָא – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לִשְׁבוּעָה.

(ג)

הָאוֹמֵר:

"לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לְךָ",

"לֹא כָּשֵׁר" וְ"לָא דְּכֵי",

"טָהוֹר" וְ"טָמֵא",

"נוֹתָר וּ"פִגּוּל",

אָסוּר.

"כָּאִמְרָא",

"כַּדִּירַיִם",

"כָּעֵצִים",

"כָּאִשִּׁים",

"כַּמִּזְבֵּחַ",

"כַּהֵיכָל",

"כִּירוּשָׁלַיִם",

נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן –

הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הָאוֹמֵר "יְרוּשָׁלַיִם" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

(ד)

הָאוֹמֵר "קָרְבַּן", "עוֹלָה", "מִנְחָה", "חַטָּאת", "תּוֹדָה", "שְׁלָמִים" "שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ" – אָסוּר.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

"הַקָּרְבָּן", "כַּקָּרְבָּן", "קָרְבָּן" "שֶׁאֹכַל לְךָ" – אָסוּר.

"לַקָּרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ" – רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "קוֹנָם פִּי הַמְּדַבֵּר עִמְּךָ", "יָדִי עוֹשָׂה עִמְּךָ", "רַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמְּךָ" – אָסוּר.

נוסח הרמב"ם

(א) כל כינויי נדרים - כנדרים.

חרמים - כחרמים.

שבועות - כשבועות.

נזירות - כנזירות.

האומר לחברו:

מודר אני ממך,

מופרש אני ממך,

מרוחק אני ממך,

שאיני אוכל לך,

שאיני טועם לך,

אסור.

מנודה אני לך -

רבי עקיבה היה חוכך בזה - להחמיר.

כנדרי רשעים - נדר בנזיר, ובקרבן, ובשבועה.

כנדרי כשרים - לא אמר כלום.

כנדבותם - נדר בנזיר, ובקרבן.

(ב) האומר:

קונם, קונח, קונס -

הרי אלו כינויים - לקרבן.

חרק, חרך, חרף -

הרי אלו כינויים - לחרם.

נזיק, נזיח, פזיח -

הרי אלו כינויים - לנזירות.

שבותה, שקוקה, נדר במוהא -

הרי אלו כינויים - לשבועה.

(ג) לא חולין, לא אוכל לך,

לא כשר, לא דכי,

טהור, טמא, נותר, ופגול - אסור.

כאימרא, כדירים,

כעצים, כאישים, כמזבח,

כהיכל, כירושלים,

נדר באחד מכל משמשי המזבח,

אף על פי שלא הזכיר קרבן,

הרי זה נדר - בקרבן.

רבי יהודה אומר:

האומר ירושלים - לא אמר כלום.

(ד) האומר -

קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים,

שאני אוכל לך - אסור.

רבי יהודה - מתיר.

קרבן, כקרבן, הקרבן,

שאוכל לך - אסור.

לא קרבן, לא אוכל לך,

רבי מאיר - אוסר.

האומר לחברו:

קונם - פי מדבר עימך,

וידי עושה עימך,

ורגלי מהלכת לך - אסור.

פירושים

משנה נדרים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב