משנה נדרים א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל כינויי נדרים כנדרים חרמים כחרמים שבועות כשבועות נזירות כנזירות האומר לחברו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור מנודה אני לך רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן.

(ב) האומר קונם קונח קונס הרי אלו כינויים לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כינויים לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כינויים לנזירות שבותה שקוקה נדר במוהא הרי אלו כינויים לשבועה.

(ג) לא חולין לא אוכל לך לא כשר לא דכי טהור טמא נותר ופגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום.

(ד) האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך אסור רבי יהודה מתיר קרבן כקרבן הקרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר האומר לחברו קונם פי מדבר עימך וידי עושה עימך ורגלי מהלכת לך אסור.

הדף הראשי של משנה נדרים א