משנה נדרים א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל כינויי נדרים - כנדרים.

חרמים - כחרמים.

שבועות - כשבועות.

נזירות - כנזירות.

האומר לחברו:

מודר אני ממך,

מופרש אני ממך,

מרוחק אני ממך,

שאיני אוכל לך,

שאיני טועם לך,

אסור.

מנודה אני לך -

רבי עקיבה היה חוכך בזה - להחמיר.

כנדרי רשעים - נדר בנזיר, ובקרבן, ובשבועה.

כנדרי כשרים - לא אמר כלום.

כנדבותם - נדר בנזיר, ובקרבן.

(ב) האומר:

קונם, קונח, קונס -

הרי אלו כינויים - לקרבן.

חרק, חרך, חרף -

הרי אלו כינויים - לחרם.

נזיק, נזיח, פזיח -

הרי אלו כינויים - לנזירות.

שבותה, שקוקה, נדר במוהא -

הרי אלו כינויים - לשבועה.

(ג) לא חולין, לא אוכל לך,

לא כשר, לא דכי,

טהור, טמא, נותר, ופגול - אסור.

כאימרא, כדירים,

כעצים, כאישים, כמזבח,

כהיכל, כירושלים,

נדר באחד מכל משמשי המזבח,

אף על פי שלא הזכיר קרבן,

הרי זה נדר - בקרבן.

רבי יהודה אומר:

האומר ירושלים - לא אמר כלום.

(ד) האומר -

קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים,

שאני אוכל לך - אסור.

רבי יהודה - מתיר.

קרבן, כקרבן, הקרבן,

שאוכל לך - אסור.

לא קרבן, לא אוכל לך,

רבי מאיר - אוסר.

האומר לחברו:

קונם - פי מדבר עימך,

וידי עושה עימך,

ורגלי מהלכת לך - אסור.

הדף הראשי של משנה נדרים א

משנה נדרים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב