ברטנורא על נדרים א
משנה נדרים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- כל כנויי נדרים כנדרים – בגמרא מוקמינן דרישא דמתניתין חיסורי מחסרא והכי קתני: כל ידות נדרים כנדרים, כל כנויי נדרים כנדרים. אלו הן ידות נדרים: האומר לחבירו "מודר אני ממך", "מופרש אני ממך" וכו'. אלו הן כנויי נדרים: "קונם", "קונח", "קונס" וכו'.
- ידות נדרים, כמו בית יד של כלי שאוחזין אותו בו, כך ידות נדרים שבהם הנדרים נאחזים.
- כינויי נדרים, כמו המכנה שם לחבירו (בבא מציעא נח ב), שאינו עיקרו של שם.
- מודר אני ממך – אם אמר אחד מלשונות הללו: "מודר אני ממך שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך", או: "מרוחק אני ממך שאיני אוכל לך ואיני טועם לך", הוא ידות נדרים, ואסור לאכול ולטעום עמו.
- אבל אם אמר לו "מודר אני ממך" בלבד, אין במשמעות דבריו אלא שלא ידבר עמו. ו"מופרש אני ממך" בלבד, משמע שלא ישא ויתן עמו. ו"מרוחק אני ממך" בלבד, משמע שלא ישב בארבע אמותיו. ואינו אסור לאכול עמו, אלא אם כן פירש ואמר עם כל אחד מלשונות הללו, "שאיני אוכל לך" ו"שאיני טועם לך".
- רבי עקיבא היה חוכך וכו' – כלומר, מחכך שפתיו זו בזו, ולא רצה לאסור בפירוש, אבל היה נראה מדעתו שהיה אוסר.
- כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ושבועה – אם אמר: "הרי עלי כנדרי רשעים", שנדריהם נזיר וקרבן, "שבועה אם אוכל ככר זו", ועבר ואכלה, חייב להיות נזיר שלשים יום, ולהביא קרבן עולה, וחייב מלקות כעובר על שבועת ביטוי, שהרי הזכיר בנדרו נזיר וקרבן ושבועה.
- ומה שאמר: "כנדרי רשעים", לפי שהרשעים הם שנודרים ונשבעים, לא הכשרים, שהכשרים יראים שלא לעבור על "בל תאחר", ונזהרים שלא להוציא שבועה מפיהם. ולפיכך, "כנדרי כשרים" – לא אמר כלום.
- וכנדבותם נדר בנזיר ובקרבן – אם אמר: "כנדבות כשרים הריני נזיר", ו"הרי זה קרבן אם אוכל ככר זו", ואכלה, חייב בנזיר ובקרבן, שהכשרים – פעמים נודרים בנזיר, לאפרושי מאיסור. ומתנדבים בקרבן, שמביאים קרבנם לפתח העזרה ומקדישין אותה שם, כדי שלא יבואו בה לידי מכשול. ונדבה היא כשיאמר "הרי זו", ונדר – "הרי עלי". לפיכך הכשרים מתנדבים אבל אינם נודרים, כי היכי דלא ליתו לידי תקלה.
קונם קונח קונס הרי אלו כינויין לקרבן – לשונות של גוים הם, ויש מהם מי שקורא לקרבן כך, ויש מי שקורא כך. ובכל לשון שיאמר מאלו, הוא מתפיס בקרבן.
נדר במותא – כלומר, נשבע במותא. והוא כינוי של "מומתא", שהיא שבועה בלשון תרגום.
לחולין שאוכל לך – הלמ"ד נקודה פתח, ומשמע "לא חולין יהיה מה שאוכל לך", אלא קודש.
לא כשר – יהיה, אלא פסול. והיינו קדשים, דשייך בהו כשרות ופסלות.
לא דכי – לא מותר, כמו: "אייל קמצא דכן", בע"ז. ואף על גב דלשון "מותר" ו"אסור" שייך נמי גבי נבלה וטרפה, ואנן קיימא לן שאין מתפיסין אלא בדבר הנידר והנידב. – הואיל ויש במשמעות "מותר" גם בקדשים, הא תנן (משנה נדרים ב ד): "סתם נדרים להחמיר", דכיוון דדעתו להתפיסו בנדר, אמרינן על דבר הנידר נתכוון.
טהור – אם אמר "לא טהור מה שאוכל לך".
טמא, נותר, פיגול – אם אמר "טמא מה שאוכל לך", וכן כולם. אסור, שכל אלו דברים הנוהגים בקדשים הם.
כאימרא – כשה של קרבן.
כדירים – כלשכת העצים או כלשכת הטלאים.
כעצים – כגזרי עצים של מערכה.
כאישים – כקרבנות שעל האש.
כמזבח – כקרבנות שעל גבי המזבח.
כהיכל – כקרבנות שבהיכל.
כירושלים – כקרבנות שבירושלים. פירוש אחר: כחומות ירושלים, דקסבר שחומות ירושלים משיירי הלשכה קא אתו.
באחד מכל משמשי המזבח – כגון מזלגות, מזרקות ומחתות. אם אמר: "כמזלגות שאוכל לך", או "כמזרקות שאוכל לך", וכן כולם, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה כנודר בקרבן.
רבי יהודה אומר האומר ירושלים – בלא כ"ף, לא אמר כלום. ותנא קמא פליג עליה. ואין הלכה כרבי יהודה.
האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה ושלמים – כל הני קרבנות חובה הם. ותודה נמי דמיא לחובה, דארבעה צריכין להודות. וסלקא דעתך אמינא דאין זה נודר בדבר הנדור.
ורבי יהודה מתיר – משום דאמרן בלא כ"ף, דמי לנשבע בחיי הקרבן ובחיי העולה, ואין כאן לא נדר ולא שבועה.
ורישא אשמועינן דפליג תנא קמא עליה דרבי יהודה אפילו ב"ירושלים", אם הזכירה בלא כ"ף, ואמר דהוי נדר. וסיפא אשמועינן דפליג רבי יהודה עליה דתנא קמא אפילו ב"קרבן", "עולה" ו"מנחה" וכו', כשהזכירן בלא כ"ף, דלא הוי נדר.
קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור – אף על גב דכל הני שמעינן להו כבר, הקרבן איצטריכא ליה, דסלקא דעתך אמינא בחיי הקרבן קאמר. והא דתנן לקמן בפרק ב': "הקרבן שאוכל לך מותר", התם הא קרבן קאמר, דמשמע חיי קרבן.
לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר – דנעשה כאומר: לקרבן יהא, לפיכך לא אוכל לך. ואין הלכה כרבי מאיר.
קונם פי מדבר עמך – ואף על גב דאין נדרים חלים על דבר שאין בו ממש, ודיבור אין בו ממש, מכל מקום, כשאמר קונם פי מדבר עמך – אסר הפה מלדבר, והפה – דבר שיש בו ממש הוא. וכן ייאסרו ידי למעשיהם, ורגליי להילוכן, וכל כיוצא בזה.