משנה ברכות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ה | >>
היה עומד בתפלה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק, אלא יקצר.
ירד לטבל, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא.
ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.
אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים.
וכמה ירחיק מהם ומן הצואה, ארבע אמות.
הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי:
- לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.
יָרַד לִטְבֹּל:
- אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא;
- וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא.
אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בְמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה?
- אַרְבַּע אַמּוֹת:
היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק, אלא יקצר.
- ירד לטבול -
- אם יכול לעלות, ולהתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה - יעלה, ויתכסה, ויקרא;
- ואם לאו - יתכסה במים, ויקרא.
- אבל לא יתכסה, לא במים הרעים, ולא במי המשרה - עד שיטיל לתוכן מים.
- וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? - ארבע אמות.
דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים, שהיו שומרים להשלים קרית שמע עם הנץ החמה ועלותה בפאת מזרח, כדי שתהיה התפילה עם עלות השמש. וסמכו זה לדברי הנביא: "ייראוך עם שמש"(תהילים עב, ה). ועל כן יתכסה במים ויקרא.
והמים הרעים - הם המבאישים.
ומי משרה - מים ששורין בה הפשתים.
ומה שאמר: עד שיטיל לתוכן מים - אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה, אבל הוא חוזר על מי רגלים, שנופל עליו שם המים הרעים. אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן, לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים. אך שתן איש אחד בבת אחת, אם ישליכו עליו רביעית מים, מותר לו לקרות קרית שמע אצלו במקום אחד בתוך ארבע אמות.
ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן: אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה, ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה? ארבע אמות.
ועוד נבאר במסכתא שאחר זאת שיעור רביעית וזולתה מן המידות.
ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות, כשתהיה אחריו או לצדדיו. אבל לפניו, בעוד שיראה אותה, אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו:
לא יפסיק - תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה י:
ולקרות עד שלא תנץ החמה - שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש:
יתכסה במים - ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא:
במים הרעים - מים סרוחים:
במי המשרה - מים ששורין בהם פשתן:
עד שיטיל לתוכן מים - חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת רביעית:
וכמה ירחיק מהם - מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה:
ארבע אמות - ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:
אלא יקצר. פירש הר"ב כל ברכה וברכה כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. ועי' במ"ג פ"ד. והשתא ג' מחלוקות בדבר. ק"ש, דמדאורייתא יהרהר ואפי' [לא] התחיל ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה דמדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפלה אמרו שיקצר. וברכות דק"ש דמדרבנן נינהו ואינם רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק:
שיטיל לתוכן מים. פירש הר"ב רביעית. ושיעורו תמצא במשנה ה' פרק ח' דפאה:
(י) (על הברטנורא) כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד.
- והשתא ג' מחלוקת בדבר:
- ק"ש דמדאורייתא, יהרהר, ואפילו לא התחיל, ואין לו לקצר, רק יהרהר.
- ותפילה מדרבנן, לא יתחיל, ואם התחיל, יקצר, דהם שתקנו תפילה אמרו שיקצר.
- וברכת קריאת שמע דמדרבנן, ואינן רחמי כתפילה, משמע שאף אם התחיל יפסיק. תוי"ט:
היה עומד בתפלה: הזכיר זה בכאן אפילו שאין עניין תפלה שייך לכאן מכל מקום משום עניין בעל קרי, הרי"א ז"ל.
לא יפסיק: ירושלמי מתניתין דוקא במתפלל ברבים, אבל במתפלל בינו לבין עצמו מפסיק, וכר"מ שהוא ת"ק דמתניתין דלעיל, ברם כר"י אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. ובשאין לו מים, אבל יש לו מים לטבול אפילו ר"י מודה שהוא מפסיק.
אלא יקצר: ודייקינן טעמא דיקצר משום דהתחיל, הא אם לא התחיל לא יתחיל אפילו בהרהור מדלא קאמר יקצר בדבור (פירוש כל זה הלשון הוה ליה למיתני) או יהרהר באריכות ע"כ עם פירוש תוספות והרא"ש ז"ל. וטעמא דהקלו בתפלה מפני שאינה אלא מדרבנן.
עד שלא תנץ החמה: לותיקין, ואפילו לר' יהושע דאמר בפרקא קמא עד ג' שעות.
וכתב ה"ר יונה ז"ל וכל זה דקדקו חכמים בקרית שמע בזמנה דלכתחילה כדי שלא תעבור הנץ החמה, שלא חששו למה שלא היה סומך גאולה לתפלה, ולא הצריכוהו לעלות ולהתכסות אלא שיקרא בתוך המים ע"כ. ועיין מה שכתב בריש פרקא דלעיל.
עד שיטיל לתוכן מים: פירש ר"ע ז"ל שיעור המים רביעית. אמר המלקט כר' זכאי (ואיתא בפרק ג' מינים (נזיר דף ל"ז)) לא שנא מי רגלים בתחילה לא שנא מי רגלים בסוף, וכן הלכה, ודלא כמאן דאמר כל שכן ורצה לומר מי רגלים שהם בכלי. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פירוש פשט המשנה כך היא דקאי אמים הרעים דלעיל ואפילו דלא אצטריך להו אצטריך על כדומה להו ע"כ.
וכמה ירחיק כו': וכתב ה"ר יונה ז"ל ומי שקורא בלילה או סומא שאינו רואה צריך להרחיק מלא עיניו כאילו היה רואה, והכי פירש בירושלמי עכ"ל ז"ל. ובגמרא א"ר הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מלא עיניו וכן לתפלה.
ובירושלמי דייק מדקתני מתניתין וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ד' אמות לאשמעינן נמי דצריך להרחיק ד' אמות מנבלה מוסרחת, דאי צואה הוי לכלוך הבא מחמת צואה כגון שכבסו במי משרה בגדים המלוכלכין בצואה הא קתני ולא במים הרעים ולא במי המשרה, אלא ודאי שמע מינה לאתויי נבלה מסרחת דדינה כצואה וצריך להרחיק גם ממנה ד' אמות, והוא הדין לכל בני סרחון. ומשמע מתוך ירושלמי זה דכמה ירחיק מהם דקתני מתניתין קאי אמים הרעים ומי המשרה ומי רגלים, וכן מפורש בטור סימן פ"ו:
יכין
היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר: כל ברכה וברכה יאמר רק פתיחתה וחתימתה. וברכות ק"ש אפילו בהתחיל פוסק ובק"ש עצמה. בנזכר באמצע שהוא בעל קרי. יגמור השאר בהרהור:
ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה: מדמצוה מהמובחר לקרותה אז:
יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים: דוקא במים עכורים. ואם לבו למעלה מהמים. אפילו בצלולים שרי. וכ"כ בהפסיק א"ע בזרועותיו מהני אבל כסוי יד על לבו. לא מהני. וכ"כ לא מהני כשמכסה ראשו בידו. אלא צריך שיכסה ראשו במטפחת כשיאמר דברי קדושה [א"ח ע"ד]:
אבל לא יתכסה לא במים הרעים: סרוחי' או מי רגלים:
ולא במי המשרה: שנשרה שם פשתן שג"כ מסריחים:
עד שיטיל לתוכן מים: אמי רגלים לחוד קאי. וצריך רביעית לכל הטלה והטלה של מר"ג:
וכמה ירחיק מהם: ממי רגלים:
ומן הצואה: צואת אדם:
ארבע אמות: ממקום שכלה הריח לאדם שמריח. ואע"פ שהוא חולה ואינו מריח. ודוקא לאחוריו. ולשאר צדדיו צריך מלוא עיניו ואפי' בלילה שאינו רואה. מיהו רשויות מפסיקות. ואפילו תוך ד"א והפתח פתוח. כשאינה נראה ואין ריחה מגיע אליו שרי. ובהפסק כותל. י"א אפילו ריחה מגיע אליו. שרי [א"ח ע"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
היה עומד בתפילה ונזכר – דווקא נזכר, אבל להתחיל לא.
יתכסה במים ויקרא – במים עכורים, שאינו רואה ערוותו, אבל בצלולים לא. ואם יכול לעכור ברגליו, יעכור.