תוספות יום טוב על ברכות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על ברכות · ג · >>

משנה א[עריכה]

פטור מקריאת שמע. כתב הר"ב משום דטריד טרדא דמצוה ע' מ"ש משנה ד' פ"ב דסוכה:

מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. נושאי כו'. ה"ג בספר מדוייק וה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מ"ש ותפילין נמי כדאמר בפ"ב בגמרא (יד:) הרוצה לקבל עול וכו' מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו'. הר"י. ולפי שהתפילין מונחין עליו אפילו לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. א"נ משום דק"ש ותפלה תדירי דשבת ולילה לאו זמן תפילין [כדפי' הר"ב במ"ג] וכה"ג ריש פ"ד בשם התוס' [ועי' מ"ש בס"ד לקמן במ"ג] והתוס' לא גרסי מן התפלה [וכן בסדר משניות דבירושלמי לא גרסינן] דהא אתיא במכל שכן כמו שכתבו בד"ה אלו ואלו וכו' ויש טעות סופר בדבור שלפניו. וכן יובן מספר חכמת שלמה:

[ומן התפילין. שם תפילין פירשתיו בריש פ"ד דמנחות:

ואת שאין למטה צורך בהן. פי' הר"ב כגון ההולכים ללוות את המת בלבד וכו'. אין להקשות דאכתי גמ"ח הוא ובמשנה דלקמן כתבתי בשם הר"י דגמ"ח יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא שכתב הר"ב בר"פ דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם משא"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מיקרי טרדא]:

משנה ב[עריכה]

להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:

לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות יח) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:

משנה ג[עריכה]

ועבדים. בפ' קמא דחגיגה (דף ד. ) גמרינן לה לה פי' רש"י דבאשה כתיב (דברים כד) וכתב לה ובשפחה כתיב (ויקרא יט) או חפשה לא נתן לה:

התפילין. מ"ש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין לא פסק כן בריש פרק בתרא דעירובין ושם אאריך בס"ד ועוד עיין בסוף פרק קמא דביצה. ומה שכתב דאיתקש תפילין למזוזה פירש רש"י דכתיב (דברים ו) וקשרתם וכתבתם. ומ"ש קא משמע לן. וטעמא דתפילין אתקשו בפרשת ראשונה לת"ת דכתיב (שם) ושננתם וגו' וקשרתם. וכן בשניה (שם יא) והיו לטוטפות וגו'. ולמדתם וגו'. ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשניה בת"ת. גמ' פרק קמא דקדושין (דף לד:):

ובמזוזה. פי' הר"ב דמ"ד הואיל ואתקש לת"ת. פירש רש"י דכתיב ולמדתם וגו' וכתבתם. ומ"ש הר"ב קמ"ל דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. רש"י וגמרא דקדושין. ומיהו הך סברא לא אלימא כולי האי למעקר מיעוטא דולמדתם את בניכם ולומר דנשים חייבות גם בת"ת כך תירצו התוס' בקדושין אדכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואימא גברי בעו חיי וכו':

משנה ד[עריכה]

מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:

מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:

משנה ה[עריכה]

אלא יקצר. פירש הר"ב כל ברכה וברכה כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. ועי' במ"ג פ"ד. והשתא ג' מחלוקות בדבר. ק"ש. דמדאורייתא יהרהר ואפי' [לא] התחיל ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה דמדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפלה אמרו שיקצר. וברכות דק"ש דמדרבנן נינהו ואינם רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק:

שיטיל לתוכן מים. פירש הר"ב רביעית. ושיעורו תמצא במשנה ה' פרק ח' דפאה:

משנה ו[עריכה]

שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם ובפ"ח דמקואות ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:

והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא טו) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד) ובפ' ב' דזבים (משנה ג):

[צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:

ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל: