משנה ברכות ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ב | >>
- קברו את המת וחזרו,
- אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה – יתחילו,
- ואם לאו – לא יתחילוד.
- העומדים בשורה:
- הפנימים – פטורים, והחיצונים – חייבין.
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ:
- אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה – יַתְחִילוּ;
- וְאִם לָאו – לֹא יַתְחִילוּ.
הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה:
- הַפְּנִימִים – פְּטוּרִין,
- וְהַחִיצוֹנִים – חַיָּבִין:
קברו את המת, וחזרו -
- אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה - יתחילו;
- ואם לאו - לא יתחילו.
- העומדין בשורה -
- הפנימיין - פטורין; והחיצונים - חייבין.
היה המנהג אצלם לקבור המת, ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר, וירחקו ממנו עד מקום ידוע, והמקום ההוא נקרא מעמד. ויעמדו שם האבלים, ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים.
ושורה הוא מערכת אנשים, ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה.
ומה שאמר להתחיל ולגמור - רוצה לומר להשלים פרשה ראשונה בלבד. ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר, בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים, אינם רשאים להתחיל בקרית שמע.
והפנימיים - הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים, ואשר אחריהם נקראים חיצונים:
להתחיל ולגמור - פרשה אחת של קריאת שמע ג:
לשורה - שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר:
ואם לאו - שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:
הפנימים - הרואים האבלים:
והחיצונים - שאינם רואים פני האבלים:
להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:
לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות יח כ) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:
(ג) (על הברטנורא) ובגמרא. אפילו פסוק ראשון. וטעמא, דפסוק ראשון מקרי פרק, כמ"ש בפ"ב מ"ג לעיל:
(ד) (על המשנה) לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל גמילות חסדים הוא שהוא מן התורה, כדאמרינן: "והודעת להם את הדרך" (שמות יח) זו גמילות חסדים, והעוסק כו'. הר"י:
יתחילו: כתב ב"י שם דלישנא דיתחילו משמע יתחילו ויגמרו כולה, וכמו שכתב מהר"י אבוהב ז"ל דמשמע כן מפירוש רש"י ז"ל.
העומדים בשורה כו': פירש רש"י ז"ל בשורה שהיו מנחמים את האבל בהיקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר ע"כ.
ובגמרא תנו רבנן שורה הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת. ר' יהודה אומר הבאים מחמת האבל פטורים ומחמת כבוד חייבין. ופירש ה"ר יונה ז"ל דאית דמפרשי דר"י לחומרא דארישא קאי, והכי קאמר כי אמרינן דשורה הרואה את הפנים פטורה הני מילי באותן שבאים מחמת האבל אבל הבאים מחמת כבוד אפילו רואה את הפנים חייבת, ואית דמפרשי דאסיפא קאי דאפילו בשורה שאינה רואה את הפנים אם באים מחמת האבל פטורין. ומחמת האבל, אית דאמרי דקרוביו ובני משפחתו בלבד נקראין מחמת האבל, ואית דאמרי דאפילו שאר בני אדם שבאים לנחמו נקראים מחמת האבל ופטורין ע"כ.
ובירושלמי א"ר חנינא בראשונה היו משפחות עומדות לנחם ואבלים עוברין, משרבה תחרות בצפורי שהיו מקפידין על סדר הישיבה התקין ר"י בן חלפתא שיהו משפחות עוברות ואבלים עומדין. ומתניתין דקתני גבי מנחמין עומדין משנה ראשונה קודם שנשתנה המנהג, וההיא דתנינן פ"ב דסנהדרין דרך כל העם עוברין זה אחר זה משנה אחרונה אחר שנשתנה המנהג ע"כ. ועיין שם:
יכין
קברו את המת חזרו אם יכולין להתחיל ולגמור: אפילו רק פסוק ראשון ונ"ל דמה"ט לא נקט בקיצור אם יכולין לגמור. אלא בעי לאשמעינן דהאי לגמור לאו אכולה ק"ש קאי אלא אהתחלה קאי. וה"ק אם יכולין לגמור התחלת הק"ש דהיינו פסוק א':
עד שלא יגיעו לשורה: שהאבל עובר ביניהם וא"ל המקום ינחמך:
יתחילו: ורשאים להפסיק אחר כך מפני הכבוד לומר המקום וכו' [עמג"א]:
ואם לאו לא יתחילו: דתנחומי אבלים הו"ל ג"ח דאו'. ואפילו לרמב"ם דס"ל דרבנן. נ"ל דעכ"פ גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשב ואל תעשה [כברכות ד"כ]. מיהו באין שהות לקרות אח"כ. חייב:
העומדים בשורה הפנימים: שסמוכים לאבל וצריכים לדבר עמו:
פטורים והחיצונים: שאינם מדברים עמו. והתאספו רק לכבוד האבל. שיראה רבוי עם סביבו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת