משנה ברכות ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

קברו את המת וחזרו,
אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה – יתחילו,
ואם לאו – לא יתחילוד.
העומדים בשורה:
הפנימים – פטורים, והחיצונים – חייבין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ:

אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה – יַתְחִילוּ;
וְאִם לָאו – לֹא יַתְחִילוּ.

הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה:

הַפְּנִימִים – פְּטוּרִין,
וְהַחִיצוֹנִים – חַיָּבִין:

נוסח הרמב"ם

קברו את המת וחזרו אם יכלין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדין בשורה הפנימיין פטורין והחיצונים חייבין.

פירוש הרמב"ם

קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו' – היה המנהג אצלם לקבור המת, ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר, וירחקו ממנו עד מקום ידוע, והמקום ההוא נקרא מעמד, ויעמדו שם האבלים, ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים. ושורה הוא מערכת אנשים, ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה.

ומה שאמר להתחיל ולגמור, רוצה לומר להשלים פרשה ראשונה בלבד. ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר, בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים, אינם רשאים להתחיל בקריאת שמע.

והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים, ואשר אחריהם נקראים חיצונים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

להתחיל ולגמור - פרשה אחת של קריאת שמע ג:

לשורה - שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר:

ואם לאו - שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:

הפנימים - הרואים האבלים:

והחיצונים - שאינם רואים פני האבלים:

פירוש תוספות יום טוב

להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:

לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות יח) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) ובגמרא. אפילו פסוק ראשון. וטעמא, דפסוק ראשון מקרי פרק, כמ"ש בפ"ב מ"ג לעיל:

(ד) (על המשנה) לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל גמילות חסדים הוא שהוא מן התורה, כדאמרינן: "והודעת להם את הדרך" (שמות יח) זו גמילות חסדים, והעוסק כו'. הר"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יתחילו:    כתב ב"י שם דלישנא דיתחילו משמע יתחילו ויגמרו כולה וכמ"ש מהר"י אבוהב ז"ל דמשמע כן מפי' רש"י ז"ל:

העומדים בשורה כו':    פי' רש"י ז"ל בשורה שהיו מנחמים את האבל בהיקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר ע"כ. ובגמ' ת"ר שורה הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת ר' יהודה אומר הבאים מחמת האבל פטורים ומחמת כבוד חייבין ופי' ה"ר יונה ז"ל דאית דמפרשי דר"י לחומרא דארישא קאי וה"ק כי אמרינן דשורה הרואה את הפנים פטורה ה"מ באותן שבאים מחמת האבל אבל הבאים מחמת כבוד אפי' רואה את הפנים חייבת ואית דמפרשי דאסיפא קאי דאפילו בשורה שאינה רואה את הפנים אם באים מחמת האבל פטורין. ומחמת האבל אית דאמרי דקרוביו ובני משפחתו בלבד נקראין מחמת האבל. ואית דאמרי דאפילו שאר בנ"א שבאים לנחמו נקראים מחמת האבל ופטורין ע"כ. ובירושלמי א"ר חנינא בראשונה היו משפחות עומדות לנחם ואבלים עוברין משרבה תחרות בצפורי שהיו מקפידין על סדר הישיבה התקין ר"י בן חלפתא שיהו משפחות עוברות ואבלים עומדין ומתני' דקתני גבי מנחמין עומדין משנה ראשונה קודם שנשתנה המנהג. וההיא דתנינן פ"ב דסנהדרין דרך כל העם עוברין זה אחר זה משנה אחרונה אחר שנשתנה המנהג ע"כ וע"ש:


פירושים נוספים