משנה ברכות ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נשים ועבדים ה וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפלין, וחיבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,

פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,
וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

נוסח הרמב"ם

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.

פירוש הרמב"ם

נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין כו' – כל זה מבואר, ועוד יתבאר זה העניין במקומו במסכת קידושין, במצוות שאין הנשים חייבות בהן, ומה טעם לא יתחייבו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע - אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד"א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ"ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד"א דואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ"ל ו:

קטנים - אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק"ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן:

וחייבין בתפלה - דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:

ובמזוזה - דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם הכי נמי נפטרו ממזוזה אע"פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא קא משמע לן ז:

ובברכת המזון - מיבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא כיון דכתיב (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב (שם) על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא:

פירוש תוספות יום טוב

ועבדים. בפ' קמא דחגיגה (דף ד. ) גמרינן לה לה פי' רש"י דבאשה כתיב (דברים כד) וכתב לה ובשפחה כתיב (ויקרא יט) או חפשה לא נתן לה:

התפילין. מ"ש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין לא פסק כן בריש פרק בתרא דעירובין ושם אאריך בס"ד ועוד עיין בסוף פרק קמא דביצה. ומה שכתב דאיתקש תפילין למזוזה פירש רש"י דכתיב (דברים ו) וקשרתם וכתבתם. ומ"ש קא משמע לן. וטעמא דתפילין אתקשו בפרשת ראשונה לת"ת דכתיב (שם) ושננתם וגו' וקשרתם. וכן בשניה (שם יא) והיו לטוטפות וגו'. ולמדתם וגו'. ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשניה בת"ת. גמ' פרק קמא דקדושין (דף לד:):

ובמזוזה. פי' הר"ב דמ"ד הואיל ואתקש לת"ת. פירש רש"י דכתיב ולמדתם וגו' וכתבתם. ומ"ש הר"ב קמ"ל דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. רש"י וגמרא דקדושין. ומיהו הך סברא לא אלימא כולי האי למעקר מיעוטא דולמדתם את בניכם ולומר דנשים חייבות גם בת"ת כך תירצו התוס' בקדושין אדכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואימא גברי בעו חיי וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) ועבדים. בגמ' חגיגה דף ד גמרינן לה לה, ופירש רש"י: דבאשה כתיב "וכתב לה", ובשפחה כתיב: "או חפשה לא ניתן לה":

(ו) (על הברטנורא) וטעמא, דתפילין אתקשו בפרשה ראשונה לתלמוד תורה, דכתיב "ושננתם וקשרתם", וכן בשניה, "והיו לטוטפות ולמדתם". ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בתלמוד תורה. קידושין דף ל"ד:

(ז) (על הברטנורא) דכתיב "למען ירבו ימיכם": גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי? גמ' שם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נשים ועבדים וקטנים כו':    פי' ר"ת דמתני' איירי בין רישא בין סיפא בקטן שלא הגיע לחנוך וחייבין דסיפא קאי אנשים ועבדים לחוד אבל קטנים פטורים מכל וכל כיון דלא הגיע לחנוך. וא"ת א"כ אמאי תנא קטנים בהדי נשים ועבדים כיון דאין שוין. וי"ל דכן דרך התנא לשנות יחד נשים ועבדים וקטנים שלא הגיעו לחנוך כמו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ע"כ. ובריש פ' המוצא תפילין מוכח דמתני' דלא כר"מ ור"י דתרווייהו אית להו נשים חייבות בתפילין וכמ"ש שם תוס' ז"ל. וגרסי' בילמדנו למה נשתתפו הנשים עם הקטנים ועם העבדים לענין המצות (הכא מיירי בעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות שדינו כדין אשה שהוא חייב בכל מל"ת וגם במ"ע שהנשים חייבות בהן. ויש עוד שני מיני עבדים כנענים אחרים. עי' במגיד משנה ס"פ עשרים דה' שבת אכן עבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית) לפי שאין להם אלא לב אחד שנא' וחנה היא מדברת על לבה. אשר היא מצודים וחרמים לבה. ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה. וכן הקטן אולת קשורה בלב נער. וכן העבד לבו אל אדוניו בלבד. ובירושלמי נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. עבדים מניין שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר. קטנים מניין למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא תדיר בה ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל דמהו דתימא הואיל ואיתקש לת"ת כו' אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע למה לא אמר הואיל ואיתקש לתפילין כדלעיל וי"ל דסברא הוא להקיש לחומרא ע"כ. וכבודו במקומו מונח דלא ידענא מה קאמר ז"ל דהא בין תקיש לתפילין בין תקיש לת"ת הוי לקולא. אלא נראה דלהכי נקט הו"א לאקושי לת"ת ולא נקט הו"א לאקושי לתפילין דיותר סמוך הוי קרא דולמדתם אותם את בניכם דמיניה ממעטינן בנותיכם מקרא דתפילין דרחוק טפי בפ' והיה אם שמוע אבל אה"נ דהמ"ל ה"א לאקושי לתפילין:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

וקטנים פטורים מקריאת שמע – רש"י מפרש אפילו בשהגיע לחינוך. אבל רבינו תם מוכיח, דדווקא שלא הגיעו לחינוך; אבל קטן היודע לדבר, אמרו בברייתא סוכה מב א שאביו מלמדו "תורה ציווה לנו משה" ופסוק ראשון של קריאת שמע.

ודחה הגר"א ראייה זו, דאינו משום מצוות קריאת שמע, אלא משום חיוב האב ללמד לבנו תורה הוא, ואינו חיוב על הבן. וזמנו כל היום.

וחייבין... בברכת המזון – הגמרא מסתפקת אם נשים וקטנים חייבים מדאורייתא או מדרבנן. ונפקא מינה אם יכולים להוציא ידי חובה. ורצו לפשוט מהא דתני, "אבל אמרו, אשה מברכת לבעלה" וכו'. ומשני, שלא אכל הבעל שיעור דאורייתא, דהוו שניהם דרבנן. ובירושלמי תרצו דמיירי בעונה אחריהם. פירוש, שיאמר עמהם מילה במילה. ומכאן משמע שיכולים לומר ברכת המזון עם קטן שהגיע לחינוך בהזכרת השם, אף על פי שאין הגדול חייב בברכת המזון.