משנה ברכות ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ג | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נשים ועבדים ה וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפלין, וחיבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,

פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,
וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין כו' – כל זה מבואר, ועוד יתבאר זה העניין במקומו במסכת קידושין, במצוות שאין הנשים חייבות בהן, ומה טעם לא יתחייבו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע - אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד"א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ"ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד"א דואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ"ל ו:

קטנים - אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק"ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן:

וחייבין בתפלה - דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:

ובמזוזה - דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם הכי נמי נפטרו ממזוזה אע"פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא קא משמע לן ז:

ובברכת המזון - מיבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא כיון דכתיב (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב (שם) על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ועבדים. בפ' קמא דחגיגה (דף ד. ) גמרינן לה לה פי' רש"י דבאשה כתיב (דברים כד) וכתב לה ובשפחה כתיב (ויקרא יט) או חפשה לא נתן לה:

התפילין. מ"ש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין לא פסק כן בריש פרק בתרא דעירובין ושם אאריך בס"ד ועוד עיין בסוף פרק קמא דביצה. ומה שכתב דאיתקש תפילין למזוזה פירש רש"י דכתיב (דברים ו) וקשרתם וכתבתם. ומ"ש קא משמע לן. וטעמא דתפילין אתקשו בפרשת ראשונה לת"ת דכתיב (שם) ושננתם וגו' וקשרתם. וכן בשניה (שם יא) והיו לטוטפות וגו'. ולמדתם וגו'. ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשניה בת"ת. גמ' פרק קמא דקדושין (דף לד:):

ובמזוזה. פי' הר"ב דמ"ד הואיל ואתקש לת"ת. פירש רש"י דכתיב ולמדתם וגו' וכתבתם. ומ"ש הר"ב קמ"ל דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. רש"י וגמרא דקדושין. ומיהו הך סברא לא אלימא כולי האי למעקר מיעוטא דולמדתם את בניכם ולומר דנשים חייבות גם בת"ת כך תירצו התוס' בקדושין אדכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואימא גברי בעו חיי וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על המשנה) ועבדים. בגמ' חגיגה דף ד גמרינן לה לה, ופירש רש"י: דבאשה כתיב "וכתב לה", ובשפחה כתיב: "או חפשה לא ניתן לה":

(ו) (על הברטנורא) וטעמא, דתפילין אתקשו בפרשה ראשונה לתלמוד תורה, דכתיב "ושננתם וקשרתם", וכן בשניה, "והיו לטוטפות ולמדתם". ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בתלמוד תורה. קידושין דף ל"ד:

(ז) (על הברטנורא) דכתיב "למען ירבו ימיכם": גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי? גמ' שם:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

וקטנים פטורים מקריאת שמע – רש"י מפרש אפילו בשהגיע לחינוך. אבל רבינו תם מוכיח, דדווקא שלא הגיעו לחינוך; אבל קטן היודע לדבר, אמרו בברייתא סוכה מב א שאביו מלמדו "תורה ציווה לנו משה" ופסוק ראשון של קריאת שמע.

ודחה הגר"א ראייה זו, דאינו משום מצוות קריאת שמע, אלא משום חיוב האב ללמד לבנו תורה הוא, ואינו חיוב על הבן. וזמנו כל היום.

וחייבין... בברכת המזון – הגמרא מסתפקת אם נשים וקטנים חייבים מדאורייתא או מדרבנן. ונפקא מינה אם יכולים להוציא ידי חובה. ורצו לפשוט מהא דתני, "אבל אמרו, אשה מברכת לבעלה" וכו'. ומשני, שלא אכל הבעל שיעור דאורייתא, דהוו שניהם דרבנן. ובירושלמי תרצו דמיירי בעונה אחריהם. פירוש, שיאמר עמהם מילה במילה. ומכאן משמע שיכולים לומר ברכת המזון עם קטן שהגיע לחינוך בהזכרת השם, אף על פי שאין הגדול חייב בברכת המזון.