רמב"ם על ברכות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

| רמב"ם על מסכת ברכות ג |

משנה א[עריכה]

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה כו' – עניין דברו מוטל לפניו, אינו רוצה לומר שיעמוד לפניו, אך רוצה לומר קודם שיקברהו, ואף על פי שאינו עימו במקום אחד. אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם, הוא חייב בקריאת שמע, ואף על פי שעדיין לא נקבר. אבל אם יהיה לפניו וישמרהו, אז יהיה פטור מקריאת שמע.

ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם, הם האנשים המזומנים לשאת המיטה כשייעפו נושאיה; וכל מי שיבוא לשאת המיטה או יצטרך לעזור נושאי המיטה, אחד שיהיה לפני המיטה או אחר המיטה, הוא פטור מקריאת שמע. ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המיטה ולא מן העוזרים, אבל בא ללוותם בלבד, הוא חייב בקריאת שמע. והכל פטורים מן התפילה, והטעם מפני טרדת הלב:

משנה ב[עריכה]

קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו' – היה המנהג אצלם לקבור המת, ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר, וירחקו ממנו עד מקום ידוע, והמקום ההוא נקרא מעמד, ויעמדו שם האבלים, ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים. ושורה הוא מערכת אנשים, ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה.

ומה שאמר להתחיל ולגמור, רוצה לומר להשלים פרשה ראשונה בלבד. ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר, בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים, אינם רשאים להתחיל בקריאת שמע.

והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים, ואשר אחריהם נקראים חיצונים:

משנה ג[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין כו' – כל זה מבואר, ועוד יתבאר זה העניין במקומו במסכת קידושין, במצוות שאין הנשים חייבות בהן, ומה טעם לא יתחייבו:

משנה ד[עריכה]

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה כו' – בעל קרי הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו. ופירוש מהרהר, מחשב ברעיוניו; רוצה לומר, יקרא קריאת שמע בליבו ולא יניע שפתיו. ואולם נתחייב בברכה אחר המזון, מפני שהוא מן התורה כמו קריאת שמע, והוא מה שאמר הכתוב: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך".

ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה, ומותר לו לקרוא קריאת שמע, ולברך לפניה ולאחריה, וכן ברכת המזון, ואף על פי שהוא בעל קרי. אמנם התפילה, כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים; אלא אם כן יהיה חולה ונכאב, ואז לא יתחייב טהרה בשום פנים, ואפילו על הזמן הראשון, רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל, כמו שיתבאר בגמרא. וכן נאמר בו, חולה לאונסו פטור מכלום:

משנה ה[עריכה]

היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק כו' – דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים, שהיו שומרים להשלים קריאת שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח, כדי שתהיה התפלה עם עלות השמש, וסמכו זה לדברי הנביא: "ייראוך עם שמש". ועל כן יתכסה במים ויקרא.

והמים הרעים הם המבאישים. ומי משרה, מים ששורין בהן הפשתים.

ומה שאמר: עד שיטיל לתוכן מים, אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה, אבל הוא חוזר על מי רגלים, שנופל עליהם שם המים הרעים. אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן, לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים. אך מי רגלים, אם השליך עליהם רביעית מים בבת אחת, מותר לו לקרות קריאת שמע אצלם במקום אחר בתוך ארבע אמות.

ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן: אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה, ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה? ארבע אמות. ועוד נבאר במסכת שאחרי זאת שיעור רביעית וזולתה מן המידות.

ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות, כשתהיה אחריו או לצדדיו; אבל לפניו, בעוד שיראה אותה אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו:

משנה ו[עריכה]

זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע כו' – הזב והנדה טומאתם חמורה, ואי אפשר להיטהר ממנה ביום אחד, כמו שנבאר במקומן.

ופירוש משמשת, היא כינוי לאשה בשעת הבעילה. ומנהג האשה כשתיבעל ונכנסה הטיפה במקום תחתונה, שיקפא כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר, כמו שהתבאר בחכמת הטבע. ואם יקרה בבית הרחם מדווה ולא ינהגו ענייני העובר כראוי, תהיה הטיפה ההיא נופלת מן האשה. ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו, ויש עת שהוא נופל והוא לא נשתנה, כשתהיה פולט בתוך שלושה ימים, כמו שיתבאר בזולתי המקום הזה. ותיקרא האשה כשתפול ממנה הטפה ההיא, פולטת שכבת זרע. וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע, כן תתחייב האשה אשר נבעלה, או אשר הפילה הטיפה קודם שינויה, ואף על פי שטהרה תיכף אחר הבעילה, והפילה אותה ליום או לשני ימים.

ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי, והאשה הנדה כשתיפול ממנה הטיפה כאשר זכרנו, או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נדה, כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע, ואחר כך יתפללו; ואף על פי שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע, רוצה לומר הזיבות והנדות. ורבי יהודה אומר, אחר שהם בטומאה חמורה, לא יטהרו מטומאה הקלה. ואין הלכה כרבי יהודה.

וכל זה היה בזמן הראשון, שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל, וכאשר הביאו אחר כך בגמרא. וכדבטלוה לטבילותא, ביטלו כל זה, אבל יחוייב הרחיצה בלבד קודם התפילה, מפני שנהגו בו בני אדם; אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה, שלא נהגו בה. ועל כן תתבונן בזה העניין, שהוא אמת: