משנה ברכות ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

היה עומד בתפלה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק, אלא יקצר.

ירד לטבל, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא.

ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.

אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים.

וכמה ירחיק מהם ומן הצואה, ארבע אמות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי:

לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.

יָרַד לִטְבֹּל:

אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא;
וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא.

אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בְמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה?

אַרְבַּע אַמּוֹת:

נוסח הרמב"ם

היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר ירד לטבול אם יכל לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא אבל לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות.

פירוש הרמב"ם

היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק כו' – דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים, שהיו שומרים להשלים קריאת שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח, כדי שתהיה התפלה עם עלות השמש, וסמכו זה לדברי הנביא: "ייראוך עם שמש". ועל כן יתכסה במים ויקרא.

והמים הרעים הם המבאישים. ומי משרה, מים ששורין בהן הפשתים.

ומה שאמר: עד שיטיל לתוכן מים, אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה, אבל הוא חוזר על מי רגלים, שנופל עליהם שם המים הרעים. אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן, לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים. אך מי רגלים, אם השליך עליהם רביעית מים בבת אחת, מותר לו לקרות קריאת שמע אצלם במקום אחר בתוך ארבע אמות.

ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן: אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה, ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה? ארבע אמות. ועוד נבאר במסכת שאחרי זאת שיעור רביעית וזולתה מן המידות.

ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות, כשתהיה אחריו או לצדדיו; אבל לפניו, בעוד שיראה אותה אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יפסיק - תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה י:

ולקרות עד שלא תנץ החמה - שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש:

יתכסה במים - ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא:

במים הרעים - מים סרוחים:

במי המשרה - מים ששורין בהם פשתן:

עד שיטיל לתוכן מים - חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת רביעית:

וכמה ירחיק מהם - מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה:

ארבע אמות - ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:

פירוש תוספות יום טוב

אלא יקצר. פירש הר"ב כל ברכה וברכה כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. ועי' במ"ג פ"ד. והשתא ג' מחלוקות בדבר. ק"ש. דמדאורייתא יהרהר ואפי' [לא] התחיל ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה דמדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפלה אמרו שיקצר. וברכות דק"ש דמדרבנן נינהו ואינם רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק:

שיטיל לתוכן מים. פירש הר"ב רביעית. ושיעורו תמצא במשנה ה' פרק ח' דפאה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד.

  • והשתא ג' מחלוקת בדבר:
  1. ק"ש דמדאורייתא, יהרהר, ואפילו לא התחיל, ואין לו לקצר, רק יהרהר.
  2. ותפילה מדרבנן, לא יתחיל, ואם התחיל, יקצר, דהם שתקנו תפילה אמרו שיקצר.
  3. וברכת קריאת שמע דמדרבנן, ואינן רחמי כתפילה, משמע שאף אם התחיל יפסיק. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה עומד בתפלה:    הזכיר זה בכאן אפילו שאין ענין תפלה שייך לכאן מ"מ משום ענין בעל קרי. הרי"א ז"ל:

לא יפסיק:    ירושלמי מתני' דוקא במתפלל ברבים אבל במתפלל בינו לבין עצמו מפסיק וכר"מ שהוא ת"ק דמתני' דלעיל. ברם כר"י אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. ובשאין לו מים. אבל יש לו מים לטבול אפילו ר"י מודה שהוא מפסיק:

אלא יקצר:    ודייקינן טעמא דיקצר משום דהתחיל הא אם לא התחיל לא יתחיל אפילו בהרהור מדלא קאמר יקצר בדבור (פי' כ"ז הלשון ה"ל למיתני) או יהרהר באריכות ע"כ עם פי' תוס' והרא"ש ז"ל וטעמא דהקלו בתפלה מפני שאינה אלא מדרבנן:

עד שלא תנץ החמה:    לותיקין ואפילו לר' יהושע דאמר בפ"ק עד ג' שעות וכתב ה"ר יונה ז"ל וכ"ז דקדקו חכמים בק"ש בזמנה דלכתחלה כדי שלא תעבור הנה"ח שלא חששו למה שלא היה סומך גאולה לתפלה ולא הצריכוהו לעלות ולהתכסות אלא שיקרא בתוך המים ע"כ ועמ"ש בר"פ דלעיל:

עד שיטיל לתוכן מים:    פי' ר"ע ז"ל שיעור המים רביעית. אמר המלקט כר' זכאי (ואיתא בפ' ג' מינים (נזיר דף ל"ז)) ל"ש מי רגלים בתחלה ל"ש מ"ר בסוף וכן הלכה ודלא כמ"ד כ"ש ור"ל מ"ר שהם בכלי. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' פשט המשנה כך היא דקאי אמים הרעים דלעיל ואפילו דלא אצטריך להו אצטריך על כדומה להו ע"כ:

וכמה ירחיק כו':    וכתב ה"ר יונה ז"ל ומי שקורא בלילה או סומא שאינו רואה צריך להרחיק מלא עיניו כאילו היה רואה והכי פי' בירושלמי עכ"ל ז"ל. ובגמ' א"ר הונא ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מלא עיניו וכן לתפלה ובירושלמי דייק מדקתני מתני' וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ד"א לאשמעינן נמי דצריך להרחיק ד"א מנבלה מוסרחת דאי צואה הוי לכלוך הבא מחמת צואה כגון שכבסו במי משרה בגדים המלוכלכין בצואה הא קתני ולא במים הרעים ולא במי המשרה אלא ודאי ש"מ לאתויי נבלה מסרחת דדינה כצואה וצריך להרחיק גם ממנה ד"א וה"ה לכל בני סרחון. ומשמע מתוך ירושלמי זה דכמה ירחיק מהם דקתני מתני' קאי אמים הרעים ומי המשרה ומי רגלים וכן מפורש בטור סי' פ"ו:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

היה עומד בתפילה ונזכר – דווקא נזכר, אבל להתחיל לא.

יתכסה במים ויקרא – במים עכורים, שאינו רואה ערוותו, אבל בצלולים לא. ואם יכול לעכור ברגליו, יעכור.