משנה ברכות ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע יא, והמשמשת יב שראתה נדה, צריכין טבילה, ורבי יהודה פוטר יג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה,

צְרִיכִין טְבִילָה.
וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:

נוסח הרמב"ם

זב שראה קרי ונידה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראת נידה צריכין טבילה רבי יהודה פוטר.

פירוש הרמב"ם

זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע כו' – הזב והנדה טומאתם חמורה, ואי אפשר להיטהר ממנה ביום אחד, כמו שנבאר במקומן.

ופירוש משמשת, היא כינוי לאשה בשעת הבעילה. ומנהג האשה כשתיבעל ונכנסה הטיפה במקום תחתונה, שיקפא כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר, כמו שהתבאר בחכמת הטבע. ואם יקרה בבית הרחם מדווה ולא ינהגו ענייני העובר כראוי, תהיה הטיפה ההיא נופלת מן האשה. ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו, ויש עת שהוא נופל והוא לא נשתנה, כשתהיה פולט בתוך שלושה ימים, כמו שיתבאר בזולתי המקום הזה. ותיקרא האשה כשתפול ממנה הטפה ההיא, פולטת שכבת זרע. וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע, כן תתחייב האשה אשר נבעלה, או אשר הפילה הטיפה קודם שינויה, ואף על פי שטהרה תיכף אחר הבעילה, והפילה אותה ליום או לשני ימים.

ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי, והאשה הנדה כשתיפול ממנה הטיפה כאשר זכרנו, או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נדה, כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע, ואחר כך יתפללו; ואף על פי שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע, רוצה לומר הזיבות והנדות. ורבי יהודה אומר, אחר שהם בטומאה חמורה, לא יטהרו מטומאה הקלה. ואין הלכה כרבי יהודה.

וכל זה היה בזמן הראשון, שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל, וכאשר הביאו אחר כך בגמרא. וכדבטלוה לטבילותא, ביטלו כל זה, אבל יחוייב הרחיצה בלבד קודם התפילה, מפני שנהגו בו בני אדם; אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה, שלא נהגו בה. ועל כן תתבונן בזה העניין, שהוא אמת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זב שראה קרי - אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמא האשה בפליטתו כל שלשה ימים לאחר תשמיש. ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה צריכין טבילה:

ורבי יהודה פוטר - אף במשמשת שראתה נדה פטר ר' יהודה, ואף על גב דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעא חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:

פירוש תוספות יום טוב

שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם ובפ"ח דמקואות ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:

והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא טו) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד) ובפ' ב' דזבים (משנה ג):

[צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:

ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן, ותתקיים שלא יהיו מצויים כו':

(יב) (על המשנה) והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הר"מ, מטעם דלעיל, ועוד, דכל דתקון כעין דאורייתא תקון כו'. תוי"ט:

(יג) (על המשנה) ורבי יהודה פוטר. לדבריו דת"ק קאמר, דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה, כדלעיל במשנה ד. אי נמי בתלמוד תורה מיירי, דמודה בה ר"י שאין לו להוציא בשפתיו, מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זב שראה כו':    טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז הוא דצריכין טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה ש"ז קורין ומתפללין וא"צ טבילה וכן פסקו רב אלפס ור"ח והרא"ש ז"ל. ודע דדוקא הפולטת ש"ז בתוך ג' ימים לשמושה הוי כאילו היא עצמה ראתה קרי וטמאה יום א' כאיש הרואה קרי אבל אם פולטת אותו לאחר ג' ימים לשמושה אינה טמאה שכבר נסרח הזרע במעיה ואינו אלא כפירשא בעלמא ונרמז בפי' ר"ע ז"ל. וברמב"ם פ"ד דהלכות תפלה סי' ה' וז"ל לפיכך היו אומרים בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לק"ש וכן לתפלה מפני הקרי אע"פ שהם טמאים וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזרה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד ע"כ. ורבותא דכולה מתני' מבוארת שאע"פ שהם בטומאה חמורה יותר מש"ז דלא מהניא להו טבילה השתא אפ"ה מחייבינן להו טבילה קודם ביטול התקנה. ותו דאע"ג דלא שייך השתא בנדה שפלטה וכו' טעמא דשלא יהיו מצויין אצל נשותיהן שהרי כיון שנטמאת ודאי לא אתו לידי תשמיש אעפ"כ אצרכוה טבילה לתפלתה:

ור"י פוטר:    פי' ר"ע ז"ל אף במשמשת שראתה נדה כו'. אמר המלקט פי' אע"פ שהשמוש דהיינו הקרי קדם לדם הנדות וכן ג"כ תני ר"ח בע"ק שראה זיבה צריך טבילה ור"י פוטר ולאו דוקא נקט רישא זב שראה קרי דאפי' איפכא בעל קרי שראה זוב פטר ר"י אלא נראה דנקט ברישא זב שראה קרי להודיעך כוחן דרבנן דאפילו שקדמתו טומאת הזיבה אפ"ה מחייבי ליה רבנן טבילה לקרויו לד"ת. וסיפא נקט משמשת שראתה דם להודיעך כחו דר"י דאע"פ שהקרי קדם פוטרו ר"י כדכתיבנא. ומוכח ממתני' דבע"ק גרידא אפי' ר"י מחייב ליה טבילה לד"ת אלא שלענין בהמ"ז הקל כדכתיבנא לעיל בסי' ד':


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

זב שראה – דווקא שראה קרי; אבל זב וזבה ונדה ויולדת, כולם לומדים תורה.