משנה קידושין ד
קידושין פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת קידושין • פרק רביעי ("עשרה יוחסין") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • משנה יג • משנה יד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי.
כהני לויי וישראלי, מותרים לבוא זה בזה.
לויי ישראלי חללי גרי וחרורי, מותרים לבוא זה בזה.
גרי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי, כולם מותרין לבוא זה בזה.
ואלו הם שתוקי, כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו.
ואסופי, כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו.
אבא שאול היה קורא לשתוקי, בדוקי.
כל האסורים לבוא בקהל, מותרים לבוא זה בזה.
רבי יהודה אוסר.
רבי אליעזר אומר, ודאן בוודאן, מותר.
ודאן בספיקן, וספיקן [בוודאן, וספיקן] בספיקן, אסור.
ואלו הן הספיקות, שתוקי, אסופי, וכותי.
הנושא אשה כהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אימהות שהן שמונה, אמה ואם אמה, ואם אבי אמה ואמה, ואם אביה ואמה, ואם אבי אביה ואמה.
לויה וישראלית, מוסיפין עליהן עוד אחת.
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן סנהדרין ולמעלה.
וכל שהחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה, משיאין לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן.
רבי יוסי אומר, אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך.
בת חלל זכר, פסולה מן הכהונה לעולם.
ישראל שנשא חללה, בתו כשרה לכהונה.
חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה.
רבי יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ישראל שנשא גיורת, בתו כשרה לכהונה.
וגר שנשא בת ישראל, בתו כשרה לכהונה.
אבל גר שנשא גיורת, בתו פסולה לכהונה.
אחד גר ואחד עבדים משוחררים, אפלו עד עשרה דורות, עד שתהא אמו מישראל.
רבי יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת, בתו כשרה לכהונה.
האומר: בני זה ממזר, אינו נאמן.
ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה: ממזר הוא, אינם נאמנים.
רבי יהודה אומר, נאמנים.
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה, אם שלו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם של שלוחו קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם נותנים גט.
ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקידשה את עצמה, אם שלה קדמו, קידושיה קידושין.
ואם של שלוחה קדמו, קידושיו קידושין.
ואם אינו ידוע, שניהם נותנין לה גט.
ואם רצו, אחד נותן לה גט ואחד כונס.
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר: אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, אינו צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים.
מתה ואלו בניה, מביא ראיה על הבנים, ואינו מביא ראיה על האשה.
אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, מביא ראיה על האשה ואינו צריך להביא ראיה על הבנים.
מתה ואלו בניה, צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים.
לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים.
רבי שמעון אומר, אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו.
מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקרוב בשר.
ואם הגדילו, זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.
לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים.
רבי אליעזר אומר, אף מי שאין לו אשה, לא ילמד סופרים.
רבי יהודה אומר, לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת.
וחכמים מתירין.
כל שעסקיו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים.
ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים.
רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה (וקלה), ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי.
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספר, ספן, רועה, וחנווני, שאומנותן אומנות לסטים.
רבי יהודה אומר משמו, החמרים, רובן רשעים, והגמלין, רובן כשרים.
הספנין, רובן חסידים.
טוב שברופאים, לגיהנם.
והכשר שבטבחים, שותפו של עמלק.
רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
ושאר כל אומניות אינן כן.
כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב.
אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו.
בנערותו מהו אומר, (ישעיהו מ) וקוי ה' יחליפו כח.
בזקנותו מהו אומר, (תהלים צב) עוד ינובון בשיבה.
וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום, (בראשית כד) ואברהם זקן, וה' ברך את אברהם בכל.
מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה, שנאמר, (שם כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי.
עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל:
- כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי,
- חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי,
- מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי.
- כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי,
- מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה.
- לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי,
- מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה.
- גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי, שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי,
- כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה:
וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי,
- כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ, וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו.
- אֲסוּפֵי,
- כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ.
- אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקִי, בְּדוּקִי:
כָּל הָאֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [צ"ל אֶלְעָזָר] אוֹמֵר:
- וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר.
- וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר.
- וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת: שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכוּתִי:
הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת,
- צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה:
- אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ,
- וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ,
- וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ,
- וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וִאִמָּהּ.
- לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית,
- מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת:
אֵין בּוֹדְקִין,
- לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה,
- וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה,
- וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה.
- וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה,
- מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי.
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ:
בַּת חָלָל זָכָר,
- פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה,
- בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה.
- חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת,
- בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה;
- וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל,
- בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה.
- אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת,
- בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה.
- אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,
- אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת;
- עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת,
- בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה:
הָאוֹמֵר: בְּנִי זֶה מַמְזֵר,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן;
- וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ: מַמְזֵר הוּא,
- אֵינָם נֶאֱמָנִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים:
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ,
- אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין;
- וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ,
- קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
- וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,
- שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט;
- וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
- וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ,
- וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ,
- אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ,
- קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין;
- וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ,
- קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
- וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ,
- שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט;
- וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָם,
- וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו,
- וְאָמַר:
- אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם,
- הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,
- לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים.
- אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם,
- מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים,
- וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:
אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם,
- הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה,
- וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים.
- מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים:
לֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים;
- אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,
- וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בַּפֻּנְדְּקִי,
- מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ.
- מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ,
- וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר;
- וְאִם הִגְדִּילוּ,
- זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ:
לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים,
- וְלֹא תִּלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה,
- לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים:
- אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה,
- וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- כֹּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים,
- לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים.
- וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה,
- וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ.
- שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת;
- שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת,
- אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ.
- לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת?
- וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר;
- וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי,
- וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי;
- אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר?
- אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי.
- אַבָּא גּוּרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גּוּרְיָא:
- לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ,
- חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי,
- שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמְּנוּת לִסְטִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
- הַחַמָּרִים, רֻבָּן רְשָׁעִים.
- וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים.
- הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים.
- טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לַגֵּיהִנֹּם;
- וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.
- רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר:
- מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,
- וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה,
- שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
- וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא;
- וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן.
- כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין,
- וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ,
- הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב.
- אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן,
- אֶלָּא מְשַׁמְּרַתּוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ,
- וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ.
- בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא);
- בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" (תהלים צב, טו).
- וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
- "וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א).
- מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו, ה):
נוסח הרמב"ם
(א) עשרה יוחסין עלו מבבל -
- כוהני, לויי, ישראלי,
- חללי, גרי, וחרורי,
- ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי.
- כוהני, לויי, וישראלי -
- מותרין לבוא זה בזה.
- לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי -
- מותרין לבוא זה בזה.
- גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, אסופי -
- מותרין לבוא זה בזה.
(ב) אלו הם השתוקין -
- כל שהוא מכיר את אימו, ואינו מכיר את אביו.
- אסופי - כל שנאסף מן השוק,
- ואינו מכיר לא את אביו, ולא את אימו.
- אבא שאול, היה קורא לשתוקי - בדוקי.
(ג) כל האסורין מלבוא בקהל -
- מותרין לבוא זה בזה.
- רבי יהודה - אוסר.
- רבי אלעזר אומר:
- ודאין בוודאין - מותר.
- ודאין בספקן, וספקן בוודאין, וספקן בספקן - אסור.
- ואלו הן הספקות - שתוקי, ואסופי, וכותי.
(ד) הנושא אישה כוהנת -
- צריך לבדוק אחריה - ארבע אימהות שהן שמונה,
- אימה, ואם אימה, ואם אבי אימה, ואימה,
- אם אביה, ואימה, אם אבי אביה, ואימה.
- צריך לבדוק אחריה - ארבע אימהות שהן שמונה,
- לויים וישראל - מוסיפין עליהן עוד אחת.
(ה) אין בודקין -
- לא מן המזבח ולמעלה,
- ולא מן הדוכן ולמעלה,
- ולא מן הסנהדרין ולמעלה.
- כל שהוחזקו אבותיו -
- שוטרי הרבים, גבאי צדקה -
- משיאין לכהונה - ואינן צריכין לבדוק אחריהן.
- שוטרי הרבים, גבאי צדקה -
- רבי יוסי אומר:
- אף מי שהיה חתום עד - בארכי הישנה של ציפורין.
- רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
- אף מי שהיה מוכתב - באסרטיא של מלך.
(ו) בת חלל זכר -
- פסולה מן הכהונה - לעולם.
- ישראל שנשא חללה -
- בתו - כשרה.
- וחלל שנשא בת ישראל -
- בתו - פסולה מן הכהונה.
- רבי יהודה אומר:
- בת גר זכר - כבת חלל זכר.
(ז) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- ישראל שנשא גיורת - בתו כשרה לכהונה.
- וגר שנשא בת ישראל - בתו כשרה לכהונה.
- אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה,
- אחד גרים, ואחד עבדים משוחררים,
- אפילו עד עשרה דורות - עד שתהא אימן מישראל.
- רבי יוסי אומר:
- אף גר שנשא גיורת - בתו כשרה לכהונה.
(ח) האומר: בני זה ממזר - אינו נאמן.
- אפילו שניהם אומרים,
- על העובר שבמעיה, ממזר הוא - אינן נאמנין.
- רבי יהודה אומר: נאמנין.
(ט) מי שנתן רשות לשלוחו - לקדש את בתו,
- והלך הוא - וקידשה,
- אם שלו קדמו - קידושיו קידושין.
- ואם של שלוחו קדמו - קידושיו קידושין.
- אין ידוע - שניהם נותנין גט.
- ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.
- והלך הוא - וקידשה,
- וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה - לקדשה,
- והלכה היא - וקידשה את עצמה,
- אם שלה קדמו - קידושיה קידושין.
- ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין.
- אין ידוע - שניהן נותנין גט.
- ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.
- והלכה היא - וקידשה את עצמה,
(י) מי שיצא הוא ואשתו - למדינת הים,
- ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר:
- אשה שיצאת עמדי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה,
- אינו צריך להביא ראיה - לא על האשה, ולא על הבנים.
- מתה, ואלו בניה,
- מביא ראיה - על הבנים,
- ואינו מביא ראיה - על האשה.
(יא) אשה נשאתי במדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה,
- מביא ראיה - על האשה,
- ואינו מביא ראיה - על הבנים.
- מתה, ואלו בניה,
- מביא ראיה - על האשה, ועל הבנים.
(יב) [יא] *הערה 1: לא יתייחד איש אחד - עם שתי נשים,
- אבל אשה אחת - מתייחדת עם שני אנשים.
- רבי שמעון אומר:
- אף איש אחד - מתייחד עם שתי נשים,
- ובזמן שאשתו עימו, ישן עמהן בפונדקי - מפני שאשתו משמרתו.
- אף איש אחד - מתייחד עם שתי נשים,
- מתייחד אדם - עם אימו ועם בתו,
- וישן עמהם - בקרוב בשר.
- הגדילו - זה ישן בכסותו, וזה ישן בכסותו.
(יג) [יב] לא ילמד רווק - סופרים.
- ולא תלמד אשה - סופרים.
- רבי אלעזר אומר:
- אף מי שאין עימו אשה - לא ילמד סופרים.
(יד) [יג] רבי יהודה אומר:
- לא ירעה רווק - בהמה,
- ולא ישנו שני רווקים - בטלית אחת.
- וחכמים - מתירין.
- כל שעסקו עם הנשים - לא יתייחד עם הנשים.
- לא ילמד אדם את בנו אומנות - בין הנשים.
- ולא ילמד אדם את בנו -
- חמר, גמל, ספר,
- ספן, חנווני, ורועה,
- מפני שאומנותן - אומנות ליסטים.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה קידושין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב