משנה קידושין ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


קידושין פרק ב', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק שני ("האיש מקדש") · >>

פרקי מסכת קידושין: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

האיש מקדש בו ובשלוחו.

האשה מתקדשת בה ובשלוחה.

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו.

האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה, מקודשת.

ואם לאו, אינה מקודשת.

בזו ובזו ובזו, אם יש שוה פרוטה בכולן, מקודשת.

ואם לאו, אינה מקודשת.

היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת, עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

משנה ב

התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, של דבש ונמצא של יין, בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, של זהב ונמצא של כסף, על מנת שאני עשיר ונמצא עני, עני ונמצא עשיר, אינה מקודשת.

רבי שמעון אומר, אם הטעה לשבח, מקודשת.

משנה ג

על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין, בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב, על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת ואין לו, או על מנת שאין לי ויש לו, על מנת שאין לי בנים ויש לו, או על מנת שיש לי ואין לו.

ובכולם אף על פי שאמרה: בליבי היה להתקדש לו אף על פי כן, אינה מקודשת.

וכן היא שהטעתו.

משנה ד

האומר לשלוחו: צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני, והלך וקידשה במקום אחר, אינה מקודשת.

הרי היא במקום פלוני וקידשה במקום אחר, הרי זו מקודשת.

משנה ה

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת.

כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה.

על מנת שאין עליה מומין ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת.

כנסה סתם ונמצאו בה מומין, תצא שלא בכתובה.

כל המומין הפוסלים בכהנים, פוסלין בנשים.

משנה ו

המקדש שתי נשים בשוה פרוטה, או אשה אחת בפחות משוה פרוטה, אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן, אינה מקודשת, שמחמת קידושין הראשונים שלח.

וכן קטן שקידש.

משנה ז

המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות.

ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה ושל שביעית היתה, ואמר: הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו, וקבלה אחת מהן על ידי כולן, ואמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.

משנה ח

המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אינה מקודשת.

במעשר שני, בין שוגג בין מזיד, לא קידש, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, בשוגג לא קידש, במזיד קידש.

ובהקדש, במזיד קידש, ובשוגג לא קידש, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, בשוגג קידש, במזיד לא קידש.

משנה ט

המקדש בערלה, בכלאי הכרם, בשור הנסקל, ובעגלה ערופה, בצפורי מצורע, ובשער נזיר, ובפטר חמור, ובבשר בחלב, ובחולין שנשחטו בעזרה, אינה מקודשת.

מכרן וקידש בדמיהן, מקודשת.

משנה י

המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת, הרי זו מקודשת, ואפילו ישראל.

משנה מנוקדת

(א)

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ.

הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ.
הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה:

הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ,
הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזוֹ,
אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ,
אִם יֵשׁ שְׁוֵה פְּרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת,
עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה:
(ב)

הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן,

וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ,
שֶׁל דְּבַשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן,
בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב,
שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף,
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי,
עָנִי וְנִמְצָא עָשִׁיר,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם הִטְעָהּ לִשְׁבָח, מְקֻדֶּשֶׁת:
(ג)

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן, וְנִמְצָא לֵוִי,

לֵוִי, וְנִמְצָא כֹּהֵן,
נָתִין, וְנִמְצָא מַמְזֵר,
מַמְזֵר, וְנִמְצָא נָתִין,
בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ,
בֶּן כְּרַךְ, וְנִמְצָא בֶּן עִיר,
עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק,
רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב,
עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַּת אוֹ שִׁפְחָה גַּדֶּלֶת, וְאֵין לוֹ,
אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי וְיֶשׁ לוֹ,
עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָּנִים וְיֵשׁ לוֹ,
אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי וְאֵין לוֹ.
וּבְכֻלָּם,
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה: בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ:
(ד)

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ:

צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:
(ה)

הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים,

וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כְּנָסָהּ סְתָם,
וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,
תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין,
וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כְּנָסָהּ סְתָם,
וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין,
תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה.
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בְּכֹהֲנִים, פּוֹסְלִין בְּנָשִׁים:
(ו)

הַמְּקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה,

אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה,
אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת,
שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח.
וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ:
(ז)

הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת,

אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת.
וּמַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים, וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים,
וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה,
וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה,
וְאָמַר: הֲרֵי כֻּלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ,
וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻּלָּן;
וְאָמְרוּ חֲכָמִים:
אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:
(ח)

הַמְּקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ,

בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד,
לֹא קִדֵּשׁ,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּשׁוֹגֵג, לֹא קִדֵּשׁ;
בְּמֵזִיד, קִדֵּשׁ.
וּבְהֶקְדֵּשׁ,
בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ,
וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ,
בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ:
(ט)
הַמְּקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה,
בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם,
בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה,
בְּצִפֳּרֵי מְצוֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר,
וּבְפֶטֶר חֲמוֹר,
וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב,
וּבְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן,
מְקֻדֶּשֶׁת:
(י)
הַמְּקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת,
וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת,
וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:


נוסח הרמב"ם

(א) האיש מקדש - בו, ובשלוחו,

והאשה מתקדשת - בה, ובשלוחה.
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה - בו, ובשלוחו.
האומר לאשה:
התקדשי לי בתמרה זו,
התקדשי לי בזו,
אם יש באחת מהן שוה פרוטה - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת<
בזו, ובזו, ובזו,
אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
היתה אוכלת ראשונה, ראשונה,
אינה מקודשת - עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.


(ב) התקדשי לי -

בכוס זה של יין - ונמצא של דבש,
של דבש - ונמצא של יין,
בדינר זה של כסף - ונמצא של זהב,
של זהב - ונמצא של כסף,
על מנת שאני עני - ונמצא עשיר,
עשיר - ונמצא עני,
אינה מקודשת.
רבי שמעון אומר:
אם הטעה לשבח - הרי מקודשת.


(ג) על מנת שאני כוהן - ונמצא לוי,

לוי - ונמצא כוהן,
נתין - ונמצא ממזר,
ממזר - ונמצא נתין,
בן עיר - ונמצא בן כרך,
בן כרך - ונמצא בן עיר,
על מנת שביתי קרוב למרחץ - ונמצא רחוק,
רחוק - ונמצא קרוב,
על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת - ואין לו,
על מנת שאין לי - ויש לו,
על מנת שיש לי בנים - ואין לו,
על מנת שאין לי - ויש לו,
כולם,
אף על פי שאמרה: בליבי היה להתקדש לו,
אף על פי כן - אינה מקודשת.
וכן היא שהטעתו.


(ד) האומר לשלוחו:

צא וקדש לי אשה פלונית - במקום פלוני,
והלך וקידשה במקום אחר - אינה מקודשת.
הרי היא במקום פלוני,
והלך וקידשה במקום אחר - הרי זו מקודשת.


(ה) המקדש את האישה -

על מנת שאין עליה נדרים,
ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.
כנסה סתם,
ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
על מנת שאין בה מומין,
ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.
כנסה סתם,
ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
שכל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.


(ו) המקדש שתי נשים - בשוה פרוטה,

או אשה אחת - בפחות משוה פרוטה,
אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכן - אינה מקודשת,
שמחמת קידושין הראשון - שלח.
וכן הקטן שקידש.


(ז) המקדש אשה ובתה,

או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות.
מעשה בחמש נשים - ובהן שתי אחיות,
וליקט אחד כלכלה של תאנים,
משלהן היתה - ובשביעית היתה,
אמר להן: הרי כולכם מקודשות לי - בכלכלה זו,
וקיבלתה אחת מהן - על ידי כולן,
אמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.


(ח) המקדש בחלקו מקדשי קדשים, ומקדשים קלים - אינה מקודשת.

במעשר שני -
בין שוגג, בין מזיד - לא קידש,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
מזיד - קידש,
שוגג - לא קידש.
ובהקדש -
מזיד - קידש,
שוגג - לא קידש,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
שוגג - קידש,
מזיד - לא קידש.


(ט) המקדש בערלה, ובכלאי הכרם,

ובשור הנסקל, ובעגלה ערופה,
ובציפורי מצורע, בשיער נזיר,
ובפטר חמור, ובבשר בחלב,
ובחולין שנשחטו בעזרה,
אינה מקודשת.
מכרן וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת.


(י) המקדש בתרומות, ובמעשרות,

ובמתנות, ובמי חטאת, ובאפר חטאת,
הרי זו מקודשת,
אף - על פי ישראל.


פירושים

משנה קידושין, פרק ב':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב