משנה קידושין ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האיש מקדש - בו, ובשלוחו,

והאשה מתקדשת - בה, ובשלוחה.
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה - בו, ובשלוחו.
האומר לאשה:
התקדשי לי בתמרה זו,
התקדשי לי בזו,
אם יש באחת מהן שוה פרוטה - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת<
בזו, ובזו, ובזו,
אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
היתה אוכלת ראשונה, ראשונה,
אינה מקודשת - עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.


(ב) התקדשי לי -

בכוס זה של יין - ונמצא של דבש,
של דבש - ונמצא של יין,
בדינר זה של כסף - ונמצא של זהב,
של זהב - ונמצא של כסף,
על מנת שאני עני - ונמצא עשיר,
עשיר - ונמצא עני,
אינה מקודשת.
רבי שמעון אומר:
אם הטעה לשבח - הרי מקודשת.


(ג) על מנת שאני כוהן - ונמצא לוי,

לוי - ונמצא כוהן,
נתין - ונמצא ממזר,
ממזר - ונמצא נתין,
בן עיר - ונמצא בן כרך,
בן כרך - ונמצא בן עיר,
על מנת שביתי קרוב למרחץ - ונמצא רחוק,
רחוק - ונמצא קרוב,
על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת - ואין לו,
על מנת שאין לי - ויש לו,
על מנת שיש לי בנים - ואין לו,
על מנת שאין לי - ויש לו,
כולם,
אף על פי שאמרה: בליבי היה להתקדש לו,
אף על פי כן - אינה מקודשת.
וכן היא שהטעתו.


(ד) האומר לשלוחו:

צא וקדש לי אשה פלונית - במקום פלוני,
והלך וקידשה במקום אחר - אינה מקודשת.
הרי היא במקום פלוני,
והלך וקידשה במקום אחר - הרי זו מקודשת.


(ה) המקדש את האישה -

על מנת שאין עליה נדרים,
ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.
כנסה סתם,
ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
על מנת שאין בה מומין,
ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.
כנסה סתם,
ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
שכל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.


(ו) המקדש שתי נשים - בשוה פרוטה,

או אשה אחת - בפחות משוה פרוטה,
אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכן - אינה מקודשת,
שמחמת קידושין הראשון - שלח.
וכן הקטן שקידש.


(ז) המקדש אשה ובתה,

או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות.
מעשה בחמש נשים - ובהן שתי אחיות,
וליקט אחד כלכלה של תאנים,
משלהן היתה - ובשביעית היתה,
אמר להן: הרי כולכם מקודשות לי - בכלכלה זו,
וקיבלתה אחת מהן - על ידי כולן,
אמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.


(ח) המקדש בחלקו מקדשי קדשים, ומקדשים קלים - אינה מקודשת.

במעשר שני -
בין שוגג, בין מזיד - לא קידש,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
מזיד - קידש,
שוגג - לא קידש.
ובהקדש -
מזיד - קידש,
שוגג - לא קידש,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
שוגג - קידש,
מזיד - לא קידש.


(ט) המקדש בערלה, ובכלאי הכרם,

ובשור הנסקל, ובעגלה ערופה,
ובציפורי מצורע, בשיער נזיר,
ובפטר חמור, ובבשר בחלב,
ובחולין שנשחטו בעזרה,
אינה מקודשת.
מכרן וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת.


(י) המקדש בתרומות, ובמעשרות,

ובמתנות, ובמי חטאת, ובאפר חטאת,
הרי זו מקודשת,
אף - על פי ישראל.


הדף הראשי של משנה קידושין ב