משנה קידושין ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ב · משנה ב | >>

התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא ו של דבשז, של דבש ונמצא של יין, בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, של זהב ונמצא של כסף, על מנת שאני עשיר ונמצא עני, עני ונמצא עשיר, אינה מקודשת.

רבי שמעון אומר, אם הטעה לשבחט, מקודשת.

משנה מנוקדת

הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן,

וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ,
שֶׁל דְּבַשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן,
בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב,
שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף,
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי,
עָנִי וְנִמְצָא עָשִׁיר,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם הִטְעָהּ לִשְׁבָח, מְקֻדֶּשֶׁת:

נוסח הרמב"ם

התקדשי לי -

בכוס זה של יין - ונמצא של דבש,
של דבש - ונמצא של יין,
בדינר זה של כסף - ונמצא של זהב,
של זהב - ונמצא של כסף,
על מנת שאני עני - ונמצא עשיר,
עשיר - ונמצא עני,
אינה מקודשת.
רבי שמעון אומר:
אם הטעה לשבח - הרי מקודשת.

פירוש הרמב"ם

אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום עניין, יותר ממה שרוצה הדבר האחר.

ולפיכך, אין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

של זהב ונמצא של כסף כו' - דאיכא דניחא לה בהא ואיכא דניחא לה בהא ח:

רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת - לא פליג רבי שמעון אלא על שבח דממון, דמסתמא ניחא לה באותו שבח. אבל על שבח דיוחסין, כגון לוי ונמצא כהן, מודה רבי שמעון דאפילו הטעתו או הטעה הוא אותה לשבח אינה מקודשת, דלא ניחא לה בשבחו מפני שמתגאה עליה. ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

ונמצא של דבש. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ. שאילו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה. טור סי' ל"ח ועיין לקמן:

[*של דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מיד"ו. ובהדיא שנינו בפרק ג' דשבועות משנה ג' שבועה שלא אשתה יין. ושמן ודבש. וכמו שמצינו בשמות העצם שנקרא פרט בשם הכלל. והנולד על שם המולידו כמו ישראל ויהודה ודומיהם רבים. וכן כתבתי בפתיחה למסכת טהרות בשם הרמב"ם. ע"ש. אבל אין ראיה ממה שהדבש נמנה בשבעה משקים במסכת מכשירין פרק ו' משנה ד'. שכן לכל הפירושים שכתב הר"ב במסכת עוקצים פ"ג מי"א אותו דבש אינו כשנעשה ממנו משקה כי אם הדבש עצמו כמות שהוא. הוא נמנה בשבעה משקים ואפילו קרוש. כחכמים דבמשנה ב' פ"ג דמסכת טהרות. וכן הוא בהדיא ג"כ בלשון הרמב"ם שכתבתי במ"ז פ"ב דמסכת ע"ז בד"ה והדברניות כו'. אבל הדבר נלמד מענינו הוא. בכאן שפירושו המשקה הנעשה מהדבש ולא הדבש עצמו. דמסתמא להשקותה קאמר דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתייה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. וזה נ"ל פשוט וברור. ועיין בפ"ט דמסכת כלים משנה ח' בד"ה לשאר וכו'. ובזה מיושב תמיהת הב"י שעל דברי הרמב"ם ועל מעשה מהמרדכי שהביא בטור י"ד סי' ק"ג ועיין במסכת ע"ז פ"ה מ"ב]:

של זהב ונמצא של כסף. כתב הר"ב דאיכא דניחא לה בהא. גמ'. וז"ל הרמב"ם אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר ממה שרוצה הדבר האחר. ע"כ. ועיין מ"ו פ"ה דב"ב. וז"ל התוס' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:

רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח מקודשת. פרכינן בגמ' ולית ליה לר"ש [מ"ו פ"ה דב"ב] יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין שניהם יכולים לחזור. ומפרקינן הב"ע כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא. דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח. מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכא דטעי איהי גופה מודה ר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) ונמצא כו'. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ. שאלו ראתה וקבלתו סברה וקבלה. טור:

(ז) (על המשנה) דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד כו', דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתיה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. נ"ל:

(ח) (על הברטנורא) גמרא. וז"ל הר"מ אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר מזה שרוצה הדבר האחר. וז"ל התוספת כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:

(ט) (על המשנה) לשבח כו'. פרכינן בגמרא, ולית ליה לר"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור, ומשני הכי במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא, דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכי דטעי איהי גופה, מודה ר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

התקדשי לי בכוס זה:    וכו' עד סוף סימן ג' ביד רפ"ח דהלכות אישות וסימן ב' ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף וקפ"ו. ובטור א"ה סי' ל"ח. ולשון התקדשי לי כתבו התוס' כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי ע"כ:

של זהב ונמצא של כסף:    וכו'. ובגמ' פריך ולית ליה לר"ש הא דתנן בפ"ה דבבא בתרא יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן אלמא איכא דניחא ליה בהא ואיכא דניחא ליה בהא והכא נמי איכא דניחא לה בכספה כגון שצריכה להשלים תכשיט של כסף שעישה ומסיק רבא הב"ע כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לה התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב מ"ס קפדא ור"ש סבר מראה מקום היא לו ואף אם לא יתן אלא כסף קבלהו ומאי נמצא דקתני דקא צייר בבלייתא פי' כשנתנו לשליח היה צרור בסמרטוט ומצאתו של זהב ומיהו היכא דטעאי איהי גופה אפי' ר"ש מודה:

ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודשת:    על שבח יוחסין כגון לוי ונמצא כהן או ממזר ונמצא נתין לא פליג ר"ש דהא לא פליג במתני' דבסמוך ואמרינן בגמרא ובפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ה) דר"ש ורשב"ג דבריש גט פשוט כדכתבינן התם ור' אלעזר דהתקבל לי גיטי ממקום פלוני דבפ' ששי דמסכת גיטין כולהו ס"ל מראה מקום הוא לו ובפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא ד' ע"ו) מוכח דרבי נמי ס"ל מראה מקום הוא לו:

תפארת ישראל

יכין

אינה מקודשת:    דבכל חד איכא צד טיבותא, ואיכא דניחא ליה בהא ואיכא בהא:

מקודשת:    וקיי"ל כת"ק [שם ל"ח כ"ד]:

בועז

פירושים נוספים