משנה קידושין ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ב · משנה ז | >>

המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות.

ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה ושל שביעית היתה, ואמר: הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו, וקבלה אחת מהן על ידי כולן, ואמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.

משנה מנוקדת

הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת,

אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת.
וּמַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים, וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים,
וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה,
וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה,
וְאָמַר: הֲרֵי כֻּלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ,
וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻּלָּן;
וְאָמְרוּ חֲכָמִים:
אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:

נוסח הרמב"ם

המקדש אשה ובתה,

או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות.
מעשה בחמש נשים - ובהן שתי אחיות,
וליקט אחד כלכלה של תאנים,
משלהן היתה - ובשביעית היתה,
אמר להן: הרי כולכם מקודשות לי - בכלכלה זו,
וקיבלתה אחת מהן - על ידי כולן,
אמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.

פירוש הרמב"ם

העיקר אצלינו אין קדושין תופסין בעריות, לפי שנאמר "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור"(ויקרא יח, יח), בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהיו לך לקוחין אפילו באחת מהן. ונלמוד כל שאר העריות משתי אחיות.

ולמדנו מזאת המשנה שלשה עיקרים:

  • אחד מהם, שמקדשין בפירות שביעית.
  • והשני, שהמקדש בגזל אינה מקודשת, מפני תנאו שהתנה בכלכלה זאת שהיתה שלהם שהיה זה הזמן שביעית, שפירות שביעית הפקר ואינו גזל, ולפיכך לא נתבטלו הקדושין מזה הטעם.
  • והשלישית, אשה נעשית שליח לחבירתה, ואפילו במקום שנעשית לה צרה.

ודע שגזל שלה, כגון שחטף מידה שום דבר אחר כך נתנו לה ואמר לה הרי את מקודשת בזה, אינה מקודשת, אלא אם כן קדם ביניהן שדוכין. ומה שאנו אומרים קדשה בגזל אינה מקודשת, דווקא כשלא נתייאשו הבעלים, אבל אם נתייאשו הבעלים הקדושין קיימין.

ומה שאמר כאן אין האחיות מקודשות - שזו ראייה שהנכריות מקודשות, אמנם הוא זה כשאמר להן הראויה מכם לביאה מקודשת לי, אבל אם אמר כולכם מקודשות לי אין אחת מהן מקודשת.

ודע שאם אמר לשתי אחיות או אשה ובתה והדומות להן הרי אחת מכם מקודשת לי, ונתן הקידושין לשתיהן יחד או קבלה אחת מהן על יד חבירתה, הנה הקידושין תפסו בהן, וצריכות שני גיטין ממנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינן מקודשות - דאמר קרא (ויקרא יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן. והוא הדין לכל שאר עריות שיש בהן כרת, שאין קדושין תופסין בהם יז. ושלהן היתה. שמעינן מהא מתניתין דהמקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת, ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה. מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה, משום דשל שביעית היתה שהפירות הפקר מש"ה הנשים מקודשות, אלא שאין אחיות מקודשות, אבל אם לא היתה שביעית הואיל ושלהן היתה לא היו קדושין תופסים באחת מהן. ודוקא בגזל שלפני יאוש בעלים אמרינן דלא הוה קדושין, אבל המקדש בגזל שלאחר יאוש קדושיו קדושין. ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת, ולא אמרינן אינן ממונו לזכות בהן, אלא כיון שזכה בהן ממונו דם לכל דבר. ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחברתה, ואפילו במקום שנעשית לה צרה. ואע"ג דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה, שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא. דהא הכא בקדושין דללו הן נעשות צרות ע"י זו שקבלתה, וקתני אין האחיות מקודשות, הא נכריות מקודשות. ומתניתין מתרצה בגמרא אליבא דהלכתא הכי, המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה, שתיהן כאחת אינן מקודשות. הא אחת מאשה ובתה, אחת מאשה ואחותה, כגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש, וקבלה אחת מהן הקדושין על ידי חברתה יח, או שתיהן קבלו קדושין כאחת, מקודשות, ושתיהן צריכות גט. ואם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי, אינן מקודשות, דכל אחת מהן איכא לספוקה באחות אשתו ואין שום אחת מהן ראויה לביאה. ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, ואמרו חכמים אין אחיות מתקדשות. הא נכריות שהיו ראויות לביאה, מתקדשות. אבל אם אמר כולכם מתקדשות לי, לא היתה שום אחת מהן מקודשת, דכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין האחרות מקודשות, דיכי דאמר כולכם יט:

פירוש תוספות יום טוב

המקדש אשה ובתה. עיין משנה ד' פ"ג דיבמות:

אינן מקודשות. כתב הר"ב דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחים אפי' באחת. גמ'. ופרכינן (א"כ כי כתיב) [א"ה היינו דכתיב] ונכרתו הנפשות. והרי אין כאן איסור אחות אשה. [משא"כ לר"ש מ"ד פ"ג דיבמות דדריש הכי כדפי' הר"ב שם דהתם הוי כרת משום אשת אחיו שלא במקום מצוה. תוס']. אלא קרא בזה אחר זה. שבקדושין הראשונים היא אשתו. וקאמר אין קדושין תופסים באחותה. ואם בא עליה ענוש כרת. ומתני' דבבת אחת לאו מהאי קרא נפקא וסברא בעלמא הוא. כל שאינו בזה אחר זה. אפי' בבת אחת אינו. הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין. כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוי קדושין. ומ"ש הר"ב וה"ה לכל שאר עריות שיש בהן כרת כו'. ובגמ' פרק ג' דף ס"ז דאיכא למפרך אשת איש ואשת אח שיש להן היתר. אלא אמר קרא (ויקרא י"ח) כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. כמ"ש סוף פ"ד דיבמות ע"ש. וכתבו התוס' תימה אם לא תקח משמע שאין לקוחים תופסים בה א"כ אמאי תפסי קידושין בחייבי לאוין. כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. [כדמוכח סוף פרק ד' דיבמות ובשאר דוכתי] הא כתיב בהן לא תקח. וי"ל דלא ממשמעות דלא תקח דרשינן אלא משמע ליה דהכי פירושו דקרא. ואשה אל אחותה לא תקח בבת אחת פירוש לכל אחת ואחת יש דין אחות אשה ואסורה. ואחות אשה נפקא לן בפ' האומר דאין קדושין תופסים בה. דחייבי כריתות היא. ע"כ. ודקדקתי בפרק האומר. ולא מצאתי ממאי נפקא לן אחות אשה. ואדרבה התם כולהו חייבי כריתות מאחות אשה ילפינן. ופירש"י מאחות אשה דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה. ע"כ. ול"נ דכמו דלרב פפא דהתם בפ' האומר [ס"ח ע"א] דיליף דאין קדושין תופסים בחייבי כריתות בק"ו מיבמה. ולדידיה פרכינן שאר חייבי לאוין נמי. ומשני רב פפא בהדיא כתיב בהו (דברים כ"א) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. דהיינו שנואה לפי המקום וכו'. הכי נמי לסתמא דגמ' דמאחות אשה נפקא ומלא תקח. כי פרכת חייבי לאוין נמי כתיב בהו לא תקח. מצית למיהדר. בהדיא כתיב בהו כי תהיין. אלא דמכיון דרב פפא משני הכי אילפותא דידיה להכי קבעוה בגמ' בילפותא דידיה. וממילא נמי לסתמא דגמ' דמאחות אשה יליף:

כאחת אינן מקודשות. כתב הר"ב הא אחת מאשה ובתה כו'. וקבלה אחת מהן קדושין ע"י חברתה. וכן לשון הרמב"ם ור"ל גם בשביל חברתה. שחברתה עשתה שליח. והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש. ולשון הטור סי' מ"א או שאחת עשתה שליח לחברתה לקבל קדושיה ונתן בידה וא"ל אחת מכם כו'. ועיין מ"ש במשנה ו' פ"ב דיבמות ובפרק דלקמן סוף מ"ח:

הרי כולכם כו'. כתב הר"ב דבגמ' מתרצא דאם אמר כלכם לא היתה שום א' מקודשת. וטעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור. ואת וחמור לא קנה שהרי לא הקנה לזה בלא זה. וחמור לא קני את נמי לא קנה. והר"ן והמגיד ריש פ"ט מהלכות אישות האריכו ליישב אפי' למאן דאמר דאת וחמור קנה מחצה. דפלוגתא היא בב"ב [דף קע"ג] וקים לן כמאן דאמר קנה. ואין זה מענין כוונת החבור הזה להאריך בכך:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ובגמרא מסיק, דהך קרא בזו אחר זו משתעי. ומסברא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. וגם מסיק דשאר עריות ילפינן דאמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ור"ל גם בשביל חברתה, שחברתה עשתה שליח והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש:

(יט) (על הברטנורא) ומעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור, ואת וחמור לא קנה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה, וחמור לא קנה את נמי לא קנה. גמרא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כאחת אמר:    הרי שתיהן מקודשות לי. רש"י ז"ל. וילפינן לה בגמ' מקרא דכתיב לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך לקוחין באחת מהן ופרכינן ואי קדושין לא תפסי כרת מי מיחייב אלא אמר רבא קרא לא מיתוקם אלא בשקדשן זו אחר זו ומתני' כדרבה וסברא בעלמא הוא דאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קדושין בזה אחר זה כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוו קדושין:

מעשה בחמש נשים:    וכו'. ביד רפ"ד דהל' אישות ובפ"ה סי' ג' וברפ"ט וסי' ב'. ואיתה פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג) ותוס' ר"פ בתרא דע"ז:

וקבלתה אחת מהן על ידי כולן:    וכו' פי' בשליחות כולן. ומה שפירש רעז"ל במתני' אליבא דהלכתא וכו' היינו כאביי דקיימא לן כותיה בקדושין שלא נמסרו לביאה שהיא קו"ף דיע"ל קג"ם. בסוף פי' רעז"ל אבל אם אמר כלכם כי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין נכריות מקודשות. אמר המלקט דכשאמר כלכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה דכמו שהחמור אינו קונה דהא אין בו דעת לקנות כך האדם אע"פ שהוא בר דעת לא קנה שהרי לא הקנה לזה בלא זה. והכא נמי איכא חדא דלא חזיא ליה כלל. אבל הר"ן ז"ל כתב לדעת הרי"ף ז"ל שהביא המשנה כצורתה דלדידן דקיימ' לן דקני את וחמור קנה מחצה לא איצטריכינן לאוקומי מתני' באומר הראוים לביאה מכם תתקדש לי כדמוקי לה בגמ' דאפילו בדאמר כולכם נמי הנכריות הוו מקודשות אבל בעל הלכות והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות אישות ס"ל דאפילו לדידן דקיימא לן גבי קני את וחמור דקנה מחצה הכא לא מיקדשא חדא מינייהו וכו' ע"ש בחילוק שנתן הוא ז"ל לדעתם ז"ל. ובטור א"ה סי' ל"ו וסי' מ"א:

תפארת ישראל

יכין

או אשה ואחותה כאחת:    וה"ה שאר חייבי כריתות:

אינן מקודשות:    דכל שאינו בזא"ז, דהרי אין קידושין תופסין בחייבי כריתות, להכי גם בבת א' אינו. ודוקא באמר להן התקדשו לי כאחת. אבל באמר להן, אחת מכם מקודשת לי, וקבלו שניהן הקידושין כאחת או שקבלה אחת בשליחות חברתה, שתיהן מקודשות מספק, אף דהו"ל קדושין שאין מסורים לביאה, דהרי אסור לבעול כל אחת, אפ"ה צריכות שתיהן גט. ואם אמר, הראוי מכם לי לביאה מקודשת לי, א"כ הרי שתיהן אינן ראויות לביאה, וא"צ גט:

ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו:    באמר כולכן, אז גם הנכריות אינן מקודשות רק מספק [כ(שו"ע אה"ע מא, ג)]. דאף דקיי"ל קני את וחמור קנה מחצה [כ(שו"ע חו"מ, רי)]. י"ל דהכא שאני, מדכלל הכל במלה א', להכי לא חלו הקדושין כלל. אבל מתניתין מיירי באמר, הראויות מכם לי לביאה מקודשות לי:

וקבלה אחת מהן על ידי כולן:    ר"ל בשליחות כולן:

ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות:    ודוקא תני שביעית, משום דהכל הפקר. אבל בשאר שנים, גם האחרות אינן מחודשות, דהרי שלהן היה, והו"ל גזל. ומדקידש מיד כשליקט, הו"ל גזל לפני יאוש, דאין אשה מתקדשת בו, ואפילו בגזל לא אמרינן מדקבלתיה אחלתיה. וקמ"ל נמי דקידש בפירות שביעית מקודשת, דמדזכי בהן כבר, שלו הן. ותו קמ"ל דאשה נעשית שליח לחברתה לקבל קידושין, אפילו הנך דפסול לה לעדותה עליה, מדשונאות זא"ז [כיבמות פט"ו מ ד]:

בועז

פירושים נוספים