משנה קידושין ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה י | >>
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר: אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, אינו צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים.
מתה ואלו בניה, מביא ראיה על הבניםלט, ואינו מביא ראיה על האשה.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָם,
- וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו,
- וְאָמַר:
- אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם,
- הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,
- לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים.
- אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם,
- מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ,
- מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים,
- וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:
נוסח הרמב"ם
מי שיצא הוא ואשתו - למדינת הים,
- ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר:
- אשה שיצאת עמדי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה,
- אינו צריך להביא ראיה - לא על האשה, ולא על הבנים.
- מתה, ואלו בניה,
- מביא ראיה - על הבנים,
- ואינו מביא ראיה - על האשה.
פירוש הרמב"ם
זה כולו מבואר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אינו צריד להביא ראיה לא על האשה - שהיא מיוחסת, שכבר בדקה כשנשאה לז:
ולא על הכנים - בבנים קטנים שכרוכים לח אחרי אמן:
פירוש תוספות יום טוב
אינו צריך להביא ראיה על האשה. פי' הר"ב שכבר נבדקת כשנשאה וכ"כ רש"י והקשו בתוס' מאי קמ"ל מתני' פשיטא דכיון דנבדקה כבר דשוב א"צ להביא ראיה וע"ק אמאי איצטריך לחזור ולמתני [בסיפא ואינו מביא ראיה על האשה] הא תנא ליה ברישא. לכן פר"י א"צ להביא ראיה על הבנים שהן שלו דלא אמרי' שלקחה האשה איש אחר במ"ה ולא על האשה שיהיו בניה כיון דכרוכים אחריה. מתה מביא ראיה על הבנים. פי' [שהן שלו מן האשה שמתה אבל אינו מביא ראיה] שהם מן האשה שהלכה עמו למ"ה דידעינן בה שהיא מיוחסת שהרי כבר בדקניה אלא מאחר שהביא ראיה שהבנים הם מאשתו שמתה במ"ה. א"צ תו להביא ראיה שאותה אשה היתה מיוחסת דאין לחוש שלקח אשה אחרת שם והוליד ממנה אלו בנים. דמסתמא מאשתו שהוציא מכאן הם. מאחר שלא שמענו שנשא שם אשה אחרת. והאשה שהוציא מכאן כבר בדקנוה קודם שהלכה למ"ה. ע"כ. ובאמת שפי' התוס' דחוק. דעל הבנים דסיפא וכן על האשה לא הוי דומיא דברישא גם דחוק מה שפירשו ברישא ולא על האשה שיהיו בניה. ומה שהקשו פשיטא כיון דנבדקת כו'. ועוד אמאי אצטריך לחזור ולמתני כו'. י"ל דאה"נ דכולה מתני' לא איצטריך אלא משום ראיה דעל הבנים דברישא א"צ כיון דכרוכים. ובסיפא כיון דמתה צריך. ואגב נסיב נמי בין ברישא בין בסיפא דא"צ ראיה על האשה. כך נ"ל. ודברי הרמב"ם בפ"ק מהא"ב מטין ג"כ כפירש"י:
ולא על הבנים. לשון הר"ב קטנים שכרוכים אחרי אמן. גמ'. ופירש"י כרוכים. נדבקים אצלה:
מביא ראיה על הבנים. נ"ל דמתני' אפילו לרבי יהודה דמ"ח שסובר דדין תורה האב נאמן לפוסלו. ואם האמינתו התורה לפוסלו כ"ש להכשירו. וכמ"ש שם בשם המגיד דלהכשיר אין כאן אלא להוציאו מספק ממזר. וספק ממזר מותר מן התורה. אבל לפסול ולעשותו ממזר שנמצאת אתה מתירו בממזרת ודאית. נמצא שחומרו קולו. אפ"ה משום מעלה דיוחסין אמרו חכמים שלא להאמינו. וא"ת ולמה לא נאמינהו. ולא עוד אלא שאף בלא דבריו מהיכא תיתי שלא יהא כשר. והא לא אמרו לבדוק אלא בשקרא ערער כמ"ש הר"ב לעיל משנה ד'. אבל בלא ערעור כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות. כבר כתב המגיד בזה בשם יש מן המפרשים אהא דכתב הרמב"ם בפ"ך מהא"ב כהן מיוחס שאמר בני זה כהן. אין מעלין אותו ליוחסין. דה"פ שכל כהן שהוא בודק אינו נושא את בתו. וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן. ושל מזבח ושל סנהדרין. אינן נבדקות בו כדי שתהא משפחתן בדוקה. אבל אם לא רצו לבדוק ולהחזיק משפחתן לאחד מדברים אלו. הרי הוא נושא שכל אדם בחזקת כשרות עד שיפסל. ע"כ.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לז) (על הברטנורא) והתוספ' הקשו פשיטא כיון דנבדקת כבר שוב א"צ בדיקה. ועוד דאינו מביא ראיה דסיפא מותר כו'. ולי נראה דיש לומר דאין הכי נמי דכולה מתניתין לא איצטריך אלא משום ראיה דעל הבנים, דברישא א"צ כיון דכרוכים, ובסיפא כיון דמתה צריך, ואגב נסיב נמי בין ברישא בין בסיפא דא"צ ראיה על האשה. ועתוי"ט:
(לח) (על הברטנורא) נדבקים אצלה. רש"י:
(לט) (על המשנה) על הבנים. צ"ל דמתניתין אפילו לר"י דמשנה ח' שסובר דד"ת האב נאמן לפוסלו וכ"ש להכשירו וכמ"ש לעיל, אפ"ה משום מעלה דיוחסין אמרו חכמים שלא להאמינו. וכ"ז הוא רק נגד משפחות לא בדוקות שרוצים שיהיה משפחתן בדוקה, אבל בלא"ה א"צ לחביא ראיה, דכל אדם בחזקת כשרות עד שיפסל (ע"י ערעור). המגיד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שיצא הוא ואשתו: וכו' עד סוף סי' י"א פ' עשרים דהלכות איסורי ביאה סי' ו' ז' ח'. ובטור א"ה סי' ג':
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה: פירש בקונטרס שהאשה היתה נבדקת כבר בד' אמהות קודם שהוליכה למדינת הים ובגמרא מוקי לה בכרוכים אחריה וא"ת מאי קמ"ל מתני' דאין צריך להביא ראיה על האשה פשיטא כיון דנבדקת כבר דשוב אין צריך להביא ראיה על האשה ועוד קשה אמאי איצטריך לחזור ולמיתני הא תנא ליה ברישא לכן פי' ר"י אין צריך להביא ראיה על הבנים שהן שלו דלא אמרינן שלקחה האשה איש אחד במדינת הים ולא על האשה שיהו בניה כיון דכרוכים אחריה:
מתה וכו' מביא ראיה על הבנים: פי' שהן מן האשה שהלכה עמו למדינת הים דידעינן בה שהיא מיוחסת שהרי כבר בדקנוה ומאחר שהביא ראיה שהבנים הם מאשתו שמתה במדינת הים אין צריך תו להביא ראיה שאותה אשה היתה מיוחסת דאין לחוש שלקח אשה אחרת שם והוליד ממנה אלו דמסתמא מאשתו שהוציא מכאן הם מאחר שלא שמענו שנשא שם אשה אחרת והאשה שהוציא מכאן כבר בדקנוה קודם שהלכה למדינת הים תוס' ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מי שיצא הוא ואשתו: שכבר נבדקה שהיא מיוחסת:
למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו: ואין אדם מכירה מדשהתה ימים רבים:
אין צריך להביא ראיה לא על האשה: דמדידעינן שהיה לו מיוחסת, לא חיישינן שמתה או גירשה וזו אחרת היא:
ולא על הבנים: ודוקא בכרוכים אחריה, שהן קטנים ודבוקים אחר אמן:
מביא ראיה על הבנים: שהן מאשתו שמתה:
ואינו מביא ראיה על האשה: דאמרינן אותה שמתה היא שהלכה, ולא חיישינן שנשא שוב אחרת ומתה גם היא ואלו בניה [כך נ"ל, ועי' רש"י ותוס' ומהרש"א ומהרש"ל]. ואע"ג דכל אדם בחזקת כשרות, רק בקרא עליו ערעור [כלעיל סי' י"ח]. היינו דמי שאינו חושש שיהיה זרעו מוחזק לכהן, מותר לישא מהן. אבל משפחה בדוקה לכהן אין נושאין מהנ"ל עד שיבדקו אמותיהן.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת